שלום בנות יקרות!

שלום לכולכן- אחיותי לצרה, מזמן לא ביקרתי כאן. שמחתי לגלות כמה הריונות חדשים... אני מנסה בכול הכוח לחשוב מחשבות חיוביות.. לא תמיד מצליח לי. אתן מאמינות שזה עוזר???? מי שהצליח לה באמת באותו החודש הייתה רגועה ושלווה או שזה סתם... בכול אופן, נסענו לצימר כדי להיות פנויים לבוא הביוץ ולחגוג. היה נחמד מאוד עד שחברה שלי היה לה דחוף ביותר להתקשר אלי בתשע בבוקר. גם אחרי שלא עניתי וכתבתי לה שאנחנו בצימר ואם זה דחוף, ענתה שלא פשוט רצתה לספר שבסקירה התברר שיש לה בת. מיותר לומר שהיה לי מאוד קשה ולקח לי כמה דקות לדחוק את זה הצידה ולומר לעצמי שזה לא קשור אלי. קשה עם הקנאה וקשה יותר עם האחריות שאני או אחרים שמים עלי שאהיה רגועה וכו' וכו'. זהו אני מפסיקה לקטר ומאחלת לכולכן יום מקסים. יעלי.

היי יעלי, מוכרת הצביטה הזאת בלב, אבל מנסיון היכולת לשמוח עבור מישהו אחר יש בה משהו שעוזר להמשיך הלאה. זה שלה יש בת לא מוריד מזה שגם לך עוד מעט יהיה, זה רק שהיא הקדימה אותך, זה הכל((())) מחשבות חיוביות יכולות רק לעזור, אני באמת מאמינה בזה}{

אוה, אני שמחה מאד שהעלית את הנושא! לא! אני ממש לא חושבת שאנחנו צריכות להוסיף לעצמינו גם רגשות אשמה על זה שאנחנו מוטרדות ודאוגות. ואצלי למשל, אם אגיד לעצמי כל הזמן להרגע, זה רק יעצבן אותי יותר. אז נכון, יש נשים שנכנסו להריון דווקא בחודש שלקחו יותר באיזי. מצד שני יש נשים שנכנסו להריון בחודש מלא מתח וציפייה. יסלחו לי אלו שחושבות אחרת, לדעתי אין לזה חשיבות. כשתקלטי תקלטי וזהו. ובקשר לקינאה- אני מבינה את ההתרגשות של החברה שלך אבל לא מבינה את חוסר הרגישות שלה. מותר להיות מתוחה ומותר לקנא. עקרונית אני בכלל מאמינה שרגשות הם דבר שלא שולטים בו. אז אם את מקנאה תרשי לעצמך כדי לא להוסיף לעצמך גם רגשי אשמה. מי צריך אותם? בהצלחה, חמודה, דורה.

תודה תודה, אוףףףףף כבר נמאס לי. מה אני לא עושה כדי להישאר אופטימית אבל הספק והפחד מנקרים כל פעם מחדש. אני כל הזמן מנסה לשמוע עוד סיפורים על כאלה שהצליח להן ואיך זה קרה מה הרגישו, אולי גם לי יקרה בקרוב.... נו טוף, יהיה בסדר לא? אני החלטתי להרפות קצת, להפסיק לעשות בדיקות ולתת לזמן לעשות את שלו- לפחות חודש חודשיים לפני שנעלה מדרגה. ביי, ביי.

בוקר טוב, אני חושבת שאין לך סיבה וחצי סיבה להרגיש אשמה על התחושות שלך, זה טבעי לחלוטין!!! החברה שלך קיבלה בשורה משמחת (הלוואי על כולנו...) והרגישה צורך לשתף אותך. חוסר רגישות?? כן, במידה מסויימת. א-ב-ל, עם כל התחושות של הקנאה והצביטה הזו בלב, אני בטוחה ששמחת בשבילה. היה לי סיפור דומה, ביום שהודיעו לי שה- IVF נכשל, חברה סיפרה לי על חברה אחרת שבהריון בחודש רביעי... התחושה שלי היתה ש... אוף!!! היא התחתנה לפני דקה ורבע, ולמה לי הולך קשה? וכו' וכו', אבל, אחרי כמה זמן זה נרגע, ובאמת שמחתי בשבילה... הרי גם לי זה יקרה עוד מעט, נכון? אז, אישה יקרה, אני שולחת לך חיבוקים וחיזוקים. לכולנו זה יקרה, בקרוב, לא? יום נפלא...