פורום הרזיה ללא דיאטה

שלום במשך כל היום אני אוכלת רגיל כלומר בבוקר משהו קל כמו פרכיות עם גבינה וירקות וגם בצוהוריים ארוחה שמורכבת מבשר ירקות משתדלת עם כל אבות המזוןהבעיייה זה הערב והלילה שאני הופכת לאכלנית כפייתית ואולי זה קשור לכך שאני גפ הפסקתי לעשן. האם לדעתכם זו הסיבה לאכילה המופרזת בלילה, ואיך זה מתקשר לאכילה רגישית? תודה למי שקרא ויכול לענות לי

היי אלכנית כ אנסה לענות לך.. כמה שאני יכולה. כל בוקר את אוכלת אותודבר? כל צהריים את אוכלת אותו דבר? מה יקרה אם בצהריים תאכלי את מה שאת אוכלת בבוקר?. (לדוגמא) ברגע שאנחנו נוקשים עם מה שאנחנו אוכלים.. אז באיזה שלב ביום יגיע השבירה ואז יהיה כמו שכתבת האכלנות הכפייתית. תנסי לשחק עם האוכל.. לפני שאת רעבה. תחשבי מה את באמת רוצה.. תאכלי שאת רעבה .. תנסי לקחת מחברת.. ולכתוב לך כמה את רעבה מ 1-10 .. כדי לדעת פחות או יותר.. אכילה כפייתית קוראת לפעמים גם אם את מונעת ממך משהו שאת רוצה.. ואז בערב מגיעה ה "שיגעון" בהצלחה

שלום רב לך אכלנית. דבר ראשון הייתי רוצה להסב את תשומת לבך לשם שנתת לעצמך - אכלנית. פעולה מסוג כזה מראה את האמונות על פיהם את מתנהלת. אם על פי אמונתך את אכלנית אז הרבה מההתנהלות הלא מודעת שלך הקשורה בנושא של אכילה תתנהל על פי אמונה זו. אמונות משפיעות על מערכת קבלת החלטות שלנו, מעשים שלנו, ובסופו של דבר במציאות שלנו, אם יש לך אמונה שאת אכלנית אז היא זו שתכוון את מעשיך . זה דבר ראשון והכי משמעותי בעיני. בנוסף יכולות להיות הרבה סיבות אפשריות לכך שאת מוצאת את עצמך אוכלת שונה בערב בהשוואה לשאר שעות היום. אמנה כמה ויתכן שכולן במידה זו או אחרת מתאימות, יתכן גם כמובן שאף אחת לא מסבירה את התופעה שתיארת. סיבה אחת אפשרית היא שאת מנוהלת על ידי מנטליות דיאטתית. אני חושדת בזה עקב הניסוח שלך המתאר איך את אוכלת המרגיש מאד כמו דיאטה או תזונה נכונה ... כלומר דיאטה בתחפושת. במידה וזה המצב הרי שהרבה פעמים הגוף והנפש שלנו מחפשים מוצא מהכלא אשר נכפה עלהם ומוצאים את המוצא בשעות בהם כוח הרצון של הדיאטה נחלש קצת, דבר שקורה הרבה פעמים בשעות הערב. אפשרות שנייה היא שבשעות הערב את אכן נוטה יותר לאכול אכילה רגשית,זהו מצב מאד נפוץ. אכילה רגשית מוגדרת כאכילה לצורך מיסוך רגשות ומשמשת אותנו על מנת להתמודד (בדרך לא מועילה ולא יעילה) עם רגשות מכל סוג. סיבה נוספת אפשרית יכולה להיות טקס מעבר- מעבר מפעלתנות של היום למנוחה של הלילה ,ישנם אנשים אשר בעזרת אכילה לא מתוך רעב משחררים לחצים שונים ונחים בדרך זו... אלו רק כמובן חלק מהסיבות ויתכן שיש סיבות אחרות לגמרה. כדי להבין מה מניע אותך צריך להכיר אותך באופן יותר אישי. מקווה שעזרתי ונתתי קצת חומר למחשבה. בלה

רציתי לשאול שאלה בנושא דימוי הגוף, האם מישהו מכיר את שיטת העבודה של ביירון קטי אשר עוסקת בין היתר בשינוי אמונות פנימיותבנושא דימוי הגוף . האם זו הגישה המדוברת כאן?

