לנועה מ.

נועה מצטערת שנעלמתי ככה , הייתי צריכה להתנתק קצת כי אני בדאוון נוראי (עדיין) ... אני עוברת תקופה קשה קשה ביותר , נפילה רצינית ..גם כלכלית ..שבעקבותיה נצטרך לעבור מהבית למקום איום ונורא ...ואני עוד לא מעכלת את הקצב המסחרר של הנפילה הזאת ומתאבלת על האובדן של הכל , של הבית , של הזכרונות שלנו במקום הזה , ומנסה להיפרד בשלום מהחיים הטובים ולחזות את מה שמחכה לנו במקום השני ..... בקיצור סיוט ואת יודעת מה הכי מעסיק אותי דווקא הנושא שהזכרת , האבא שלי , קודם כל שולחת לאבא שלך איחולי החלמה מהירה ומשתתפת בצער של בעלך והחבר שלו .. ושנית רוצה לומר לך שגם אני חושבת על אבא שלי המון שלאחרונה אני שוב עושה לו חיים קשים ומצערת אותו נורא ..בזמן שאני בעצם כל מה שאני רוצה מהחיים הוא שהוא יהיה מרוצה ממני .......והמצב הזה של להספיק לעשות משהו כשאבא עוד בחיים מוכר לי ואני כולי שקועה עכשיו בסיפור הזה ...מבינה אותך , וההודעה שלך מאז גרמה לי סוף סוף למצוא את המפתח של מחסן הדמעות שהיה נעול מאז הטיפול האחרון ,והתמלא והתמלא עד אפס מקום ובכיתי נורא, וכשאני בוכה ,אני בוכה על הכל ....... אז יקירתי הלוואי שיכולתי להבטיח לך גם את זה ברוח האופטימיות שלך , ששתינו נזכה להגשים את היעדים שלנו ונגרום אושר להורים ...הלוואי . מצטערת שוב על הנימה הדכאונית קשה לי עכשיו לראות את החצי השני של משהו כי אני רואה רק עננים שחורים ...שוב מצטערת ואני מבטיחה לא לכתוב לפני שאני אצא מהמצב הזה ואז אני אחזור להיות אופטימית , אולי אז לא ישאר לי מחשב או אינטרנט לשלוח לך ולכתוב שוב אבל לא חשוב אני אמצא דרך לתקשר..... מודה לך ושולחת לך חיבוק ענק ענק שיספיק להרבה זמן , עד שאני אחזור ((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((()))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) שלך, מיה 2

דאגתי לך שנעלמת ככה. מצטערת כל כך לשמוע על הקשיים, ומקווה ומאחלת לכם שתצאו מזה במהרה, ותוכלו לחזור לחיים אותם אתם אוהבים ורגילים אליהם. היי, מותר גם לשקוע ולהיות בדכאון. אופטימיות זה טוב כדי לצאת מהדיכאון במהרה. קצת קשה להגיד שאני בשיא האופטימיות, חוזרת עכשיו מהלווית הטייס...שואלת שאלות קשות, כמו למה כל כך להתאמץ ולהשיג הריון, ולגדל ילד, וחס וחלילה אני עלולה למצוא את עצמי בעוד כ 20 שנה במקומה של האמא שקברה היום בן. אבל יודעת עמוק בפנים גם, שכוחות הארץ הזאת ואהבתי אליה, גדולים מהצד השכלתני שבי. וילד יבוא גם יבוא אל ארץ משוגעת שכזאת, גם בימים קשים כאלה. עמדתי שם וחשבתי, לי זה יכול לקרות עוד אי אלו שנים, אבל גם שלא נדע יכולתי לעמוד בסיטואציה דומה לפני יומיים עם אבא שלי.... והמחשבה על כך שזכיתי בו מחדש, ועל שמחת האין קץ שישמח כשיחזיק את ילדי בזרועותיו, גברה על הפחד המצמית של יצירת חיים לתוך מדינה שכזאת. אז כנראה ששוב, האופטימיות וההסתכלות על הצד המלא, שאבו אותי מן העצב למעלה. אהובתי, מאחלת לך מכל ליבי, שהדמעות שתבכי יהיו רק על אובדן כספי ולא חס וחלילה רגשי או אנושי. מאחלת לך להמשיך ולשאוב אנרגיות שיובילו אל חצי הכוס המלאה, ואלו שיביאו לך את רגעי האושר והשמחה. ואם אוכל באיזושהיא דרך לעזור, אני תמיד פה. אוהבת, ושולחת חיבוק גדול מאד מאד, תכתבי כשיתחשק, (((((((((((()))))))))))) נועה.