שחמת הכבד - דילמות מוסריות

שלום! לפני כ 10 שנים התגלתה אצלי שחמת הכבד מסיבה לא ידועה. היום אני מרגיש במצב די טוב, נוטל פוסיד, אלדקטון, אביטול ו בי 12, למעט הכדוריםן שאני נוטל והתחושה האיומה בעקבות המחלה, אני חי חיים רגילים ואיני חושב כלל על המחלה (כמובן, שאיני שותה אלכהוהול, ואני ממעט באכילת מלחים). לאחרונה הכרתי את מי שהייתי רוצה כבת זוגי לכל החיים. אני בן 31 והיא בת 23 , יש ביננו אהבה וכמיה הדדית ואמיתית. מאוד טוב לנו יחד, אנו חושבים אף בעתיד למסד את הקשר ביננו. ואותה מחלה ארורה שנמצאת בתוכי מהווה מחסום ומכשול לא פשוט. אני די אופטימי בגישתי לחיים, אך אין אני יכול להבטיח לה שמצבי ישאר כך לנצח. עם כל הכאב אני לא יכול להבטיח לה שהיא לא תשאר אלמנה עם שלושה ילדים בעוד כ 5 שנים. אני לא חושב על הדברים האלה, הם די רחוקים ממני, אך היא מעלה חששות מאין אלה. אני יודע שהיא אוהבת והיא נקרעת מבפנים. נקרעת בין האהבה העזה השוררת ביננו לבין החשש כי היא עלולה להוותר לבד בעולם בעוד כמה שנים. ואני לא מדבר כאן בכלל על הקריעה הנפשית שלי, על התסכולים שעוברים עלי, על ההרגשה הנוראית, אני חש כאילו עולמי חרב עלי, כאילו נגזר עלי מלמעלה לסבול, כאילו אין עוד טעם לחיי. השאלה היא איך מתמודדים עם המצב הזה, איזה תשובות אני יכול לספק לה, איך אני יכול להבטיח לה עתיד ורוד, איך אני יכול לחיות איתה חיים טובים ושקטים. אני מאוד קרוע מבפנים, ומרוב אהבה עזה אליה חושב אפילו על פרידה כדי למנוע ממנה את הסבל במחשבות איומות. אשמח לקבל תשובות ותגובות דוד

דוד, אני מכירה את הסיפור שלך ודי מקרוב, כי אני מכירה אותך די זמן כדי לדעת שאתה ממש קרוע במפנים על התחושות הנפלאות שאתה מרגיש כשאתה איתה ,לידה, לצידה, ועל המחשבה של העתיד שאולי מבחינתך רחוק מדי, אך מבחינת הקרובים לאותה אהובתך די קרוב, לראות את עצמה כעלמה אלמנה אל מול עולם אכזר עם ילדים וללא בעל- כך שהאושר לא יראה, אלא ישכח, וימלא את מקומו הכאב האיום, מאוד כואב לראות עתיד שחור בזמן שיש הווה וורוד שאותו מנסים להאפיר. השאלה היא אם לעזוב את אהובת ליבך, ולפנות אל עולם קר ואכזרי יותר, שבו אין בריאות ביטחון, ובנוסף להוסיף גם אהבה? .. האם הדבר הזה יפתור לך את העניין ? האם זה מה שיגרום לך להרגיש יותר טוב? אהבה לא בוחרים אהבה - פוגשים- מרגישים- ולא נכנעים גם אם לעיתים קשה, נכון המצב שלך לא הכי מזהיר במיוחד דוד, אך המצב לא מונע ממך להמשיך להעניק לאהוב, לתת, ושוב- כל זאת במיצוי המטלות להיום, כלומר, לחיות את ההיום ולא את המחר. דוד, את דעתי הבעתי אליך כבר בפן היותר אישי, פרטי, ואני שוב אומרת, כי אהבה מממשים וחיים את ההיום , עם כל הכבוד לעובדה הלא קטנה כי אתה חיי ובתוכך קיימת גם אותה מחלה ארורה שגורמת לסביבה ואולי לסביבה הקרובה ביותר לריחוק, בגלל העתיד ובגלל מה שיכול להיות אם ו. .... ותוותר לבדה..- אנו לא יכולים לדעת באמת, מה יכול לקרות לנו ביום המחר אנו יכולים להיקלע לפיגועים חסרי שחר (כמו שסובבים אותנו לאחרונה) להיקלע למקרים של מוות או סיכון אחר, אבל אנו לא חושבים על יום המחר- היותר רחוק אלא חיים את ההיום! היא , כבת זוגתך, כששמעה את מצבך הגופני - לא מנע ממנה להמשיך להרגיש את אותה האהבה אליך ,את אותה הקרבה את אותה ההרגשה הנפלאה, אז מדוע הכל צריך להגיע עם שליליות כזו- נכון, שקרובי המשפחה הקרובים ביותר אליה רוצים בטובת הנערה ורוצים כי היא תינשא לאהוב ליבה- אך ללא כל פגם כדי שביתם תחוש בטוחה ועם נישואים מוצלחים אוהבים בטוחים ובעיקר בריאים?? אני חושבת שמעורבות ההורים בעיניין הזה היא מעורבות שלא אמורה להיות ככזו, אם ולנערה קיים ולו ספק אחד בלמסד את הקשר אתך , כי כאמור, היא אוהבת אותך רוצה אותך , רוצה את קרבתך, ואתה כאמור בה, ובידיעה כל המצב הקיים, מדוע להם הדבר הכפת, והריי שהיא אמורה לחיות את חייה עם בחיר לבה - אתה- ואתה איתה ולא אתה עם ההורים, כך שאתם מחליטים לטוב ולרע מה יהיה, ולא נישואין בשיתוף של שני גורמים שמה שהם מנסים לעשות זה אולי להאיר את עיני ביתם בדרך שנראת להם, אך גם למנוע ממנה את ההרגשה הנפלאה שהיא חשה כלפיך, כבחיר ליבה! אני מאמינה, כי אף לא אחד מן האדם האנושי לא יכול להבטיח 100% הבטחה לשנות נישואין מוצלחות אוהבות, וללא מעידות, אף לא אדם אחד יכול להבטיח את זה, כל דבר ניתן לשינוי בעיקר חייו של אדם שלא ידוע מה יעלה בגורלו- גם כבן אנוש בריא לחלוטין ! אני מחזקת את ידיך דוד, ומקווה כי התחושה הלא נעימה תחלוף לה ושתדעו רק אהבת אמת כפי שאתם חשים וכן, מיסוד הקשר בהקדם והבנה מן הצד שייתכן ומונע זאת מכם! ענת