נועה המקסימה

מחזיקה לך אצבעות לתוצאת בטא חיובית וגדולה!! תעדכני אנחנו במתחים

אז עד כמה שמורידים ציפיות, זה לא ממש עוזר כשהטלפון מגיע..... אכן שלילי.... והדמעות זולגות, ומרות. אבל העצב הוא גדול ולא מהשלילי. אלא מחששותי הראשוניים עוד לפני שהתחלתי את התהליך. מה אנחנו עושות לעצמינו? במו ידינו? ילדת, זוכרת עד כמה נעדרה שנתי רק מהמחשבה על כניסה לכל התהליך? כמה שאלות שאלתי איך אני מסוגלת להאכיל את גופי בכאלו רעלים, ועל אחת כמה וכמה שבמשך רוב שנותי המודעות, עסקתי בטיפוח הגוף ע"י בחירה בדרך הטבעית עד כמה שניתן.... וכמתנה נחמדת, חטפתי גירוי יתר על הטיפול הראשון. ועד כמה שהכשלון הראשון היה צורב, "הבנתי" את העוברים שלא בחרו להשאר, כי מי ירצה להשאר בסביבה ספוגה כימיקלים, ולא שלי.... ועד כמה קיוויתי שמאגר ההפריות שהיו...23 במספר, יספיקו לי כדי שלא אעבור שוב מערך התעללות שכזה. ועד כמה התאכזבתי שהשאירו "רק" 6 מוקפאים. ועד כמה הייתי אופטימית וחשבתי שיספיקו לי כדי שלא אעבור שוב את הסיוט הזה. וכשמוקפאים סבב #1 לא הצליחו, האופטימיות עוד נסקה גבוה כי היה #2. ועכשיו גם #2 הלך. וצריך להתרגל למחשבה שהגוף יאלץ לספוג שוב את כל מכות מצריים, עוד לפני שהתאושש. עוד לפני שאני יודעת אפילו אם חזרתי לבייץ או לא. אז עם כל האופטימיות בעולם (ובאמת קשה פה למשהי לנצח אותי בזה...), קשה ביותר המחשבה לחזור על זה שוב. וזה לא עניין הסבלנות, יש לי ה מ ו ן ממנה. וזה לא עניין האכזבה מהשלילי, תמיד הפעם הבאה יכולה להיות חיובי. זה הרעל הבא שצריך לדחוף. זה שובר אותי.... ובזה אין נחמה, הידיעה על מה אני עושה לעצמי, לא יכולה למצוא נחמה. אוהבת אותכן, ונשארת אופטימית מאד, זה יקרה, אך באיזה מחיר לעזאזל? הגוף לצערי לא שוכח היסטוריה שכזאת.... נועה.

אויש, נועהל'ה, כמה נכון! מה קורה לנו בעקבות כל הרעל הזה? לי כבר יש כמה ניחושים למרות שהרופאים לא ממש מסכימים איתי. יקירה שלי, לפחות את נותרת האופטימית הניצחית! אז אולי הסיבוב הבא, זה שלא קשור לסיבוב המורעל ההוא ולמוקפאים שלו, אולי הסיבוב הבא יהיה זה שיביא לך את ההריון. אני מקווה שהפעם יעשו לך טיפול יותר רגוע ופחות אלים, ושממנו יבואו העוברים האופטימיים והשמחים, כמו אמא שלהם. אלו שיחליטו ששווה להשאר פה! שולחת לך חיבוק גדול, האכזבה הזו כל כך מרה. ((((((((((((((((((((()))))))))))))))))))) דורה.

