שלום ניני ותודה רבה על הלב הטוב-

האמת שאני נורא לבד בעניין הזה כי בגלל שלכולם יש ילדים לא נעים לי לדבר איתם וזה הכי מעציב אותי כי באירועים משפחתיים (ובזמן האחרון היו המון) הייתי מאוד נבדלת כי כולם נורא התעסקו בתינוקות שלהם (שנולדו לא מזמן ) או בהריונות שלהם וזה שובר אותי מבפנים ובזמן האחרון גם מבחוץ.... אני בת 29 ואולי זה ישמע מוגזם אבל אני מרגישה כבר נורא מבוגרת בינתיים עברתי טיפולים של כדורים וזריקות ועכשיו הגעתי לשלב של ההפריות ... מותשת נפשית ופסימית .... ורוצה לשמוע קצת מנשים שנמצאות במצב דומה לשלי.... תודה רבה... על כך שהפורום הזה קיים.....

עצובה יקרה, אני לא יכולה לחשוב על תחושות יותר טבעיות משלך כשאת רואה תינוקות "טריים" שתקופה שאת מנסה להרות בעצמך. זה קשה לבוא לארועים משפחתיים וקשה לשתף וקשה לשמוח עבור אחרים למרות שאנחנו מאחלות לכולם שיפרו ויירבו בכיף. לפעמים אני לא בטוחה שלהסתיר זו הדרך הטובה יותר, כי היא גוזלת המון אנרגיה ממני. אני לא משתפת אבל אותי לא שואלים, כי יש לי שני ילדים ואני בת ארבעים. מניחים שסיימתי, ושואלים למה לא לעשות עוד אחד. לפעמים בא לי פשוט לענות שאנחנו מנסים ולא הולך, כי אני מאמינה שמרוב האנשים זה יביא תגובות של חום ועידוד. אבל בכל זאת אני ממשיכה לא לשתף. אני מאמינה ומקווה שאת מוצאת את החברה או קרובת המשפחה שכן אפשר לשתף אותה, ולשחרר קצת. אני שמחה שאתם בדרך להפריות, אחוזי ההצלחה טובים יותר ואני מקווה שבקרוב תראו את האור בקצה המנהרה. לגבי הגיל, אני בגיל מאד צעיר הרגשתי צורך עצום בתינוק ואני חושבת שאת בגיל בשל ואחרי כל כך הרבה זמן של נסיונות מובן שכבר אי אפשר לחכות יותר. היתרון הוא שבאמת יש לפנייך עוד הרבה שנים של פוריות ואחרי ההריון הקרוב יש לך מספיק שנים לעוד ילד, שניים, (שלושה...) :) בהצלחה יקירתי(())

מאד ברור ומובן. מי כמונו יכולות להבין? יש מלאנתלאפים מרכיבים בתהליך ההפרייה שמכבידים ומקשים כל כך את החיים. חלק מהם זה הלחץ החברתי והמשפחתי, הספונטניות נעלמת וצריך לתכנן איך להגיד, מה להגיד, למי ואם בכלל אנחנו רוצות. אני מכירה את זה כל כך טוב. ובכלל כל תהליך הזריקות, הבדיקות, הבירוקרטיה......כאילו כל החיים סובבים סביב הגוף שלנו ומתסכל נורא כשלא מצליח אחרי כל כל הרבה מאמץ, אנרגיה, זמן, כסף ומשאבים שונים.. אני רוצה להגיד לך, שזה תהליך מאד לא פשוט אך כמו מה שיצבע אותי מבחינה רגשית ופיזית זה ההחלטה שלך כיצד להתמודד ואיך לקבל את המצב החדש. אין ספק שחייב להיות מקום לכל רגש אך בשום פנים ואופן אסור לך לוותר על הרגשות הטובים, על ההשקעה בעצמך, לטפח את הבטחון העצמי ממקומות חזקים אצלך, לחיות בריא, לא לשקוע מדיי.....להאמין שאת תצליחי כי את מתאמצת כל כך. מי שרוצה מצליח וזה נכון לכל דבר בחיים. אני יכולה לספר על עצמי שאני בת 30, נמצאת מההתחלה בIVF עקב בעיית זרע כבר3 שנים, החלפתי 3 מקומות שונים ועדיין לא הצליח לי אבל תקשיבי לי ותאמצי את זה גם לעצמך: כולנו נצליח בסוף. אין לי ספק. זה עניין של זמן ורופא טוב שמבין עניין. אל תתפשרי על איכות הטיפול וכך גם אל תוותרי על איכות החיים. טפלי בעצמך כי את ראוייה לטוב ביותר. אי כניסה להריון מתסכלת אך צולידנ מעצמינו גם דברים טובים לפעמים שיובילו בסוף להגשמת החלום. אני ממש מאמינה שיסתדר... אני פה בכל עת כדי לשמוע אותך.... באהבה דניאל.

היי אני גלית בת 28 אחרי שני טיפולים שנכשלו וגם אני כמוך נשואה עוד מעט 4 שנים כל החברות שלי התחתנו אחריי וכבר יש להן 2 ילדים אני לא יגיד לך שזה לא צובט קצת בלב אבל למדתי לחיות עם זה ותאמיני לי שאני מבינה אותך על האירועים המשפחתיים כל פעם שאנחנו (אני ובעלי) הולכים לאירוע אני מרגישה שכולם מסתכלים עלינו כמו מסכנים וכל פעם שאני שומעת "בקרוב אצלך "אני מתעצבנת נמאס לי כבר שאומרים לי את זה אבל למדתי לקחת את הדברים בפפרופרציה אני כבר לא מתיחסת לכלום אני חושבת רק על הטיפולים שלי ואני יודעת שהחלום שלי לילד רק הולך ומתקרב ומנסה לחשוב רק חיובי תאמיני לי תחשבי חיובי יהיה חיובי. ותאמיני לי מאז שאני בפורום הזה אני רק מתחזקת יותר ויותר כל פעם שמתבשרים על מישהי שנקלטת להריון אני מזה מתרגשת את לא תאמיני אני ממש דומעת מהתרגשות ואותו דבר שמישהי לא מצליח לה הטיפול אני מרגישה שיש לי חברות טובות שבאמת מבינות מה אני עוברת כי אנחנו עוברות את אותו דבר ביחד למרות שאנחנו לא מכירות . אז בקיצור אני מקווה שעזרתי לך או לפחות הצלחתי לעודד אותך שיהיה לך המון הצלחה ותהיה בקשר!!!!!!