דימום?

אני בת 32 ואם ל- 2. לפני כשבוע ערכתי בדיקות דם למעקב אחרי רמת ההמוגלובין. תוצאות הבדיקות הראו על חוסר בברזל: המוגלובין 11.3 פריטין 4.6. (לפני כשנה היו לי תוצאות דומות: המוגלובין 10.9 ופריטין: 4) וטופלתי ע"י כדורי ברזל. כשראו שרמת ההמוגלובין עלתה הפסיקו לי את הכדורים. כעת בגלל שבעיית חוסר הברזל חזרה על עצמה, קיבלתי שוב כדורי ברזל. לעצם השאלה: דיווחתי לרופא כירורג כי לעיתים יש לי דימומים קלים בעת הניגוב לאחר יציאות. הדבר לא קורה בכל פעם ויכולה להיות גם הפסקה בדימום של למעלה מחודש. הדבר קיים כבר לדעתי כ- 4 שנים ולא התייחסתי לזה ברצינות כי לדעתי יש לי טחורים (לפי מישוש הרגשתי מעין גולות חיצוניות שאחרי כמה זמן הלכו וקטנו וגם לפי כאב שלפעמים קיים לאחר יציאות). חשוב לציין כי היציאות סדירות ואינני סובלת מעצירות או משילשולים. היום בבדיקה ידנית שערך לי הכירורג, הוא טען שאין לי טחורים. אמנם כעת אינני מרגישה אותם בולטים, אך תשובתו היתה מעט תמוהה בעיני. הוא שלח אותי לבדיקות קולונסקופיה. האם זה הצעד הדרוש לדעתך? האם יתכן שהטחורים למעשה פנימיים והוא בבדיקה ידנית לא הרגיש אותם? והאם נראה כי הבעיה היא באיזור פי הטבעת דווקא בגלל הדם הטרי, או שבכל זאת יש סיכוי שהדבר נובע מהמעי הגס? (אבקש לציין שלא בוצעה בדיקת דם סמוי בצואה). תודה על תשובתך.

שלום נויה אכן במסגרת ברור אנמיה יש צורך בבדיקת דם סמוי . בדיקת קולונו ובהתאם לכך להמשיך ממה שאני מבין לא הדימום הרקטלי הוא הגורם לאנמיה.

תודה על תשובתך. אך בכל זאת הייתי רוצה לדעת האם הסיבה לאנמיה חייבת להיות דימום פנימי ממערכת העיכול? האם יתכן שבבדיקה הרופא לא אבחן בכל זאת גורם חיצוני בקרבת פי הטבעת שגורם לדימום לסירוגין משום שאני כן מרגישה בבליטת עור חיצונית שלעיתים אף גדלה וכואבת.