אנשים מדומינים באמצע הדרך...

שלום לכולן, קראתי ב- YNET כתבה על מישהי שבדתה מליבה סיפור עצוב ונוראי על אובדן של ביתה עקב תאונת דרכים ולאחר מכן על אובדן הריון מתקדם של תאומות. אני יושבת וחושבת לעצמי האם לנו, בפורום זה לא קורים דברים דומים? אני משחזרת אחורה, כמה פעמים הזלתי דמעה, קראתי פרק תהילים, לטובת נשים מהפורום שתארו את כאביהן הנוראים. לא אחת התפלאתי על כך שקיבלתי מספר תגובות לדברים שכתבתי, וכולן היו מסוגננות מאד, כתובות בצורה מדהימה, בשפה עשירה ומקצועית. היתכן שמישהי אחת כתבה את כולן? וודאי יש מי מכן שחושבת לעצמה: "מה אכפת לה אם התגובות הגיעו כולן מאותה אחת"? "מה זה משנה אם מישהי המציאה סיפור או אסון שלא היה?" "העיקר שהדברים מנחמים... יוצרים הזדהות"... אני מרגישה שוטה לבכות עם מישהי לחינם, אני לא מעונינת לקבל הודעות הזדהות ממישהי שלא חוותה דברים דומים מעולם. מה דעתכן על הנושא? מחכה לתגובותיכן, שושנית

אני מבינה את התחושה ומכירה אותה מצויין כחיית רשת. איכשהו פה בפורום הזה, זה לא ממש משנה לי. אני מגיבה מתוך הנחה שגם אם הכותבת מתחזה למישהי אחרת, עדיין יהיו כמה בנות שיפיקו תועלת מהתגובה שלי ומההתייחסות לנושא. בכל זאת אני מאמינה שגרעין לא קטן של בנות קבועות פה הוא "אמיתי" ומורכב מנפשות שונות ונבדלות. אני תמימה? אולי. אבל איכשהו זה לא פוגם בתחושה הנעימה שלי פה, ויותר מזה. כשאני בוכה עם מישהי שהטיפול שלה נכשל, אני בוכה עלי, על הטיפול הכושל שלי, על התינוק ששוב מתרחק ממני. כשאני מזדהה איתה זה מהכאב שלי. התמיכה באחרות היא הדרך שלי לעבור את זה, ולהרגיש יחד. ואם היחד שלי הוא רק עם בחורה אחת שמתחזה בכשרון לעוד 38 דמויות, אז יודעת מה, עדיין אני זאת שמרוויחה מזה;)

אני מסכימה עם כל מה שניני כתבה (אבל אנחנו לא אותה אחת, כי דיברתי איתה בטלפון (-:). אינטרנט הוא מדיום שפתח המון אפשרויות מסקרנות בפנינו כחברה, אבל כמובן שלצד האפשרויות קיימות גם בעיות. אני מאמינה שרוב הבנות כאן הן "אמיתיות", ובטוחה שמדי פעם יש גם אחת או שתיים שלא, אבל אני לא מרגישה שאני "מבזבזת אנרגיות" גם עליהן, כי לפי תפיסתי המעשה הטוב שאני עושה בעצות שלי שעוזרות גם לקוראות סמויות שאני יודעת בוודאות שיש כאן, נותן לי אנרגיות טובות על המקום ואני לא צריכה לחכות לאיזו שהיא תמורה או לדאוג מה קורה עם זה הלאה. מין חוק יקום כזה שאני מאמינה בו.... מה שכן - אני מודה שפעם היתה כאן מישהי שעזרתי לה ותמכתי מכל הלב, והיא בתמורה טינפה את הפורום בכל מיני סיפורי ביזאר על אסונות תמוהים שכביכול פקדו אותה. הגועל שהיא עוררה בי כמעט גרם לי לעזוב, אבל הקסם של כל שאר הבנות השאיר אותי כאן בכל זאת.

אתמול בסמוך לקריאתי את ההודעה שלך התקשרה אלי חברה והסבה את צומת לי לכך שבערוץ 2 משודרת תוכנית על הסיפור כזה אז לאחר שצפיתי בתוכנית והזדעזעתי עברתי לפורום מנסים להרות של YNET וקראתי את ההודעות שלה + הכתבה >>> זה היה מלפני כשנתים {לא שזה מקל על העניין} ממש הייתי מזועזעת {קראתי עד שכמעט נרדמתי על המקלדת. בשעה 12.30 הלכתי לישון והיום בבוקר בקושי הצלחתי להתעורר לעבודה} נראה אמתי לחלוטים ואני עוד כזאת חשדנית במציאות אני ממש בשוק לחשוב על זה שבמשך חודשים על גבי חודשים היא חיה בסרט ולחשוב שיתכנו מצבים כאילו שאני יחווה חוויות אם בנות שאין להם קשר למציאות. רוצה להשאר נאיבית ולחשוב שעלי לא יעבדו ומצד שני לי אישי מאוד עוזר לשמור על שפיות כאשר אני עוזרת לנשים אחרות כאשר הצלחה שלהן מעבירות אלי את תחושת העידוד והתחושה הזאת נותנת לי כוח לראות את הדברים באור פחות פסימי. אישי כבר אבדתי את האמונה שאצלי זה יקרה וכבר הרבה זמן אני מונעת מכוח האינרציה אז אין אני מצליחה בכל זאת לתרגם מחשבות למעשים ע"י הפורומים נצמדת לבנות שיותר אופטימיות ממני, ניזונה מהצלחות של אחרות ומפתחת את תחושת התקווה שאולי יתרחש אצלי נס גם. והצלחות של בנות יש בשפע תודה לאל.