סופ"ש של דיכי..... :(

כבר כמה ימים שאני מרגישה מדוכדכת. עד לתקופה האחרונה הצלחתי להעביר את הטיפולים עם לא מעט אופטימיות, עם זאת הזמן שעובר כנראה עושה את שלו, ונראה שלכל מקום שהמבט נודד, רואים ילדים ותינוקות ומשפחות..... :( ואני באמת באמת שמחה בשביל כל אחד שנולד לו תינוק ובטח בשביל אלו שקרובים אלי, אבל הצביטה הזאת בלב והתחושה הקשה לראות את מה שאת כל כך רוצה בשבילך ובשביל בעלך :) :) ......פשוט נשברתי, ובכיתי ונראה שכל דבר , הכי קטן, יכול לגרום לדמעות לזרום...... בעיקר אתן יודעות, הפרסומות האלו עם התינוקות, ולא חסרות כאלו...... כל כך קל לי לדמיין את עצמי שוב במחזור וכל כך לא נתפס לי מצב אחר...... והרחמים העצמיים האלה! למה אני לא יכולה להתעלות מעל זה - להבין שזה עוד מבחן בחיים...... וכשיוצא לך להחזיק תינוק, שהוא לא שלך, זה מצד אחד ממלא אותך אושר, כי לאיזה רגע קט, מתמלא החור האימהי הזה בתוכך, שכל כך זקוק לקטנטן הזה שיגיע ומהצד השני.... כשאת הולכת הביתה לבד, את מבינה עד כמה זה חסר ואת כמה כשיש לך את זה, החיים הרבה הרבה יותר יפים. רוצה לתת אהבה למשהו משלי.........רוצה להעניק...ויש לי כל כך הרבה לתת... אז למה זה כל כך קשה?! :( ליאת

את לא צריכה להתעלות מעל זה! הגעגוע והכאב הם טבעיים. וכמותם גם הרחמים העצמיים. את נמצאת במקום קשה. מותר לך! בשום פנים ואופן אין שום סיבה שגם תכעסי על עצמך ועל הרגשות שלך. מה גם שרגשות אי אפשר לשפוט. ככה את מרגישה וזהו זה. מה שאת עושה עם הרגשות הללו הוא מה שחשוב. ואת, ליאתי, את מרחיבה את הלב ומעניקה ממנו חום ואהבה! גם את וגם בעלך תזכו לחבק את הילד שלכם! זה יגיע! ואת כל האהבה שאגרת בתוכך תוכלי להעניק לאותו ילדון, או ילדונת, שיזכו בך כפי שאת תזכי בהם. שולחת אלייך חיבוקים, ((((((((((((((((((())))))))))))))))))) דורה.

היי דורה :) תודה רבה על העידוד...............אנסה לשאוב קצת מהאופטימיות שלך ולהאמין שיום אחד אהיה אמא..... יום מצויין לכולנו :)