סתם מחפשת קצת תמיכה

ושוב מחכה בפעם השניה לבדיקת בטא הפעם הראשונה הסתיימה בכימי ולא נישאר אף עובר בהקפאה,עכשיו גם לא יודעת שהחזירו לי אמרו שיש עוד 2 ומאז לא עידכנו אותי בכלום ואני מפחדת אפילו לשמוע יש לי כול הזמן מחשבות נוראיות והפעם החזירו לי 3 מה שאני יודעת שהם היו 5 תאים ו6 תאים אחרי 3 ימים זה לא נישמע טוב נכון?אני קראתי שאחרי יומים 8 זה המצב האידאלי ואצלי 3 ימים??:)אוף גם בפעם הקודמת היו רק 3 -4 תאים. הכול ניראה לי לא טוב אין לי את מי לשאול , אחרי ההחזרה לא נתנו לי לנוח אפילו קצת ישר קמים ושוב....קראתי שמומלץ לשכב לפחות רבע שעה...אבל לא אפשרי במקום שעשיתי פשוט קמים...אופפפפ אחרכך גם מליצים לעשות הכול רגיל אז ככה שמצאתי את עצמי אחרי יומים בעבודה עם( ילדים) ויסורי מצפון על כול צעד ואני מתחילה לחשוב על הצוות הקר בבית החולים שהמליץ לעבוד ומתחילה לשנוא ולהאשים אחד אחד.... אוף אבל אחרי שבלבלתי ונישפכתי קצת מה שבאמת הכי רלוונטי זה שהרגלים כואבות לי מאוד והבטן שלי רגישה וכול נגיעה כואבת ואני מרגישה כאילו מגיע מחזור ,אני רק אחרי 6 ימים מההחזרה וכהר העצבים שלי רוטטים ואז\ יש לי להאשים גם את עצמי אופ ,טוב האמת היא שהתאפקתי .....הרבה הרבה ...........היתי מתה לסיגריה.....אני עדין מרגישה על הסף תודה וסליחה על האורך ואולי גם על האוףף הזה נשיקות והצלחות ואופטימיות:)אני באמת מאמינה שיהיה הכול לטובה )(איתכם

בוקר טוב חמודה- אני שומעת ומרגישה את הלחץ וחוסר הוודאות שמטריף אותך. טוב שאת כותבת כאן, מקווה שזה עוזר לך במשהו לפרוק מעט מן המתח הבלתי נסבל הזה (אני מכירה אותו היטב). אני לא מומחית גדולה, על אף נסיוני הרב בIVF, אך אני יודעת שעוברים בעלי 5-6 תאים יכולים ליצור הריון תקין לחלוטין. אני מציעה לך לנסות לדמיין שהעוברים שלך גודלים בקצב שלהם, תנסי לדמיין את הגוף שלך קולט אותם ולא לשפוט אותם עוד לפני שנתת להם צ'אנס. את כותבת על רגשות אשמה שיש לך לגבי דברים שונים..אם זה לקום מייד אחרי ההחזרה (שדרך אגב, יש סברה שגורסת שדווקא שכיבה אחרי החזרה פוגעת בקליטת העוברים מאחר והרחם במצב זה עומד, ובעמידה הוא שוכב) ועל כך שאינך יודעת בדיוק אם יש או אין עוברים שהוקפאו (ואת זה תוכלי לפתור צ'יק-צ'אק בהרמת טלפון ולברר, את לא חייבת להישאר כך באוויר). וזה נשמע שאת מתמודדת עם המון חזיתות לא חיוניות במיוחד. לכן תנסי, היכן שיש רגשות אשמה, להפוך אותם לתועלת, כלומר אם יש בך קול מאשים או כועס תכתבי אותו לעצמך או כאן, תוציאי החוצה ולא לכלוא אותו בבטן. הבטן שלך עכשיו עסוקה בדברים חשובים יותר, לכן אל תעמיסי סתם. נסי להירגע עם תה נענע, תציירי, תכתבי, תעשי שופניג, תקני לך קפה הפוך עם קצף, תזמיני לך מסז' טוב, באמת תשתדלי להרפות. הכח הוא רק בידיים שלך. תקופת הטיפולים היא תקופה שמגייסת המון משאבים נפשיים ואין ספק שזה הופך את כל סדר היום שלנו...לכן, נסי לראות איך בסדר היום החדש הזה, את יכולה גם להפיק תועלת ולשאוב מעט אופטימיות וכח. והם קיימים!!! לא הכל שחור ובאמת שהכל יצליח בסוף ואין מה לעשות: רק סבלנות כי לפעמים זה קצת מתעכב.... אנחנו כאן, תמשיכי לכתוב. תחייכי, באהבה דניאל.

מסכימה ומחזקת את מילותיה של דניאל להאשים את עצמך, זה לא מה שיעשה לך טוב יותר ולא יקדם את העניין. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הדברים זה באמת להעסיק את עצמנו בדברים שיעשו לנו טוב, אני אומרת את זה מנסיון. לגבי העוברים שמחזירים, לא משנה באיזה כמות תאים, תמיד יש סיכוי שיקלטו וכשהם בתוכך פשוט תדברי אליהם, תאהבי אותם, את תראי שיהיה בסיידר את מוזמנת תמיד לשתף אותנו בכל הכאב שלך, בשביל זה אנחנו כאן שולחת לך חיבוק גדול לעדוד ומאחלת לך בקרוב שתספרי לנו על הריונך התקין אוהבת ריקי

אז כדי לעודד אותך קצת ממוש, העוברים שהחזירו לי היו 5-6 תאים ביום הרביעי! להפריה, ונכון שבמקרה אחד נוסף הצליח לגדול לבלסטוציסט, אבל מה שחשוב הוא שאני היום....כבר בשבוע 17..... ו: קמתי והלכתי הביתה מיד אחרי ההחזרה. ו: יצאתי לטיול ארוך מאד יומיים אחרי ההחזרה ו: נמאס לי "לשמור" אז חזרתי לאימוני שחיה שלי ו: מכל שלל העוברים שייצרתי בכמויות אף אחד לא נשאר ו: יום לפני הבטא כבר לקחתי איתי טמפונים כי הרגשתי את המחזור מגיע כל רגע.... ו:::::: הוא-לא-הגיע!!!!!!!!!!!!!!!! מאחלת לך מכל ליבי שגם שלך לא יגיע, לפחות ל 9 חודשים הקרובים! שיהיה יום מואר, נועה.

על ההקלה שיש למי לפנות אז תודה שאתן כאן זה בההחלט הרגיע ואולי באמת בזמן הנכון לתפוס את עצמי. נועה הרבה בריאות והצלחה מעומק ליבי ולכולן לחיי בשורות טובות סיגל