מאד עצוב לשמוע אבל יחד עם זאת את חייבת להמשיך ולא להתייאש מי כמוני יודעת כמה זה עצוב לשמוע שלילי כל פעם מחדש אני מחבקת אותך מכל הלב אבל מכל הלב ומאחלת לך שהסיבוב הבא יהיה גם האחרון זה קשה, מתיש, עולה לנו בבריאות אבל אין ברירה המטרה לשמה אנו עוברות את כל זה שווה את כל הסבל שהוא סבל טוב בסופו של דבר אז מחזקת אותך ואל תאבדי את האופטימיות כי ממה שהספקתי ללמוד עליך את אדם מיוחד אני הולכת עכשיו להחזרה שלי ומקווה לטוב שיהיה בהצלחה לכולנו אוהבת מאד ריקי

באמת הצטערתי לשמוע,את באמת מלכת האופטימיות ובטח כבר נמאסלך לשמוע שפעם הבאה יהיה יותר טוב אבל זה הגורל שלנו ואנחנו פשוט צריכות להמשיך עד שזה יקרה ,להמשיך זה הסיכוי שלנו אחרת נתייאש וזה פשוט לא יקרה אז שוב-להרים ראש ולצעוד לכיוון השלב הבא אולי תנסי לבדוק בקשר לקורסים שעושים בהם מדיטציה ובעזרת תת המודע מגיעים לרמות די גבוהות של שליטה על הגוף תשבי תרגעי ו"תשוחחי" עם הגוף שלך ועם עצמך כי אולי זה יעזור בפעם הבאה אוהבת אותך המון קרן

נועה אהובתי, ראשית קבלי ממני חיבוק(((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((ענק)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) ושנית תחשבי ביחד איתי : הרי לא כל החיים שלך שמרת ככה על אורח חיים בריא ונטול רעלים , ואפילו כשאת שומרת כמו שאת שומרת רעלים נמצאים בכל מקום ובכל דבר , במים באוויר באוכל ולאן שאת הולכת ומה שאת לא עושה תמיד נספוג ונספוג עוד רעלים , אז אם המטרה של הרעלים האלה היא להביא ילד לעולם לא היית מוותרת הפעם ואומרת שזה שווה את זה ? עוד קצת רעל ודי ? ותמיד אפשר לחזור לאן שהתחלת ולהתנקות מכל מה שהכנסת לגוף עם תקווה גדולה שהנזק לא בלתי הפיך !!! תמיד אפשר לחזור ולשמור ולהישמר מכל מה שאת מכניסה לגוף !!! אנחנו במלחמה , והמלחמה שלנו ושל כל הבנות פה היא להשיג ילד, מין מלחמה אישית כזאת על ההמשכיות שלנו על התקווה שלנו והייעוד שלנו .. ובמלחמה הכל מותר , ולצערי ההורמונים האלה הרעלים האלה הם הנשק שלנו להשיג את המטרה ובשביל ילד אנחנו מוכנות לשלם את המחיר!!! ואסור להתייאש כל החיים שלי הייתי צמחונית ולא נגעתי בבשר בכלל כי לא הייתי מסוגלת ...וההורים שלי השתגעו מזה ...ובעלי השתגע מזה עוד יותר וכמה שניסה וניסה לשנות את זה אף פעם לא הצליח וגם אני לא הצלחתי ותמיד האמנתי בתוך תוכי שאני אשאר צמחונית עד סוף חיי !!! וכשהגיע ההריון הראשון שלי והתחלתי לקחת ברזל הוא פשוט לא נספג ...ואפילו עירויים של ברזל לא עזרו ...ונהייתי אנימית בחודש השישי של ההריון ..ואז לא הייתה ברירה הייתי חייבת להכניס בשר לאוכל ...וכמה שזה היה קשה ובלתי אפשרי בעיניי עשיתי זאת כי הסתכלתי רק על טובתו של העובר .....ככה זה בחיים וככה זה עם ילדים כשחושבים עליהם חייבים לוותר קצת על מה שאנחנו , על מה שרצינו ועל מה שהתרגלנו ואהבנו .. רק קצת ....וכשיהיה לך ילד בע"ה תראי על כמה תצטרכי לוותר למענו ...ותסתכלי על זה כך. ועוד משהו שרציתי לומר לך כבר מזמן , מחשבה כזאת שעוברת לי בראש מידי פעם שמחזקת אותי תמיד והוכיחה את עצמה כנכונה כבר לפני שלוש שנים וממשיכה להוכיח את עצמה כל יום : אין אהבה גדולה מהאהבה שלנו " אנחנו בנות הטיפולים " לילדינו !!! לא השגנו אותם בקלות !!! וכגודל הסבל כך הוא גודל האהבה שלנו אליהם !!! ובסוף דווקא עכשיו ודווקא היום בשמי ובשם הרבה בנות מהפורום אני מכתירה אותך למלכת האופטימיות שלנו ***** ***** ***** ****** ****** (תתייחסי לזה כזיקוקים ) ושולחת לך נשיקות ועוד ועוד חיבוקים . שלך, מיה 2

