להיות אמא ואשת קריירה

שלום בנות יקרות, מה שלומכן? רציתי לשתף אותכן בתחושות שיש לי. כל חיי חלמתי על כך שאהיה אמא ואשת קריירה. הרבה זמן דחיתי את תהליך האמהות בגלל לימודים, חששות ועוד. לפני שנתיים הפכתי לעצמאית וגם התחלתי בטיפולי פוריות. העסק שלי זרם לא רע, אך לאחרונה יש ירידה דראסטית בהכנסות וטפולי הפיריון לא צלחו עדיין (הזרעות). אני מרגישה מאוד רע עם עצמי. מעין הרגשה שאני פתאום מתקשה להרים את עצמי בעניין הקריירה ומרגישה שבגלל זה אני "מפחדת" להיות אמא. אני פונה אליכן כי אני מרגישה מחנק בלב. אני כל-כך רוצה לצאת מההרגשה הזו שנכנסתי אליה. קשה לחיות כך. אודה לכל אחת שתבחר להגיב מניסיונה או מרצונה הטוב. תודה לכן מקרב לב שאפשרתן לי להביע את אשר על ליבי.

כעצמאית בעצמי, אני כל כך מבינה את חששותיך.... האמת היא שלדעתי רב ההצלחה בהרמת עסק קשורה ישירות למצבינו הנפשי, לקושי, או לקלות המצב בו אנו נמצאות. ברגעי שפל, גם העסק יראה זאת בתוצאות. ברגעי התרוממות - כנ"ל. אין ספק, וטוב שהגעת אלינו כדי שתראי שאת לא לבד, כל ה"עסק" של טיפולי הפריון מוסיף לנו נטל כבד לחיינו, אם פיזית ובעיקר רגשית.... לא פלא, שקשה להרים במקביל גם את העבודה. ברגעים של קושי, מה שאני עושה עם עצמי זה חשבון נפש קטן (אפרופו יום כיפורים...), כדי לראות ולהעריך מחדש את סדרי העדיפויות שלי בחיים, בהתאם למצב הנתון. אולי כדי להגשים את חלום האימהות, צריך לשים בצד קצת את הרצון להיות עצמאית, ולחבור לפחות לתקופה זו למקום עבודה מסודר? אולי דווקא ההיפך? הרבה פעמים לא קל להיות עובדת בתהליך טיפולים, האיחורים, הבדיקות הרבות. לא כל חברה מקבלת או מבינה. ואז אם את קובעת את סדר יומך, קצת יותר קל. אך אם הנטל הכספי הוא זה שמפריע לך, אולי אפשר לשלב? גם עבודה מסודרת אולי לא במשרה מלאה, וגם עצמאית חלקית? אני מאמינה שלך יהיו הפתרונות אם תתחברי עמוק פנימה, ותתני לאינטואיציה שלך להחליט. שתהיה לך הצלחה גדולה בכל דרך שתפני בה, ובואי לשפוך את ליבך כאן איתנו, את תראי שרק זה מאד מאד מקל.... יום נפלא ושנה טובה, נועה.

מישהי יקרה, אצלי האימהות קדמה לקריירה ובעצם לא התמודדתי עם גיבוש הזהות שלי כאם במקביל להתפתחות מקצועית. נדמה לי שזה הקל עלי, כי לא באמת התמודדתי עם קונפליקטים. שקעתי לגמרי באימהות ודחיתי (כמעט בבוז...) כל מה שיכול היה לגזול את זמני או מרצי. לא באמת חשבתי קדימה. הבן הגדול שלי נולד פג, חודשיים לפני הזמן. הייתי אז לקראת סיום מ.א. ופשוט זרקתי הכל הצידה. פתאום בבת אחת כלום לא עניין אותי יותר. נשאבתי לגמרי. ואחר כך בא השני, ואיתו האימהות המורכבת לשניים, וכל מה שרציתי היה להיות אמא הכי טובה. התפשרתי על העבודה לגמרי, אבל אז זה לא הטריד אותי. מתישהו, כנראה כאשר הבשיל הזמן, המשכתי להתקדם באופן טבעי. היום, עם הטיפולים לילד שלישי, אני נמצאת בעיתוי "לא מתאים" מבחינת הקריירה, זמן שמתאים לעוד זינוק, עם המון אופציות. אני מאד מודעת לאיפה אני עושה ויתורים, והם כולם כולם בקריירה. אולי כי אצלי השעון הביולוגי כבר מתקתק בקול, אולי כי סדר העדיפויות יותר חד לי היום. בכל מקרה, אני יכולה להגיד לך בכל הכנות, כל החיים מלווים בפשרות. כל בחירה היא ויתור (לאותו זמן) על בחירה אחרת. אני חושבת שאם תרשי לעצמך לוותר על ה"וונדר וומן" שאת בקריירה, באמת תרשי, ומכל הלב, המחנק יתפוגג. אני חושבת שנשים בדור שלנו הציפיות כמעט בלתי אפשריות. להיות אמא ולהחזיק את הבית להיות בת זוג, ובת להורים, ולנהל קריירה - ולהצטיין בכל אחד ואחד מהדברים. ואנחנו אלה שלא עושות לעצמינו הנחות. אז אולי קחי את טיפולי הפוריות כזמן אימון כזה, שבו את מלמדת את עצמך שמותר לך להיות עסוקה במשהו אחד, על חשבון, כן כן, על חשבון, משהו אחר. זה לא מפחית ממך, להיפך. שיהיה בהצלחה יקירתי, בטיפולים ובכלל.

אני מסכימה עם כל מה שכתבו לך נועה וניני, ורק רוצה להסויף עוד דבר אחד- המחשבה על להיות אמא יכולה להיות דבר מפחיד גם כשאת מאד רוצה בזה. החששות, שאצלך אני מבינה שמתרכזים בתחום הפרנסה, טבעיים וברורים. גם אני מאד חרדה מהיכולת לכלכל משפחה, שלא כמוך- אינני עצמאית, והמשכורת היא בדיחה גרועה. יש אנשים שאומרים שהפרנסה תגיע עם הילד. אני לא מאלה... מה שאני מנסה להגיד זה שנראה לי שזה עניין של אישיות. אם את דואגת לפרנסה את דואגת לפרנסה. וגם- שפחדים והורות קשורים זה בזה. לא בטוחה שעזרתי אבל מקווה שכן. מאחלת לך הצלחה, בטיפולים וגם בעסק, דורה.