שלום חברות בזמן האחרון לא מרגישה טוב

יש לי מיגרנות - מהמחזור ומהדקפפטיל, רואה שחור בעיניים והאמת לא חושבת שמצפה לי משהו טוב. אני קוראת על כל הבטאות וממש שמחה בשביל כולן.. אני לא יודעת אם אתן יודעות אבל אני פה מתחילת הפורום עוד לפני שניני ורומי היו מנהלות. אני זוכרת עוד את דורה מאז ועוד כמה שכבר לא פה כי הן ילדו או שהן בהריון. רבותי עברה כבר יותר משנה.. יש כאלה שזה פשוט לא קורה להן , מכל מיני סיבות, וחבל שאני מרגישה שאני אחת מהן. אני בטיפול השלישי ואני לא צופה ממנו גדולות ונצורות, אין בטיפול הזה שום חידוש או שינוי ואין לי כבר כוח. האמת שגם המשאבים הכלכליים נגמרים ואני לא רואה שמשהו טוב עומד לקרות לי בשנה הקרובה ובכלל. אני אפילו לא בטוחה שאלך להוריד את החצוצרה אחרי הפעם הזאת. אין לי כוח. שבת שלום לכן ורק טובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב אוהבת אתכן

אני פה גם כבר שנה בדיוק. מהיומולדת שנה שעברה. גם אני כמוך כשהייתי בעיצומו של הטיפול הזה הייתי בטוחה שהנה הוא הולך בעקבות קודמיו. גם לי זה היה טיפול שלישי ועוד עם 2 מחזורי מוקפאים... כבר חשבתי מה הטעם. לא רציתי לחשוב על התחלה של עוד סיבוב כי כבר לא יכולתי לעשות את זה יותר. שוב הייתי בגירוי יתר, שוב יותר מדי ביציות, וחשבתי ששוב לא יצא מזה כלום. כי הגוף מופגז, כי הן לא בשלות, כי כי כי כי ...... כנראה שלגוף שלנו יש את הדרכים שלו להחליט מה טוב לו, ומתי טוב לו. אני מאלו שחושבות שהן יודעות הכל על גופן, כל סימן קטן, כל פיפס חשבתי שאני יודעת לזהות. כשהגיעו כאבי המחזור ביום שישי שבוע שעבר, לקחתי איתי טמפונים לטיול בשבת, כי ידעתי שזה יום המחזור, והכאבים מדייקים תמיד יום לפניו. הוא לא בא....... ושלא יבוא..... מיכלי, כל שאני יכולה להגיד לך, שגם אם אנחנו חושבות שאנחנו חכמות מכולן, גופנו והטבע הרבה הרבה מעבר לשליטתנו. פלאים קורים, וכמו שקרה לי, ולעוד רבות אחרות, גם לך זה יקרה. הלוואי שהפעם, ואם לא הפעם אז בזאת שאחרי, אבל זה יקרה, ויתפוס אותך בהפתעה כל כך גדולה ויפה! מאחלת לך מכל ליבי שזה האחרון והמנצח! שתהיה שבת נפלאה, נועה.

גם אני זוכרת אותך עוד מההתחלה, ואני מאוד מאוד מזדהה עם תחושתך - גם אני הרגשתי במהלך תקופת אי-הפריון שלי כאילו אני נוסעת על אוטובוס שכל פעם עוצר בתחנה ומישהי או שתיים נוספות ממכרותיי יורדות ממנו - ורק אני ממשיכה לסוע ולסוע בו מבלי לדעת מתי תגיע סופסוף התחנה שלי. אני חושבת שבמידה מסויימת התחושה הזו מתעצמת כשנמצאים בפורום של פריון לאורך זמן ורואים חברות לפורום שמצליחות בזמן שאנחנו עדיין לא. אני זוכרת חברה אנגליה שהכרתי בפורום תמיכה באינטרנט 4 חודשים אחרי שהתחלתי לנסות - היא כבר ניסתה כמה שנים אבל הרתה כחודשיים אחרי שהכרתי אותה. שנתיים וחצי אח"כ פגשתי אותה בגרמניה, ופגשתי גם את הבת המקסימה שנולדה לה - הילדה כבר דיברה ושיחקה וכבר בעצם לא היתה אפילו תינוקת יותר - ואני עדיין התטלטלתי בין טיפול כושל אחד לבטא שלילית נוספת - מיואשת לחלוטין וכבר לא מאמינה שזה אי פעם יקרה לי. אז מה להגיד לך? שלא תתיאשי? שזה יקרה גם לך? אני משערת שזה לא ממש יעזור... אבל אולי בכל זאת תזכרי שהנס הזה קורה כל יום לנשים כמוך - שעברו כבר טיפולים (יותר או פחות), שנגמר להן הכוח, שכולן תמיד נכנסות להריון בסביבה חוץ מהן... ((חיבוק))

מאד נגעו בי הדברים שלך... הם התיישבו לי על מחשבות שעוברות בי כבר זמן רב. אני רוצה לשתף אותך ואם זה לא מתאים לך או לא נראה לך במקום- תתעלמי לחלוטין! הייתה לי פעם מורה, בעצם לקרוא לה רק מורה זה מעט מדיי אבל נניח לזה, שאמרה לי פעם- פסייאנסה! יענו- דורה, סבלנות. היא אמרה לי את זה ברגע מאד שביר בחיים שלי. כשלא ידעתי מתי יסתיים מסע תלאות שהייתי בעיצומו וכוחותיי תשו. ולמרות שידעתי שבעצם צריך לתת לזמן את הזמן שלו, המילה הזו- נתנה לי אוויר. ועכשיו, יקירתי, זה תלוי רק בך. כמה פסייאנסה, כמה סבלנות וגם כוח סבל יש לך. אני אומרת את זה בלי שום ביקורת. זה באמת תלוי באישיות שלך. אישית, אני יודעת שמנת הפסייאנסה שלי עומדת להסתיים. זו אני ואלה כוחותיי. כמובן שגם הכסף משחק תפקיד גדול אבל אני מכוונת לכך שתחשבי על משהו אחר; עד כמה את רוצה להמשיך? עד כמה את מסוגלת להמשיך? האם אי המשכה תגרום לך לסבל רב מזה שאת חשה כעת? האם את יכולה לקבל את מה שיש לך ולהיות מאושרת או שאת חייבת את הילד הזה שמבושש לבוא? ממש לא מתכוונת להקשות עליך. אני מתכוונת שאולי הגיע הזמן לעצור לרגע ולחשוב. ושוב מדגישה- אם הדברים שלי נראים לך חצופים או לא במקומם- תתעלמי! וגם כמובן- סליחה.

אהובתי(((()))) הדרך קשה וארוכה, אבל לא יעזור כלום, אנחנו נצליח. תזכרי את זה בירידות((((((((((())))))))))