שלום דליה שינוי אמונות פנימיות זהו אמצעי מרכזי בכל אימון לתהליך שינוי, באשר הוא. שיטת ביירון קייטי נקראת "העבודה" וגם היא אינה ממציאה דבר חדש אלא מגדירה אותו בדרכה. בסה"כ מדובר בעקרונות האימון. ערעור על אמונות קיימות לטובת יצירת אמונות מקדמות שינוי, ישנן מגוון דרכים ואמצעים לעשות זאת, הדוגמא שהבאת יכולה להיות אחת מהן. הפורום אינו פורום של שיטה ספציפית זו, והוא מתמקד בשינוי מאוד מסוים בתחום הגישה לגוף, לאוכל, לעולם הרגשי שלנו. דימוי גוף יכול בהחלט להיות חלק מהתהליך. בברכת יום נעים שלך לאה פינטו

לדליה שלום אני קראתי ספרים שלה קטי ביירון סבלה בין היתר מהפרעות אכילה ומדיכאון קליני ממושך מאוד מה שהביא אותה לשינוי בגישה לחיים עפי העבודה אין מקום להתווכח עם המציאות אלא לקבלה כפי שהיא. ונכון יהיה כך גם לגבי הגוף שאם תקבלי אותו כפי שהוא תני לו אהבהנ . שבת שלום

לאה יקרה . האם אפשר לקבל יותר פקטים על השיטה. איך עוברים טיפול כזה? וכמה זמן, בתודה לפרטים.

בוקר טוב א.נ. לקבלת פרטים פרקטיים יותר, מזמינה אותך ליצור קשר בערוץ האישי, דרך המייל או הטלפון (בהקלקה כפולה על התמונה) כמו כן, תוכלי להרחיב הבנתך דרך קריאת המאמרים בדף הפורום בברכת יום יפה שלך לאה פינטו

בני בן ה-9 סובל מעודף משקל. ברצוני לדעת אם יש פסיכולוג/ית המתמחה בהדרכה הורית בתחום, כיוון שאיננו יודעים איך כדאי להתייחס: לדוגמא להגביל כמויות מזון, להעיר לא להעיר. מפחדת ליצור איזה שהיא בעיה אצלו. אשמח להמלצותיכם.

היי אמא מודאגת. נסו לבדוק זאת בקופת חולים. נסו לראות איזה ספורט הוא אוהב לעשות. נסו לעשות איתו תחרות "מי עולה ראשון במדרגות" ודברים שיוכלו קודם כל להפעיל אותו פיזית בברכה

היי נועה. הילד מאוד פעיל פיזית: עושה הרבה מאוד סוגי ספורט ובאופן כללי זז. אנחנו במעקב תזונאית קופ"ח כבר 3 שנים.

בוקר טוב לאמא המודאגת ברצוני להתחיל להביע הערכתי על פתיחות המחשבה והאומץ לבטא את קשייך כאם. אין זה ברור מאליו. רוב האנשים מעדיפים להיות במקום של "אני יודע" על אף אי הנוחות בדרך בה הם בוחרים. אםכן, הדרכה הורית היא בהחלט ערוץ נכון של התחלה. ילדים אינם גדלים ואינם חיים בריק. הם מושפעים מאוד מסביבתם ובראש ובראשונה מהוריהם: העברת המסרים, הגלויים והסמויים, מודל לדוגמא אישית, האופן בהם מתווכים להם חוויות ואירועים, פימיים וחיצוניים. לטוב ולרע, לנו ההורים השפעה מג'ורית על ילדנו. מכאן את יכולה להבין שאותי, כאשת מקצוע, מעניין מצבם הפיזי והתפישתי של ההורים. מנסיוני, שינוי תפישה אצל ההורים, (כשההורים משנים את גישתם ומצבם) בעל השפעה חיובית על ילדהם, בהקשר זה. ישנם אנשי מקצוע רבים שיכולים להיות לך לעזר, אם פסיכולוג זה מה שאת מרגישה שיהיה נכון לכם, פני לפורום מתאים, אולי כזה העוסק בפסזיכולוגיה התפתחותית. לצערי אינני יכולה להמליץ כיוון שאינני מכירה. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

