מחר שוב שיחה עם הרופא

מעניין מה יהיו המסקנות. אולי זו המסקנה האחרונה והמנצחת... אני מה-זה ע-י-י-פ-ה!!! מהטלטול הרגשי, בין ציפייה לאכזבה, מהמאמץ הפיזי, מהאקרובטיקה המחשבתית שלי שכבר שברה שיאים. אני רוצה לנוח כבר, להרגיש שהמאבק מאחוריי, אני רוצה להרגיש שייכת, לא להסתתר, להרגיש ביטחון מבלי להציג את "מסכת ה-הכל בסדר", לזכות במקום הזה. כמה כישלונות בן אדם יכול לספוג? כמה שאני חזקה, כמה שאני מתפקדת, מתעמלת, דואגת לעצמי וכו", הרי בסופו של דבר, אי שם עמוק עמוק בפנים נחרטה לה צלקת של מלחמה קשה, של פציעה נפשית כואבת. העיניים שלי מביטות החוצה ומגינות על העיניים שמביטות פנימה ובוכות על עוגמת הנפש שאני סוחבת עם גופי כבר 3 שנים. מהפך נפשי ופיזי מתחולל, הזמן דופק והרכבת עדיין לא הגיעה. גשום מבעד לחלון וקר.. ואני כאן, מחכה, נכנעת לזמן מבלי יכולת להתנגד,ומנסה להחיות כל מקום בוכה בתוכי. דניאל.

דניאלי יקרה, אכן ימים לא קלים עוברים עלייך. אך אני מאחלת לך מכל הלב שהאור של חנוכה יהיה אורך הפרטי וחייך יוארו בבשורות טובות. אני מאמינה בך ובטוחה שתצליחי להגשים את חלום האמהות. מחזקת את ידייך להמשך. ובקשי מהרופא טוב טוב שילמד את המסקנות וינחה אותכם. איתך תמיד לאורך כל הדרך נשיקות וחיבוק חזק ואוהב שולחת לך מהלב ביי מתוקתי

כואב לי כל כך עם כאבך, ורוצה בשבילך ובשביל כל הבנות שעוברות את המסכת הזו שתגמר, וכמה שיותר מהר. לגבי הצלקות, אני מאמינה שהיצור הקטן שיגיח מתישהו ירפא אותן אחת אחת... והזמן איתו ועם אחיו ואחיותיו לעתיד, ישכיחו את כל הלבבות הדואבים. גם כל כך מבינה אותך עם החוזק שצריך להתמיד בו, וגם כשנשברים, המהירות שצריך לאסוף את השברים כדי להמשיך הלאה. אבל חשבי גם לפעמים, שאם לא היינו חיות בימינו אלה, ולא היתה לנו הטכנולוגיה והקדמה, כמה סבל היינו צריכות להתמודד עמו אז? בדיוק אתמול, ברגעים הכי משמחים שיש, חשבתי לרגע, שאם הייתי פוגשת את בן זוגי לפני 10 שנים בסה"כ, לא היינו יכולים להביא ילדים לעולם בכלל.... את האיקסי גילו בסה"כ לפני עשור! כך גם גיסתי עם אחייניתי הנפלאה שהיום כבר בדיוק בת 10, כשנולדה הטכנולוגיה, יכלו להביא את ילדתם לעולם! זה מקור האור אולי היחיד שיש, בסוף רחמך יכנע, ויחליט שהגיע הזמן, וייתן לילדייך להעמיק שורשים! איתך מעומק ליבי, נועה.

ביטאת כל כך יפה את הכאב ועינוי הנפש. את החששות מהעתיד ואת הציפיות ממנו. את הכמיהה. מתוקה, מאחלת לך שלא תצטרכי לגייס יותר את כוחות הנפש הענקיים שלך. שהפגישה הזו תניב את ההצלחה. את ההריון. את הילד ואת כרטיס היציאה שלך ממעגל האכזבה והכאב. אוהבת, דורה.

אין לך מושג כמה ריגשת אותי, אני קוראת את מה שאת כתבת ופשוט מרגישה שבא לי לבכות יחד איתך מאחלת לך שבשנה הזאת יגמרו כל מסכת העינויים והסבל שאת עוברת ושבפגישה מחר עם הרופא תמצאו את הדרך הטובה ביותר בכדי להגשים את החלום שלך להיות אמא איתך מעומק ליבי אוהבת ריקי