הרהורים בהתאם לאוירת היום

אולי זה היום הזה שעושה לי הרהורים נוגים..על כל התהליך שאני עוברת,בעיקר בגלל שאני עושה את הכל לבד, כאם חד הורית (לעתיד)..זה עצוב לי לפעמים.בעיקר כאשר אני רואה שזוגות באים יחד למעקבים,תומכים אחד בשני..אתמול הייתי עם חברה להחזרת עוברים ולידנו היתה אישה שעברה שאיבה ו..די רצינו שיהיה מישהו לידנו... לפעמים ישנה הרגשה שאף אחד לא מרים טלפון לשאול מה נשמע..אפילו חברות טובות(או כאלה שהשלינו את עצמנו שהן כאלה).וזה גורם לי לפעמים לשבת בבית וממש לבכות... אולי אני מדברת כך בהשפעת האסטרופם המעצבן הזה שעושה לי בחילות כל היום, ואולי אני במתח מרגע שנתנו לי את האו.קיי לקראת החזרת עוברים(בקרוב,כך אני מקווה..בסביבות יום העצמאות). גם המשפחה מאכזבת..לא מציעים עזרה, לא מתעניינים יותר מידי..כל אחד עסוק בשלו...

מבינה לליבך, אך אני חושבת שהקושי בתהליך הוא לא דווקא לאמהות חד הוריות. הצורך לחלוק לדבר ולשתף אנשים במצבך הוא הכרחי. אני מרגישה זאת כל פעם מחדש. נרשמת עכשיו לקבוצת העצמה בתהליך פריון שמתחילה ביום חמישי ה-28/4 במרכז לפריון, נראה לי שהיא תאים גם לך ותוכל לחזק את כולנו לעבור את התהליך עד בוא ההריו המיוחל...

אם תוכלי,אשמח לפרטים על קבוצת ההעצמה...איפה,מתי,כמה...וכ"ו.

צודקת כל כך. יש צורך עצום במישהו ליידך. ואפילו שאני לא עושה את זה לבד, במשך תקופה מאאאד ארוכה הרגשתי בזה לבד, ועדיין זה קורה לי לפעמים, וזה קשה לי. אז לך, אמיצה שכמוך, שעוברת את זה בסולו זוהר, ודאי קשה עוד יותר. אני חושבת שאנשים לפעמים לא שואלים כי חוששים לחטט, כי לא יודעים איך לדבר על זה. לא תמיד זה אומר שלא אכפת להם. אולי שווה פשוט לבוא ולהתחיל לספר למי שאת אוהבת במיוחד? אולי זה יתן לו או לה את הפתח? ודבר אחרון, ברור לי שהפורום הזה לא מחליף את החיבוק והנוכחות של אנשים קרובים לך ליידך. אבל בכל זאת, ככל הניתן תשעני עלינו פה. באמת! אלו רק מילים כתובות, אבל הן באות מנשים אמיתיות שכותבות אותן ושולחות אליך ולכל אחת בתורה את כל הכוח והאהבה שהן יכולות. נשיקה גדולה דורה.

אני לא יודעת אם לי,לבד, קשה יותר ממי שיש לה מישהו ובכל זאת מרגישה לבד... אני אמיצה?לא יודעת..אני כן נחושה בדעתי.ומאמינה שיצליח מתי שהוא..רק מקווה ומתפללת שבקרוב כי אני מרגישה היטב את ההשפעה.הקטע הרפואי זניח.הנפשי הוא שקשה נורא. יש ששואלים ומתעניינים.בטח.אני עונה ברצון.אבל..יש חברות ובני משפחה שכן הייתי מצפה שיתעניינו..אבל אולי הם פשוט לא מסוגלים.נכית רגשית.(הרי הם לא מתעניינים גם בנושאים אחרים). תודה על כל התמיכה שאני מקבלת כאן!!!!

שרית, קראתי ונהיה לי עצוב, את עוברת משהו מאוד לא פשוט. כן, ככה זה בחיים, קורה כשצריכים מישהו ואף אחד לא שם, כל אחד מכיר את זה בסיטואציות שונות, את חייבת להיות חזקה ולחשוב על הדובדבן שבכל הסבל הזה, הדובדבן כ"כ חמוד ושווה הכל. חזקי ואמצי. מאחלת לך את כל הטוב שיש ודרך קלה, הלוואי במחזור הזה... אני משם