לאה תודה על התשובה. אני בדיוק חושבת, שוקלת ובודקת לאיזה כיוון ללכת.

~~~ פורום מעניין ביותר ~~~ הפורום מעניין ומסקרן ביותר, איך זה שאפשר לרזות ללא דיאטה ? ככל שקוראים יותר זה הולך ומסקרן ועל כן יש לי מספר שאלות ~ לפי הגיש המפתיעה מדובר באמונות פנימיות, אימון חשיבה פרואקטיבית כגון אם אני ארגיש שאני רזה אני אהיה רזה ? ועל אותו משקל אם אאמין שאני יפה אהיה יפה ? , על פי התשובות המדהימות והמאוד מלאות שאתן נותנות זה נראה שהקוד לפיצוח תעלוממת ההשמנה באמת נמצא אצלכן, שהכל יכוללהיות די מושלם בחיים, ושאלה יותר אישית~ האם אתן הייתן שמנות פעם ? האם אתן יודעות איך מרגישה שמנה באמת ? כי בתמונות אתן נראות די רזות ודי מושלמות. תודה וערב נעים והפורום באמת מאוד מעניין.

ערב טוב לסקרנית שמחה לדעת שאת מוצאת את הפורום מעניין. זה ללא ספק אומר הרבה מאוד עלייך, אפילו יותר מאשר על הפורום עצמו. ועל כן אני שמחה שאת כאן איתנו, כאורחת לרגע או כמתנחלת לזמן מה בהתייחס לשאלותייך, חייבת להודות כי אופן הצגת הדברים נשמע לי פשטני למדי. הענין הוא שינוי גישה. כשאנו עוסקים בשינוי גישה אנו משנים את האמונות שלנו, את המיקודים שלנו, את התפישה וצורת ההתייחסות. לערער על אמונה קיימת, יכולה להיות עבודה מאתגרת מאוד. לבסס אמונה חדשה , מאתגר עוד יותר. האם אשה ששנים תופשת את עצמה שמנה (ללא קשר למשקלה), יכולה באחת להרגיש רזה ולהאמין שהיא יכולה להיות רזה אמיתית - לא בהכרח! הדרך לביסוס התכווננות תודעתית חדשה קצת יותר מורכבת. אמונה אינה עניין של אמירה, אמונה היא תחושת בטחון פנימית שזה אכן כך. אין זה נבנה כלאחר-יד. השינוי אינו מתרחש רק מעצם שינוי האמונה הזו (שמלכתחילה אינה פשוטה) אלא בשינוי גישה לעצמנו שטומן בחובו לא מעט אמונות רבות אחרות. וכן, החיים יכולים להיות די מושלמים, השאלה מאיזו זוית את בוחרת ומאמנת עצמך להתבונן בהם ולחוות אותם, כיצד את בוחרת לפרש את נסיבות חייך ובודאי כיצד את מגדירה "מושלם" בהזדמנות אולי אתייחס למושג ה"מושלמות" אך לא כעת. בנוגע לשאלה האישית יותר - כיוון שכבר אוזכר הענין בעבר, העתקתי עבורך פוסט בו לבקשת גולשים , הבאתי את סיפורי האישי. מועתק כלשונו! "האמת כתבתי על כך בהזדמנויות שונות בפורום, הפעם אביא זאת קצת אחרת ולמרות שיראה ארוך, עדיין יהיה קצר כי קצרה היריעה מלהכיל. אני חושבת שמה שהעיר אותי זו ההבנה שיש גבול לכמה אפשר לדפוק ראש בקיר. מגיל 14 בדיאטות מכל המינים והסוגים, 20 שנה וכלום לא באמת השתנה. ההבטחה הגדולה מעולם לא באמת מומשה. ירדתי ועליתי כמו כולם, קמתי כל בוקר עם הבטחה חדשה ונכנסתי למיטתי לעת ליל עם אותה אכזבה, כשבינהם מאבק והתעסקות טורדנית...