נועהל'ה מתוקה, הצטערתי לקרוא שגם הפעם לא הלך, והאכזבה שלך כל כך כל כך מובנת... מבחינתי לא היה צורך שתחזרי על ה"היסטוריה" של הטיפול שעברת, כי זכרתיו לבד. גם אני מוצאת עצמי חושבת לא אחת, על הנזק העתידי שטיפולים אלה חלילה עלולים לגרום לגוף בעוד אי אלו שנים. זו, למעשה, המחשבה שהכי מטרידה אותי עם כל כישלון. כי ברור לי שהריון מיוחל בוא יבוא, השאלה היא רק מתי, והאם חלילה ייגבה מחיר בעתיד. בנקודה הזו אני לא יכולה לנחם אותך, אלא להזכיר לך שאת "בחברה טובה" (אנחנו, אלא מה?), והבה ונקווה שהגוף (וההוא שם למעלה), למרות הכל, ישמרו עלינו איתנות ובריאות לשנים ארוכות. אשר לגירוי יתר (אני זוכרת היטב, שלמרות שעדכנת את הרופא ברגישות שלך, קיבלת מינון שגרם לגירוי יתר), אולי מצבך דווקא טוב ממצבי ומצבן של אחרות. אני מכוונת לכך, שייתכן שאת יכולה להסתפק במינון הורמונלי מזערי ולייצר מה שצריך. איכשהו יש לי הרגשה שזה עדיף על מינונים גבוהים שאחרות (דוגמתי) צריכות להעמיס על הגוף כדי לייצר משהו סביר. תחשבי על זה ככה.. חוץ מזה, ועכשיו לדברים שהם לכאורה בשוליים, אבל לדידי הם הם החשובים. כמו שמיה כתבה, את מלכת האופטימיות שלנו, ובתור שכזו, אסור לך להתייאש. וגם, זו הזדמנות טובה לתודת ביניים, על כך העזרה שאת נותנת לנו כאן בפורום. זהו נועהל'ה יקרה, אני בטוחה שתתחזקי ותמשיכי הלאה עם חיוך (זה מוטבע אצלך). וגם, איכשהו יש לי הרגשה שאצלך ההריון אוטוטו יקרה... אמן אמן. בחיבוקים חמים, שירה

נועה שלי! אני מצתערת לגביי הבטא שלילית שלך. נכון ש גוף סופג הרבה רעלים ו הורמונים אבל בסוף ש יבאו לך ב גדול . החודש זה עוד ניסיון ש לא יצליח לפני הצלחה. כניראה האלוהים שם למלה מחלית מתי הזמן שלנו ל אחד פחות זמן ו ל שניה יותר זמן אבל תאמיני לי זה מגיעה עוד טיפה סבלנות אוליי גופך גם זקוק ל חופש פיזי ו נפשי . על תיבכי זה מעצבן מרגיז אבל ב סוף תקבלי מתנה הכי יפה מי אלוהים ו זה יהיה שניים או שתיים בומבונים פיצים ב תוך הבטן החמוד של נועה. קבלי מימני נשיקה ו חיבוק אני מתערת לעצמי מה את מרגישה אנחנו איתך אוהבת

תודה יקירתי, אני יודעת שצריך לחייך והכל לטובה.... אין לי ספק שיגיע זמני, ויש לי הרבה מאד סבלנות לכך. הלוואי רק שהיינו מוצאים דרך אחרת להביא את הקטנטנים האלה.... למה שניים מותק? בואי נתחיל אחד אחד! נשיקות, נועה.