רוצה תמיכה להרגיש שאני לא לבד

קשה לי מאוד כבר 4.5 שנים אני מנסה להרות כולם במשפחתי ובמשפחת בעלי כבר הספיקו להתחתן אחרי וללדת ואני עדיין מחכה והתחושה היא כ"כ לבד אני כבר מפחדת ללכת לאירועים משפחתיים ואני מאוד מאוד עצובה ומרגישה האחרונה עלי אדמות שעוד לא אמא נמאס לי............בבקשה אני רוצה תמיכה.

עצובה יקרה מאד, קודם כל קבלי חיבוק חזק(((())))) 4.5 שנים זה המון המון המון זמן וכל הכבוד שאת מחזיקה מעמד! אני שמחה שהגעת אלינו ומקווה שמזל והרפואה יאירו לך פנים ואטוטו כבר תפרדי מאיתנו ותעברי לפורום הריון.. בינתיים נשמח מאד אם תהיי איתנו ותאפשרי לנו להיות איתך. אם בא לך ספרי קצת עליך, בת כמה, מה הרקע לבעיה, איפה מטופלת וכו'. ברוכה ובאה ובהצלחה!!

קשה לי למצוא מילים מתאימות כי זה עלול להשמע כקלישאה. אבל באמת שזו לא! את לא לבד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אם את צריכה כתף- היא פה! ארבע שנים וחצי זה המון. המון. אבל אולי זה כבר סוף הדרך? הלוואי שמצאת אותנו כדי לסגור את המסלול המפרך שלך בהודעה מאושרת. מכל הלב, מאחלת לך שזה מה שיקרה! אמן!

עצובה יקרה, זה עושה לי עצוב מאד לקרוא את כאבך, אבל באמת באמת שהגעת למקום הנכון. אנחנו לא נבטיח לך קיצורי דרך, או הריון קרוב, אבל לבד בטח שלא תרגישי יותר, ולקטר יהיה איפה, ויהיה על מה להתעצב עם בנות אחרות, וגם הרבה שמחות כשכל אחת כאן מבשרת את בשורת הבשורות.... ספרי לנו קצת, ואולי אפילו נשמח אותך מספיק כדי שתמצאי שם מעודד יותר.... שיהיה יום נפלא, (והוא יכול להיות, עם כל החרא...) נועה.

בוקר טוב עצובה! תראי גם אצלי העניין ככה שכולם גם במשפחה של בעלי וגם במשפחה אצלי הספיקו להתחתן ולכולם יש כבר שניים ושלושה ילדים אני מזדהה עם התחושה שלך וגם אני לפעמים מרגישה לבד שדי נמאס לי אני לא מפחדת ללכת לארועים משפחתיים נהפוך הוא אני הולכת להנות לבלות כי אי אפשר להמשיך לחיות במצב כזה כל הזמן. העצב אצלי נשמר בלב ואני בטוחה שגם לך וגם לי יהיה ב"ה הריון ונסתכל על כל זה כהיסטוריה.