בנות יקרות

רוצה מאוד לשתף אתכן במה שעבר עליי ואם יש אחת שהסיפור שלי יעזור לה אז אני עשיתי את שלי: הייתי בטיפולי IVF במשך שנתיים וחצי. לפני כן ניסית איאקלומין והזרעות במשך שנה. אני בת 32 ויש לי ילד אחד (בן 9) מנישואים קודמים. מושגים כמו דקפפטיל, גונל-אפ,אוביטרל,פרוגינובה וכו' היו חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. עד היום הארון שלי מפוצץ בשלל זריקות ותרופות לעת מצוא.... לי ולבן זוגי לא הייתה בעייה חד משמעית מלבד זרע "חלש" (ממצאי מרפולוגיה). הופנתי לטיפולי הפרייה ואין צורך להרחיב בקושי הפיסי והנפשי שהיו מנת חלקנו. בן זוגי חשב שעל הפעם הראשונה ההריון ייקלט ומטיפול לטיפול אבדה תיקוותו. אתן יודעת כמה לבן הזוג יש את הכוח והעוצמה להצלחת הטיפול והחוזק שלנו הבנות בטיפולים האלה, התמיכה הכל -כך חשובה של בן הזוג כל -כך עוזרת... ואכן בן זוגי תמך ואפילו הזריק לי את כל הזריקות ,לא פספס ביקור אחד שלי ביחידה אבל תמיד עיניו היו כבויות. משאלת ליבי הייתה רק אחת- להעניק לו את הבייבי שהוא כל כך רוצה. בחלומות הייתי רואה את המיילדת מגישה לו את תינוקנו והוא בוכה דמעות של אושר. אבל הימים חלפו, והדמעות לא הפסיקו לרדת.... בטיפול האחרון אמרתי דיי אני לא יכולה יותר! אני חייבת הפסקה.חייבת לנסות להכנס להריון באופן טבעי. בעלי אמר שאנחנו סתם "מבזבזים" זמן יקר, אבל אני הייתי בשלי. מחזור אחד הגיע ודיברתי עם היחידה אמרתי שאני יצור קשר לגבי המשך הטיפול. המחזור השני כבר לא הגיע- וכאן יש לי עוד סיפור.... אני אדם חילוני, אומנם מדליקה נרות שבת אבל חוץ מזה אורך חיים רגיל לחלוטין. אחרי שקיבלתי את המחזור הראשון הרגשתי צורך בנשמה לטהר את גופי. שמרתי נידה למשך שבועיים ומכיוון שאנני מבינה גדולה במיקווה, הלכתי בערב הנכון לחפש בית כנסת שיש בו מיקווה. הלכתי לכמה בתי כנסת וכולם היו סגורים. עצובה וכואבת ישבתי במכונית ליד בית הכנסת והתחלתי לבכות על מר גורלי, התפללתי לאלוקים שיעזור לי....חזרתי הבייתה, ידעתי גם שבאותו היום גם אני בביוץ והחלטתי שאני לא מוותרת על היום הזה . מסתבר שביום זה הריתי..... אומנם אני רק בתחילת ההריון (שבוע 9) אבל הייתי חייבת להעביר כאן מסר, בעצם כמה מסרים: 1. הפסקה זה בסדר. הפסקה זה דבר שנכון לעשותו בטיפולים. גם בפן הנפשי וגם בפן הפיסי- הפסקה יכולה לעשות רק טוב. 2. תאמינו בעצמכן, תאמינו שזה באמת יקרה כי זה יקרה- זה רק פונקציה של זמן. 3. ודבר אחרון- אל תכעסו עליי- אני באמת נשארתי אדם חילוני אבל....תלכו למיקווה! זה מטהר את הנפש ומחזיר כוחות נפשיים- מי שלא מאמינה- שתנסה!!!! אני מאחלת לכולכן הצלחה ומפזרת עליכן את האבקה של ההריון- אמן- אמן-אמן שכולכן תתבשרנה בבשורות טובות ומהר !!!! באהבה רוני

מזדהה עם סיפורך, המשך הריון מוצלח בעז"ה. עפרה

ואכן סיפור משמח ומאיר! שיהיה הריון תקין ובריא וארוך! נועה.

המון המון מזל טוב והמשך הריון תקין וקל רגשת אותי מאד ואת צודקת בכל מילה שלך הרבה בהצלחה בהמשך מחבקת אותך ריקי