מפחיד
דיון מתוך פורום פוריות חברתי - תמיכה
היום התחיל לי דימום. אני ממש ממש מפחדת!!! תגידו שעוד הכל יכול להיות בסדר... נועה ב.
אל תלחצי, הרבה הריונות מתחילים עם דימומים תדברי עם הרופא שלך, יכול להיות שצריך לחזק את התמיכה גם שרית שכותבת כאן בפורום התחילה את ההריון עם דימומים והכל בסדר אצלה. מאחלת לך מכל הלב שיהיה הריון תקין וקל שולחת לך חיבוק גדול
הכל יכול להיות בסדר גמור! אל דאגה, פשוט לכי להבדק אצל רופאך לברר מהיכן נובע הדימום. הרבה מאד פעמים זה משינויים בזרימת הדם אל הרחם, מאחר והוא בונה עוד כמות אדירה של נימים וורידים שמובילים אספקת דם גדולה בימים אלו, קורה ונוצר דימום כתוצאה. כך גם לגבי בניית השליה, אספקת דם מוגברת, שינויים במבנה ובמרקם הרחם, הכל יכול להוביל לדימום. אל תשכחי 30% מההריונות מתחילים בדימום וממשיכים תקינים לחלוטין! לכי להבדק, ותחזרי אלינו לספר מה קורה! &&&&&&&& יהיה בסדר! נועה.
מניסיוני האישי והטרי, יש לי בן (בן 3 חודשים) מהפריה חוץ גופית, מתחילת ההריון איתו היו לי דימומים ותמיד רצתי מיד לרופא, עשו אולטרסאונד ואמרו שהכל תקין ולא יודעים ממה הדימום. כיום אני שוב בהריון ושוב דימומים מההתחלה עד שלפני יומיים היה לי דימום חזק ביותר כמו היום הכי חזק של המחזור! הספדתי את ההריון,בכיתי, ביטלתי תורים לבדיקות שהזמנתי והודעתי לכולם שההריון הסתיים. היום עשיתי אולטרסאונד והכל תקין !!!!!! מסתבר שהתפוצץ לי כלי דם ברחם והוא גרם לדימום המאסיבי. אז תתעודדי ובכל מקרה לכי לעשות אולטרסאונד מאחלת לך המון המון בהצלחה ומקווה לשמוע שגם אצלך הדימום לא מצביע על שום בעיה.
תודה לכן. זה מעודד. כרגע אני במאוזן, עם גסטון במקום אנדומטרין. אתמול הדימום נראה ממש כמו מחזור, אבל היום הוא קטן. מקווה לטוב ושוב מודה לכן. נועה ב.
כמובן שהכל יהיה בסדר! מאז שכתבת את ההודעה עבר כבר יום, אז אולי יש לך כבר תשובות מוסמכות יותר, ועדיין אני בטוחה שהודיעו לך שהכל בסדר! חלאס! הגיע תורך. הגיע ההריון שלך. שום דבר לא יעצור עכשיו את שרשרת החיול שלך שתוביל אותך להורות! שום דבר וזהו! דרך אגב, נכון שזה לא דומה, אבל בכל זאת- חברה בעבודה סיפרה לי פעם, מזמן, על חברה שלה שהיתה בהריון ולא ידעה מפני שהמשיכה "לקבל" מחזור. היו לה דימומים, לא סדירים, במשך איזה ארבעה חודשים, וככה נודע לה שהיא בהריון רק כשכבר היתה בחודש רביעי. אח. צרות של עשירים... שבת נהדרת, בלי דימומים ובלי הפחדות. נשיקות, דורה.