במה? בפרוסת לחם, בעוגה?. הגיע שלב שבו הבנתי שאני משלמת מחיר יקר מדי כבר הרבה שנים. אני משלמת במטבעות זהובים ונוצצים של איכות חיים, שמחה וסיפוק. ומקבלת בעבור המטבעות היקרים הללו: אגורות שחוקות של רגעי "נחת" והרבה ריק בארנק חיי. הגיע השלב שהבנתי שזה לא חייב להיות. כמו שיצרתי את זה, אני יכולה ליצור אחרת. החלטתי שדי! לא ידעתי מה, לא ידעתי איך. רק החלטה אחת: אני גמרתי לשלם מבלי לקבל תמורה. אני גמרתי לאמלל את עצמי, מהיום - מיקוד ב"יש". ואוהוו כמה "יש". (יש אהבות, יש כישורים, יש תלתלים, יש אנשים סביבי, יש תחומי ענין, יש מוסיקה, יש חוגים, יש שאיפות, יש עולם קולינרי משגשג ויש עוד הרבה הרבה דברים). אז קיבינימאט, לא אהיה רזה. מה יקרה לי? מישהו יוציא אותי להורג על כך? מה אני אאבד באמת? את החיים המתישים והבלתי-איכותיים שזה תבע ממני? הרי ממילא את רוב שנותיי ביליתי בעודף משקל כזה או אחר? זה לא מנע ממני לקבל רשיון כדיאטנית. מה שחשוב הן לא המחשבות שעלו, אלא הלך הרוח מתוכו הן צצו. הלך רוח של מיאוס והכרה מפוכחת בנתונים שעלו מחיי שלי וממחקרים רבים שקראתי במסגרת לימודיי ועבודתי. זה לא עובד!!! ואם לא עובד, אז מה, רק בגלל שאני לא מכירה משהו אחר זה אומר שאין לי ברירה ואני חייבת לעשות עוד ועוד מאותו דבר (שלא עובד)? לא לא, קורבנות זה לא בשבילי. לחיות חיים מתוך "חוסר ברירה" לא מקובל בעולמי. עולם שמושגים כמו "אחריות אישית" פרואקטיביות" "אותנטיות" הלכו ותפשו בו נפח הולך וגדל. מתוך ההכרה שיש לי זכות קיום כמו שאני (קבלה מלאה), עכשיו כשאינני מוטרדת משאלת ערכי שנמדד בנתנוני גופי, הגיע הזמן שלי, לחוות ולהרגיש, לבחור מה נעים וטוב לי ולא מה "צריך" לי. הגיע הזמן שלי להיות נוכחת בחיים שלי עם האני האותנטי שלי, מזמינה את עצמי להנות מחיי, ללא התניות וסייגים. מתוך מרחב החופש הזה, די בקלות ובלי ממש להתכוון, נחשפתי לחוויות פיזיות חדשות ולמורים מופלאים בדמות ילדיי (שהיו אז צעירים מאוד) ובעלי. לימודיי האקדמאיים חינכו אותי בעיקר לחשוב, ילדיי לימדו אותי להרגיש. דרכם נחשפתי לקו העובר בין עולמם של רזים לעולמם של שמנים. כמה מצחיק לחשוב שבאמצעות דיאטה (כלי של שמנים) חשבתי להפוך לאדם רזה. פשוט בדיחה. ילדיי היו תצפית ראשונה ובלתי מכוונת מטרה אלא מתוך החוויה של להיות איתם, לחוות את עולמם. המיקוד שלי השתנה, התחלתי באמת להרגיש מה שלא יכולתי כשהייתי שרויה ברעש הפנימי של "את זה אסור לך, את תשמיני" "זה מלא קלוריות" "טוב אני לא אוכל בערב, אבל בערב קבענו עם חברים למסעדה, אמאל'ה מה אני עושה?!" ודומיהם. נדהמתי מהעובדה שכשמותר לי הכל, אני לא באמת רוצה הכל. נדהמתי לגלות שכל מה שחשבתי שטעמו אלוהי איבד מהאטרקטיביות שלו (אגב, השבוע הוזמנתי לאיזשהו מפגש נשים, מן גיבוש אמהות של ילדי הכיתה. במפגש הביתי הזה מתוכננת להתקיים ארוחת ערב לכן כל אם התבקשה להביא את המנה האהובה עליה. קראתי את מכתב ההזמנה ומצאתי את עצמי שואלת "מנה אהובה"? איזו מנה אהובה יש לי? אין לי מן מנה אהובה כללית כזאת. מה שאהבתי אתמול בערב זה לא בהכרח מה שאני אוהבת היום. חייכתי לעצמי והחלטתי שחצי שעה לפני אדע). בכל מקרה, הגילויים היו מרעישים מבחינתי, כיוון שלא הכרתי כל השנים את הלאה הזאת. זאת שאומרת "לא בא לי". גיליתי שאני נורמלית (למזלו הטוב