אצלי עוד יום עצוב מתמשך...כמו כל החיים האילו

בנות חוזרת לעצמי לאט לאט... אחרי טיפול צולע שבכל שלב נראה שזהו מגיע לקיצו בתרם עת. לפני חודש עברתי שאיבה ראשונה באסותא שאבו לי רק 2 ביציות {שברתי סי בכיוון הגרוע>>> מעולם לא היתה תנובה כזאת קטנה} ואז בשלב זה חשבתי זהו לא יהיה מה להחזיר אבל לא יום למחרת התברר 100% הפריות ועוד תקינות אז חשבתי טוב נו הפריות היו אבל לעוברים הם לא יתפתחו וכעבור 3 ימים כנגד כל הסיכוים הם התפתחו ל- 2 עוברים, אחד ללא פרגמנטציה 6 תאים {באיכות מעולה} והשני 8 תאים עם פרגמנטציה {בינוני} בקיצור שנהם התפתחו והיו טובים להחזרה. בשלב זה עשיתי את הטעות הגדולה התחלתי להאמין שהפעם זה כנראה הטיפול המצנח {גם בין היתר קיבלתי תמיכה של פרגניל} אפילו שקיבלתי תשובה שלילית לא ממש האמנתי ומשכתי להרגשתי שאני כן והמחזור סרב להגיע ואז עבר קרוב לשבוע עד שקיבלתי סוף סוף ואז המחזור סירב לעזוב שסה"כ ימים אדומים כ- 10 ימים >>> כיום סוף סוף יומים בלי הדימומים. במשך כל הימים האלו בכיתי שעות רבות וממש התיאשתי כבר אבדתי את האמונה שלי זה יקרה וחושבת לעצמי זהו אחרי 6 שנים של טיפולים שבהם עברתי כבר 16 ניסיונות ללא הצלחה ועוד לבד>>> הגיעה הזמן להודעות שאין ביכולתי ללדת ילדים. רק המחשבה שלא יהיו לי ילדים שרפה כל חלקה טובה בנשמתי ממש מרגישה כמו שבר כלי, כל דבר קטן גורם לי לבכות נהיו לי צלליות מסביב לעיניים מרוב בכי. אתמול החל המפנה... בצהריים תפס אותי חברה בעבודה לשיחה ושתפה אותי על כך שהתיאשתי ואני כל הזמן שתקתי כי מה אני אומר שארי היא לא עוברת את הסיוט הזה ולכן היא לא יודעת על מה היא מדברת. בערב התקשר האלי חברה שיצאה מפגישה אצל פרופסור זיידמן וסיפרה לי איך היא ושהיא התאכזבה מהפגישה >>> אצלה כנראה יש כשל שחלתי ולמרות שהיא רק בת 38 ולמרות כל הגירוי השחלתי היא קיבלה התוצאה היתה מספר קטן של ביציות שבכלל לא היו הפריות מהם וכך לא היו החזרות והיא צפתה שאלי יהיה לפרופסור זיידמן דרך איך לעזור לה, אבל לא. הוא מצידו לאחר שהוא קרא את התיק שלה הוא אמר לה שיש לה כנראה כשל שחלתי למרות שהבדיקות תקינות ובמקרה שלה אולי אפשר לנסות עוד פרוטוקול אחד שעדין לא נוסה עליה אבל בגדול אין ממש למה לצפות... ואז היא אמרה בכפיפה אחת >>>> שאצלי עדין לא הרימו ידים אז למה אני מרימה? ועוד כהנה וכנה דברים לאחר שסימתי את השיחה החלטתי להתקשר לפרופסור זיידמן ולראות מה עושים הלאה....קבעו לי תור 19/12 ויום ראשון אני צריכה לעשות בדיקות. האמת אני כבר לא יודעת מה לחשוב או לעשות שארי עשיתי כבר את כל מה שאני יכולה את כל שלא נדבר על זה שאת כל המשכורת במשך בשנים האלו העברתי לטובת הטיפולים עם הדרך ישירה או עקיפה וכתוצאה מכך אני חייה בצמצום ובדוחק במשך כל השנים האלו...אין לי כוח יותר ואבל מצד שני לא מצליחה לותר על החלום להיות אם במקרה שלי אין דרך אחרת מלבד הביציות שלי, כי על אימוץ אין על מה לדבר מבחינה כלכלית לא נראה לי בר ישום 150,0000 שקל {אימוץ בחו"ל} ובארץ יש כאלו תורים ואם תרומת ביצית יש לי בעיה עם כל זה, לחשוב שאני עושה את הטיפולים עם תרומת זרע אז גם תרומת ביצית אין לי מידע על התורמים מלבד שהם בודקים HIV או מחלות זהומיות אבל לגבי היסטוריה רפאית אין על מה לדבר >>> יכול לצאת לי מהרחם מפלצת...וגם אני לא בטוחה שהבעיה היא הביציות שלי כך אף שאחד לא מבטיח לי שאחרי טיפול אחד או שנים תהיה לי הצלחה עם תרומת ביצית. בקיצור המצב על הפנים. החלק הכי קשה לי בכל סוף טיפול זה הקילוגרמים שצריך לרדת ואני "אספתי" במשך השנים שאני בטיפולים מעל 30 קילו במשקל בשל כל ההורמונים והסטרואידים שקיבלתי במהלך הטיפולים. טוף אם קראתן עד לכן אני מאוד מקווה שלא השרתי יותר מידי יאוש סביבי ויש לציין שאני מאוד שמחה בשמחתן של הבנות שהצליחו להרות במיוחד הבנות שהרון בזמן האחרון כאן בפורום....אבל אצלי ההצלחה שלהן גרמה להבין את מצבי העגום שאני נמצאת בו. היאוש חוגג אצלי. שלכן נורית.

