עזרה

אתמול כתבתי הודעה - רשימה - והיא נעלמה - חבל..אולי פעם אחזור עליה שוב.. יש לי הרבה חברות בהריון- יש כאלה שניתקתי איתן את הקשר - כי זה היה אפשרי. חברות שעובדות איתי אני לא יכולה לנתק הקשר. לפעמים בהרגשה שלי הן מספרות לי על זאת ועל זאת שבהריון וילדה לראות את התגובה שלי. אני יודעת שהן אוהבות אותי ומפחדות מהיום שהן יהיו בהריון ואיך אני אגיב.. אני בדרך-כלל שותקת.. אז מה נכון להגיד - כי אני לא יכולה להיות מאושרת בשבילן.. זאת האמת.. מה עושים ודרך-אגב ביום ג' יש לי פגישה עם הרופא שלי לקבלת פרוטוקול חדש.. בטח ב-10 שנים הבאות - עד גיל 46? לא, בעצם ב-4 שנים הבאות זה יהיה סיפור חיי - ומלא כסף שהולך לאיבוד

מיכל שלום, אני לא מכירה את הסיפור שלך, אבל מאוד מזדהה עם התחושות שלך בקשר לחברות אחרות שהן בהיריון. ההרגשה שלך היא די טבעית כמישהי שנתקלת בקשיים להרות. אבל מה לעשות זאת דרך העולם נשים מסביב אם הן חברות, קרובות משפחה או סתם מכרות נכנסות להיריון די בקלות בעוד שלנו זה מתארך קצת יותר כל אחת מהסיבות שלה. אבל עם זאת אנחנו צריכות להסתכל על הניסיון שלנו להרות כתהליך, כשבסוף התהליך גם אנחנו נחבוק תינוק. נכון שהתהליך הזה יכול להיות ארוך, מורכב ולפעמים קצת מתסכל אבל אנחנו ננצח למרות הכל, כי מצויים בנו הכוחות לכך. אל תסתכלי הצידה יותר מידי תסתכלי על עצמך ותעשי מה שטוב לך. בהצלחה מכל הלב ותתעודדי ומהר.

מיכלי, אם את לא מרגישה שימחה בשבילן, אז את לא מרגישה וזהו! אני מקווה רק שאת לא מוסיפה לעצמך גם ריגשי אשמה לכל הסלט. אם את מרגישה אדישות, קינאה, כעס, כל זה טיבעי. אני לא חושבת שאת צריכה עזרה בכלל! זה נורמאלי לגמרי! אני כן חושבת שלי צודקת, שאת צריכה להיות יותר עסוקה בשלך ופחות בשלהן. וככה יהיה לך יותר קל. מקווה שהדיכאון יעבור במהרה. דורה.

היי אני חייבת להגיד לך שמה שרשמת בסוף-שזה בטח יקרה ב-10 שנים הבאות-זה ממש לא טוב שאת מסתובבת אם תחושה כזו,את משדרת רגשות שליליים ומביאה על עצמך תוצאות לא טובות, תחשבי טוב,תחשבי שהפעם זה יצליח ,אם החלטת שאת תקלטי בגיל 46 זה מה שיקרה בסוף!! אני מבקשת ממך מעכשיו להתחיל לשדר לעצמך והחוצה שהפעם הזאת היא שלך! קרן

מזדהה עם כל מילה שלך. אנחנו לקראת טיפול 9, כבר עברו שנתיים וחצי של נסיונות כושלים כשמסביב כולן בהריון. גם לי קשה מאד להיות בקשר עם נשים בהריון וכבר ניתקתי קשר אחד. הרגשות וההתנהגות שלנו בשלב הטיפולים הם ההתמודוות שלנו וכל אחת צריכה לנהוג בדיוק באותו אופן שיעשה לה טוב בלי רגשות אשם. אבל, אני באמת חושבת שאת כל האנרגיה השלילית שלנו כדאי לנתב למקומות שיועילו לנו. אולי תכתבי לעצמך על התהליך הכל כך קשה, תחשפי בפני עצמך את כל האמת,תפרקי את כל הכאב על הדף, אולי זה יעזור קצת. מעבר לזה, אם באפשרותך לעשות זאת, הייתי ממליצה מאד על טיפול נפשי, שיהיה מישהו שיאחסן עבורך את כל הכאב, המחשבות, ההתלבטויות ותחושות האשם הנוראיות. הרי את יודעת שתצליחי, נכון??? אני בטוחה. כי ככה זה. גם אני עדיין מנסה. לא קל לי בלשון המעטה, אבל יש לי תקווה. אסור לך לוותר לעולם. חיבוק גדול, תמר.