של בעלי). עם הזמן התחילו להחמיא לי שרזיתי ואכן התחלתי לחוות שינויים פיזיים שלא קרו ב- 5 השנים שקדמו לשינוי הזה על אף כל ההשתדלות והמאמץ (שכלל מכון כושר, תפריטים מדויקים להפליא עם מזונות שאני אוהבת עאלק. אין לי מתאמן אחד שנשאר באמונה שמעדן 0% שומן זה טעים או שלחם קל הוא פאר היצירה הקולינרית. וכל החגיגה). ההרזיה הטבעית הזו נמשכה עד שהגוף התאזן על המקום הנוח והאידיאלי מבחינתו. אני לא מתערבת, אני עושה את שלי והוא עושה את שלו. וכך אנו חיים מספר שנים בהרמוניה. אציין כי בדרך קרו עןד לא מעט דברים שלמדתי והבנתי מתוך הקשר שלי עם עצמי. אין מדובר רק בנוכחות שלי בעולם הפיזי אלא נוכחות בחיי. זה אומר להיות שם כשמרגיש לי נפלא וגם כשמרגיש לי רע. וכשמרגיש לי נפלא או רע, אני שם בשביל עצמי ולא בורחת להתעסקות אחרת. מדהים כמה קל לנו להפנות אצבע מאשימה להתנהגות התזונתית שלנו כשמשהו אחר לגמרי לא מסתדר בחיינו. השיפוטיות והביקורת חוצה גבולות באופן בוטה בלי שנשים לב. זה גם אומר לפתח מודעות למי ומה מנהל אותי בסיטואציות שונות בחיי. בכל אופן, ההרזיה מבחינתי היא רק אחד התוצרים של תהליך גדול הרבה יותר. בכל הנוגע לגוף שלי, השינוי התחיל: 1. כשויתרתי, באמת, על הדיאטה והגבלה כאופציה 2. כשבחרתי לקבל את מה ומי שאני כרגע ללא התנייה כששני אלה מתממשים, אנו פנויים ופתוחים להתנסויות ולחוויות חדשות באמת. זה התהליך האישי שלי שנבנה מתוך איזושהי זרימה בנהר שהיו בו גם לא מעט סלעים ועיקולים (שלא יתקבל הרושם שהנהר הספציפי שלי הוא ציור מן האגדות). בהעדר ליווי והנחיה, היו מקומות בהם הסתובבתי והסתובבתי והסתובבתי. בכל חלק של הנהר פיתחתי מיומנויות חדשות, פיתחתי מיקודים חדשים, נחשפתי ל"נופים" שונים... והנהר עדיין זורם ואני איתו. לא מתנגדת, מקבלת ולומדת, ועם הזמן נהנית יותר ויותר גם מהמתנות וגם מהאתגרים. וזאת לזכור ולדעת, האכילה שלנו אינה מתקיימת בבידוד, בחלל ריק, היא רק עוד התנהגות אחת מיני רבות שהן תוצאה של גישה." מאחלת לך ליל מנוחה ובוקר נפלא שלך לאה פינטו

תודה רבה לאה, הייתי אורחת לרגע ואמשיך להתארח

לאה, שלום! ראשית כל, אני חושבת שהפורום הזה הוא אחד הפורומים המעניינים, החשובים והמעמיקים ביותר שיש ברשת. כל פעם אני נפעמת מחדש מהתשובות החכמות, המעמיקות ומאירות העיניים שלך ושל בלה. מאוד נהניתי לקרוא את התשובה שלך ל"סקרנית", קיבלתי השראה ותובנות חדשות. יחד עם זאת, צצו לי שתי שאלות שהייתי מאוד שמחה לקבל ממך מענה עליהן. הדבר הראשון: בפוסט שלך תיארת איזשהו ערב כיתה שכל אמא הייתה צריכה להביא מנה אהובה עליה, ואת אומרת שבעצם אין לך דבר כזה, "מנה אהובה", ומה ש"אהבת" אתמול, לא בהכרח "תאהבי" היום. ואני שואלת את עצמי (ואותך) - האם לאנשים שמקשיבים לגוף שלהם ואוכלים לפי צרכיו אין מאכלים שהם אוהבים במיוחד? אני מכירה אנשים רזים באופן טבעי שיכולים להגיד שהם אוהבים במיוחד מאכל זה או אחר, או כמה כאלה. ברור שלא תמיד מתחשק להם לאכול דווקא את המאכל הזה, אבל