איך את נותנת לי במשך חודש לשפוך את הלב שלי ואת לא סיפרת לי כלום ממה שאת עוברת מאמי שלי אני חייבת לספר לך משהו אמיתי השבוע שהייתי מאושפזת ישבה לידי מישהי ששמעה מה קרה לי ואיך הייתי מבבואסת אז היא קראה לי ואמרה לי שהיא רוצה לספר לי את הסיפור שלה כדי שאני לא אתייאש ואהיה חזקה האמת שאני ידעתי שגם היא מטופלת IVF אבל אף פעם לא שאלתי אותה למה היא מאושפזת כי אני לא אוהבת להכנס לאנשים לורידים והיא התחילה לספר לי שהיא בת 46 נשואה 9 שנים ונמצאת 8 שנים בטיפולים אין טיפול שהיא לא ניסתה יש לה בעיות בשחלות והיא היתה צריכה להזריק מלא כי היא בקושי מייצרת ביציות בקיצור אמרו לה שאולי היא תצטרך תרומת ביציות בקיצור היא הלכה לד"ר משיח והתחילה טיפול שלא נתנו לו הרבה סיכויים אני לא רוצה לפרט יותר מידי כי לא נעים לי לספר על מישהי אחרת אבל ברוך ה' תודה לאל היא בהריון עכשיו ומסתבר שהיא מאושפזת לשמירה מקווה מאמי שהצלחתי להכניס לך קצת תקווה ובבקשה ממך פעם הבאה שאת לא מרגישה טוב אל תשמרי את זה בבטן ואני מבטיחה לך שאת תהיה אמא בע"ה ה' לא משאיר אף אחד מקופח תאספי כוחות וקדימה לטיפול הבא ותדעי שאת לא לבד יש לך כאן מלא אחיות שאוהבות אותך וחושבות עלייך ומתפללות בשבילך שולחת לך חיבוק חזזזק והרבה אהבה ונשיקות שלך גלית

מאוד מצטערת בשבילך שהסיפור מתארך קצת יתר על המידה. אבל אל נא תפסיקי להאמין. אני בטוחה שתמצאי את הדרך שלך להיות אמא. נושאת תפילה בליבי שהחיים יחייכו אלייך. אבל בינתיים תנסי להעלות איזושהו חיוך על שפתותייך לתקווה לימים יפים יותר. אוהבת ומאחלת כל טוב.

