חזרתי לטיפולים אחרי הפסקה קצרה

הי לכולן, לאחר תקופה ארוכה של טיפולים החלטנו לקחת הפסקה של חודש. בחודש זה נהננו מאד מה"חופש". כמעט כל ערב אמרנו אחד לשני משפטים כמו: "איזה כיף שלא צריך ליסוע מחר ב- 7 בבוקר לדם ואולטרסאונד". הרשנו לעצמנו ללכת לישון מאוחר יותר, בקיצור מיצינו את ה"חופש" הזמני הזה. חשבתי שלאחר הפסקה יוקל לי לחזור לענינים כי יהיו בי כוחות מחודשים. אך לא כך!!!!!!!!! היום התחלנו מחזור חדש. מחר אני מתחילה לקחת איקקלומין. החזרה למסדרונות, לפרצופים המוכרים, לאחיות שמנסות להיות נחמדות,טראומטית בשבילי. לא תארתי לי שאחרי הפסקה של חודש אחזור בלי כוחות. אני מוצאת כי ההפסקה היתה מיותרת. בתוך כל הטיפולים שרדפו אחד אחרי השני, נכנסתי למין שגרה כזו של השלמה עם הכאבים, עם מצבי הרוח, עם הבכי חסר השליטה וכל השאר שאתן וודאי מכירות. עכשיו אני מרגישה כאילו אני מתחילה מחדש וכל הקשיים מצטיירים לי כקשים מנשוא. האם מישהי מכן חשה כמוני אי פעם לאחר הפסקה? אין לי כוחות נפש להתחיל עם זה...

לא רק שגם אני מרגישה כך, קשה לי להאמין שיש משהי שעולצת ושמחה לחזור לטיפולים האלה, באשר יהיו, כדורים, מזרקים, פתיחות רגליים. יש מישהו על כדור הארץ שיעשה את זה בהתנדבות??? א-ב-ל....... תמיד תזכרי למה אנחנו נכנסות לזה, ומה מחכה לנו בסוף, אז הדרך קצת קשה, נזיע, נתייפח, נתאמץ, אבל בסוף בסוף, נפוצה על הכל ב-ג-ד-ו-ל! שולחת לך אנרגיות וחיבוקים לתחילת טיפול מוצלח ומנצח! נועה.

שלום לך נועה, תודה על העידוד. כמה זמן את בענין? אני בפנים 4 שנים עם הפסקות מדי פעם. בתחילה לקחתי את כל הענין בקלות יחסית והייתי צופה בפורומים ולא מבינה את התכנים המתוארים. היה נראה לי כי אלי זה לא יגיע - המצב הבלתי אפשרי הזה. אבל גם אני כבר שקועה ברגשות שליליים מדי פעם וקשה לי מאד לעבור את התקופות האלו. האמת שהזדהות של נשים שנמצאות במצבי עוזרת לי רק במקצת. הכי מרגש אותי לשמוע מכאלו שעברו את זה, איך היה הטיפול האחרון, איך הגיבו כשקיבלו את התשובה החיובית, וכו'. ביי בינתיים שושנית

הי שושנית, אני אישית השתייכתי בתקופת הטיפולים לזן שיוצא משלוותו בהפסקות מטיפולים - כי ממילא לא הייתי מפסיקה לחשוב על זה, ורק הרגשתי שאני מבזבזת זמן. אבל התחושות שאת מתארת מוכרות לי מחברות רבות שלי, ונדמה לי שאתן דווקא הרוב ואני במיעוט... בכולופן, זה לא ממש משנה - מה שקובע לגביך הם התחושות שלך, הלגיטימיים לחלוטין. לדעתי הפסקה בתקופת הטיפולים היא לפעמים ממש כורח המציאות, ולא צריך להצטער עליה. אל דאגה, במהרה תחזרי לשיגרה - בתקווה שהיא לא תמשך זמן רב מדי מהסיבה הנכונה...

כל רגש הוא לגיטימי לדעתי. אין מה להתווכח עם רגשות. גם עבורי המסדרונות של מחלקת ה-ivf מרגישים כמו עונש ואני מחכה כל כך לגמור עם העונש המחורבן הזה כבר. לפניי הטיפול האחרון גם אנחנו עשינו חודש הפסקה. פשוט הרגשתי שאם אמשיך שוב ברצף לא יהיו לי כוחות. שאפרוש מהמירוץ. עלתה בי תחושת גועל אמיתית, ממש פיזית, ממראה המסדרונות, מהפרצופים של האחיות, מהשיחות עם הרופאים, מטכנאית האולטרסאונד, אבל בעיקר הרגשתי שאם אצטרך לחכות שוב בתור, אפילו תור אחד, אפילו לדקה- אאבד את שפיות דעתי. אני מאמינה שגם אם את לא מרגישה שכוחותיך התחדשו בחודש הזה- נתת לעצמך חודש במתנה. חודש של להרגיש נורמאלית. והרי גם זה חשוב. מקווה שהחזרה שלך לטיפולים תהייה קצקצרה ולא תצטרכי להתרגל לשום דבר מחדש. וכמובן- ברוכה הבאה! דורה.

היי שושנית מה לומר לך אני מרגישה ממש כמוך אני בין טיפול לטיפול תמיד עושה הפסקה כי הגוף משתגע. ועכשיו אחרי חודש ממש קשה לי לחזור בעלי ממש לא לוחץ כי הוא לא ממש יודע להתמודד עם מצבי הרוח והעבודה הלוחצת שלי מצד אחד והלימודים מנגד ואני בורחת למקום של אין זמן כי אין לי כוח. אמורה להתחיל מחזור חדש של טיפולים בשבוע הבאה עדיין מקווה שיהיה לי את הכוח מאחלת לך את כל הטוב שבטיפול ועוברים מוצלחים.