מתי זה כבר יקרה...

דיון מתוך פורום  פוריות חברתי - תמיכה

14/10/2006 | 23:10 | מאת: aniika

שלום וליילה טוב לכולם! אני לא מצליחה להיכנס להריון שנתיים וחודשיים. בשנה ראשונה מאוד רציתי תינוק אבל לא חשבתי יותר מדי על כך ועכשיו אני מרגישה שמתחילה לאט לאט להשתגע. בעלי מתחיל לדבר על שמות לילד שלנו ואני צועקת עליו שיפסיק לדבר על זה. אני רואה מסביבי נשים בהריון זה מעציב אותי. יש עוד הרבה דברים, אבל כנראה לא רק אני חשה כך... עכשיו בעלי ישן ואני כאן כותבת את זה...

15/10/2006 | 01:59 | מאת: דורה

בהחלט לא רק את חשה כך! הנה מצאת אותנו, קבוצה שלימה של נשים שרוצות, כל כך רוצות להרות! אנחנו מכירות את הכאבים ואת התיסכולים. תמצאי כאן המון אחווה. אותי היכולת לשתף מאוד מנחמת ומעודדת. האם את רוצה לספר יותר עליכם? (האם אתם עוברים טיפולי פוריות כל שהם? האם עברתם בדיקות?) דורה.

15/10/2006 | 08:49 | מאת: דניאל

היי, את לא לבד קודם כל. איפה את מטופלת? באיזה טיפול? רוצה לשתף? את מוזמנת לכתוב כל רגש ומחשבה שעולה בך, דעי שאני מבינה בדיוק על מה את מדברת, גם את המילים שלא כתבת.... אנחנו פה אחת בשביל השנייה באותה קלחת, אני אחרי 8 טיפולים (שנתיים וחצי), מחכה לטיפול תשיעי, בינתיים סביב ריצות בין בדיקה לבדיקה ועם תהליכים בירוקרטיים מתישים עם מצבי רוח משתנים... אבל הפורום הזה נותן כח. מחכה לשמוע ממך עוד דניאל.

15/10/2006 | 11:24 | מאת: aniika

שלום ותודה שעניתם לי. אספר קצת על עצמי... אני עוד מעט בת 29. אף פעם לא חשבתי שיהיו לי בעיות כשארצה ללדת. אנחנו מטופלים במרפאת פוריות ורופא איבחן אצלינו אי פוריון בסיבה לא ידועה...כלומר אצל שנינו הכל בסדר, אבל שנתיים עברו וכלום לא קרה. אני אחרי שלושה טיפולי איקקלומין וזריקות וזרעה ראשונה. מחכה שבוע לעשות טסט להריון... ותמיד אני מחכה לנס, שהוא די פשוט: שני פסים : ) וכל פעם הנס לא קורה. וכל פעם אחרי שאני מקבלת מחזור אני נכנסת למשברון קטן ואני יודעת שזה לא יעלה לי מוטיבציה , אבל כל חודש זה אותו דבר. בעלי מאוד תומך, אבל נראה לי שקשה לו להבין אותי והוא לא מתוסקל כמוני... אני גם רוצה לאחל לכולן בפורום זה ללדת וללדת ועוד פעם ללדת ושלכולן יהיה בהצלחה!

15/10/2006 | 18:23 | מאת: לנה

שלום לך ! הרגשות האלו מאוד מוקרות לי אנחנו כולנו עברנו את זה . חמודה זה טבעי כודם כול ל בעלך לפעמים גברים לא יכולים להסתיר מה שהם מרגישים בלב הם יותר חלשים מי איתנו. אבל כודם כול התרופה הכי טובה זה יותר ליהיות רגועה ליהיות בזוגיות ביחד ללכת לבדיקות ביחד בעלך צריך לעדת מה את עוברת זה נורא עוזר. לגביי סביבה זה נכון קשה גם אצלי קרה ש כול החברות שלי פיתום ב היריון ו אני הרגשתי הכי מסכנה בעולם . אבל הכול עובר ו מגיעה רגע היקר בחיים ו את תיראי ש לא תאמיני ש זה יבאו לך בגדול תאמיני ב עצמך אוליי בגד או דבר יפה ש תיקני יעשה לך מצב רוח טוב (זה מש אני הייתי עושה ) בהצלחה חמודה

15/10/2006 | 23:43 | מאת: aniika

ערב טוב לכולן! בנות יקרות: דורה, דניאל ולנה ! תודה רבה שכתבתים לי מילים כל כך חמות. רציתי רק להגיד שבעלי מאוד תומך, הוא הולך איתי לכל הבדיקות ונמצא לידי כל הזמן. רק כנראה שהמוח של אשה וגבר בנויים אחרת. לפחות אצל בעלי שהוא כל הזמן אופטימי, שלא כמוני : ) לילה טוב לכולן!

מנהל פורום פוריות חברתי - תמיכה