בע"ה את בהריון ברחם!

חמודה שלי, כל כך הרבה כאב וכל כך הרבה צער וציפיות ואכזבות שזה מחייב שיקרה משהו טוב בסוף, בך ובזיידמן אני מאמינה ויודעת שיהיה היריון ותהיי האמא הכי מאושרת בעולם , תחשבי על הפרס הגדול בסוף וזה יתן לך כוח להמשיך וכוח להילחם , ומה נשאר ? אמרתי בך ובזיידמן אני מאמינה ? אז נשאר שגם את תאמיני בעצמך. שולחת לך חיבוק גדול ....ענק ...((((((((((((((((((((((((((((())))))))))))))))))))))))))). מיה 2

מה שלומך יכירתי? תודה על התמיכה שלך נורית.

מסרבת לתת לשמש שלך לשקוע. כתבתי לך רבות, ואני חושבת שעוד עזרה בכיוון לא תזיק. כל עוד תאמיני, את תנצחי ותגיעי למטרה. אין אין אין דבר העומד בפני הרצון ואין ילד שלא יוולד לאמא שכל כך רוצה אותו! בעיקר את יודעת את דעתי, הפוגה של כמה חדשים לצבירת אנרגיה, טיפול בעצמך ובגדול.... להחזיר קצת לגוף שהתשת כל כך הרבה פעמים. את תראי כמה אהבה הוא יחזיר לך. את כל האנרגיה שנותרה לך כרגע יקירתי, תשקיעי בללמד את גופך ונפשך קצת מרפא. אזני את התזונה, הכניסי עצמך טיפטיפה לפעילות. את תראי איך כל בוקר הופך לקל יותר ואופטימי יותר. לא תאמיני כמה ששני גורמים אלו יכולים להשפיע ולשנות את רוחך לכיוון טוב וחיובי יותר. כשתחזרי לטיפול, תראי איך הגוף יכיר לך תודה. איך את תודי לו בחזרה. שולחת לך כרגיל יםםםםםםםם של אנרגיות וחיבוקים ((((((((((((((()))))))))))) שלך נועה.

וטפו טפו בלי עין הרע...שבוע הבא דופק. &&&&&

שולחת לך חיבוק גדול וחם, נסי לשמור על אופטימיות גם כשנראה שאין סיבה לכך, זה מה שעוזר לי להמשיך דברים עוד יסתדרו יקירתי

משנה מזל...אצלי זה עדין לא עבד אבל מקווה שלך יש יותר מזל ממני ואצלך זה יעבוד...מחזיקה לך אמבעות.

אויש, חמודה, נשמע שכל כך קשה לך. אז דבר ראשון אני שולחת לך באקספרס חיבוקים (((((((((((((((((((((((((((()))))))))))))))))))))))))) חמים! ענקיים! מנחמים! ודבר שני, נוריתי, מכל הלב, ממליצה לך לקבל מעט עזרה. מעט דחיפה. מעט עידוד. כדי שתוכלי למצוא את הכוחות שלך מחדש, את השמחה שלך. את הרי יודעת שאין סיבה שתתייאשי, כתבת זאת בעצמך. את כבר עייפה ואת צריכה מילוי דחוף של הבטריות! בכל מקרה ומצב- אנחנו איתך! ((((((((((((((((((((()))))))))))))))))))))) דורה.

מקווה שיש שם מישהו שיכול לחבק אותך ולהיות קרוב אליך. המון חיבוקים ממני!!!!1