בנות אתן חייבות לקרוא- סיפור הצלחה מדהים..

הסיפור וההצלחה שלי מאת: סאני המצליחהו 07/10/03 | 17:04 את כל הסיפור שאיבדתי את התאומים, רובכם מכירים... מה שקרה אח"כ היה בעצם ממש קשה וסופו הוא מדהים! לאחר פגיעה ברירית הרחם עקב הלידה המוקדמת, נאלצתי לעבור חמש היסטרוסקופיות ניתוחיות בניסיון לשקם ת חלל הרחם. הייתי מיואשת. רציתי כבר תינוק. היו לי שניים בבטן. ילדתי אותם, היה לי חלב והיידים היו ריקות... לאחר המון לבטים ושיות עם בן הזוג, החלטנו להרשם לאימוץ ולעשות עוד שני טיפולים לפני הפסקה גדולה וארוכה. נירשמנו. עשינו טיפול אחד נוסף. אחרי השאיבה החמישית כבר הפסקתי לספור. לא רוצה לדעת. לא רוצה לזכור. קראו לנו לפגישה ראשונה עבור האימוץ ואני בכלל אחרי החזרה. הבטן נפוחה והלב ריק. לא מרגישה כלום. ניראה לי שלא הצליח לי שוב. למחרת בטא. פחדתי להתקשר. ביקשתי מחברה לקבל את התשובה בשמי. קיבלתי 36. וואי. חיובי. צריך לשמוח לא? אבל היה לי כבר בטא חיובית יותר גבוהה פעם שהייתה הריון כימי. בטא 51 היה לי.... למה זה מגיע לי (אני חושבת). עדיף שלילי מאשר כזה חיובי. אני הולכת לראות הכפלת בטא אחרי יומיים. אין הכפלה. יש עליה קטנה. ואחרי עוד יומיים יש שוב רק עליה... אבל אז לאט לאט הגענו לדופק. והיה דופק. לאט לאט החל להתקדם ולהתרקם לו חלום. ההריון התקדם לו לאיטו. ומניסיון העבר הוחלט שאצא לשמירת הריון בשלב מוקדם. כן לתפור, לא לתפור את צוואר הרחם עלו שיקולים רבים. הוחלט שלא! בשבוע 12 נכנסתי לשמירת הריון מלאה. רק שכיבה בבית ושרותים ומקלחת. ופתאום - צירים סרט אימה הייתי בו כבר פעם מנסים למשןך עוד קצת. רצים לבית החולים. מקבלת נרות נגד צירים. בשבוע 21 שוב צירים. אלוהים. הסרט חוזר. אותו השבוע כמו בפעם הקודמת. התקצרות של הצוואר. מתחילה פתיחה. למה???? למה??? הרופאים לא מוכנים לנקוף (שוב) אצבע. זו המדיניות שלהם. לפני שבוע 24 לא עושים דבר. צרחתי כמו משוגעת!!!!!!!!!!!!!! ובעלי השתולל!!!!!!!!! אני יוצאת מכאן עם תינוקת. לא יעזור כלום. תנו לי משהו. ד"ר לוויט, הרופא המקסים שלי מתערב. מעבירים אותי למח' יולדות לשמירה. הוחלט לתת לי תרופות כל שש שעות נגד צירים. הוחלט אפילו על תפירת הצוואר רחם בחירום. והכל כולל שכיבה מוחלטת.אפילו שירותים ומקלחת כבר אסור. התפללתי. לא יודעת למי... רק שיתן לי להגיע לשבוע 28 או לעובר בן לפחות ק"ג אחד. שישרוד. בבקשההההה. שכבתי בבית החולים קרוב לחודש. הצלחתי להגיע לשבוע 25. שחררו אותי הבייתה. הלכתי לשכב אצל חמי וחמותי שחיהיה כל הזמן איתי מישהו. בעלי נישאר לבד לטפל בכלבה בבית. לא ראיתי את הבית קרוב לחמישה חודשים. לא ראיתי רצפה המוןןןן זמן. הגעתי לשבוע 40. לא מאמינה. ילדתי בדיוק בשבוע 40. ילדתי נסיכה מקסימה יפייפיה . בא לי לצרוח לעולם!!!!!!!!!!! יש לי תינוקת!!!!!!!!!!! קוראים לה ליהי והיא שלי!!!!!!! הצלחתי עם הרירית שלא הייתה.... עם הבטא הנמוכה שלא עלתה.... עם הצירים.... עם התפר הצווארי... עם התרופות..... אני הצלחתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מאחלת לכולם את אותה הצלחה. וזה אפשרי!!!! הכל אפשרי!!!! רוצה לתת כוחות ממני אליכם. שלכם סאני - אמא של ליהי.

מאחלת לך את כל הטוב בעולם, כמו דמעות השמחה שהצלחת להוריד לי, ככה מאחלת לך אך ורק דמעות של אושר! תודה על האיחולים, ומקווה שלליהיא יהיו אח או אחות בדרך מהירה וקלה יותר! ערב נפלא, נועה.

שנהיה חזקות כמוה