יש להם העדפות קולינריות. יש גם מאכלים שהם יכולים לציין בוודאות שאינם אוהבים אותם כלל. כלומר, האם יש כאן מקום לטעם אישי באוכל? והנקודה השנייה: אצל אנשים רזים שמשתדלים לאכול את מה שהגוף שלהם מבקש, איך משתלב למשל כל נושא תכנון הארוחות המשפחתיות? אם אני מבשלת למשפחה, אני בדרך-כלל מבשלת ליומיים – שלושה לפחות, לא כל יום. ומה אם אתמול בישלתי עוף ותפוחי אדמה, והיום לא מאוד מתחשק לי את זה, אבל זה מה שיש במקרר, אז – אני אתחיל להכין לי משהו אחר? או שבכל זאת אוכל את העוף אפילו אם זאת לא הבחירה המועדפת באותו רגע? בכלל, נראה לי שאנשים רזים לפעמים עושים פשרות כאלה. למשל, בעבודה שלי יש אנשים רזים שמביאים כל יום אוכל בקופסא מהבית. אני לא יודעת אם כשמגיע הצהריים מתחשק להם תמיד לאכול דווקא את מה שהם הביאו, אבל הם אוכלים את זה ופשוט לא עושים מזה עניין, כי לא תמיד האוכל שאתה הכי היית רוצה זמין באותו רגע. נראה לי שחשוב גם לא לעשות מזה עניין גדול, או שאני טועה? אשמח מאוד לקבל את התייחסותך לנושאים אלה.

מה הסיפור הזה של הנשים הספרדיות שכלכך אוהבות לבשל, האם גם זה משהו רגשי ? אנחנו משפחה רגילה, אשכנזים (בלי לפתוח איזה שד עדתי...) אוכלים כל השבוע אוכל די סתמי, שניצל, פשטדות, רובנו אנשים רזים. יש לנו חברים ספרדים שהאוכל אצלם הוא מרכז החיים וסליחה אבל הם נראים בהתאם.. המקרר מפוצץ, אין שם במינימום פחות ממלואים מכל הסוגים , נכון זה כייף, זה שמח, אבל מה העניין עם ההתעסקות הזו באוכל, בעיקר בבישול ?? האם גם כאן זה חיפוש אחרי פיצוי ? סתם נושא לדיון

סתם תגובה.....אני מכירה לא מעט ספרדים רזים...וכן..למרות השניצל והפשטידות גם כמה אשכנזים לא רזים בכלל. בכל אופן, אחרי שהתחתנתי עם בעל ממוצא ספרדי גיליתי עד כמה (וסליחה מראש לאמא שלי) האוכל הספרדי הרבה יותר טעים. הכל עניין של בחירות, כמויות והקשבה אמיתית לגוף - וזה לדעתי די דומה בכל העדות. אור ואהבה, נועה

יש משפחות שבהן האוכל תופס מקום יותר מדי מרכזי . לא קשור לעדות . לדעתי ייתכן שמאפשר לאם המבשלת ,מימוש עצמי והגשמה שלא התאפשרו מחוץ לביתה. ייתכן גם שהציעה מזון בכל ארוע רגשי כך שחלק מבני המשפחה עושה הקשר כזה גם בהמשך , ואז רואים משפחה של בעלי עודף משקל  

לאחרונה הייתי אצל דיאטנית שנתנה לי תפריט שמשאיר אותי רעבה רוב הזמן. תסכול וחולשה פיזית גדולים. יש לציין כי אני בעודף משקל של בערך 5 קילו. הלכתי אליה בגלל תחושות הרעב שהן מאוד חדות אצלי. תוך זמן קצר מתחילת תחושת הרעב יש לי חולשה חזקה ולפעמים רעד בשרירים. תחושת הרעב שלי מגיעה מהגרון מאזור הושט ולא מהבטן ומלווה בכאב מטריד וזה קורה הרבה ביום. רציתי לדעת איך אפשר להיפתר מהכאב הזה ולמה תחושת הרעב שלי לא מגיעה מהבטן כמו אצל רוב האנשים.

אני לא מכירה אותך אבל...תפריט כל שהוא שמביא אותך לתחושת חולשה ולתסכול...רעב שמוביל לרעד....רעב שמגיע מהגרון ולא מהבטן...יקירתי, לא נראה לי שדיאטנית ותפריט זה מה שאת צריכה..הייתי מחפשת הרבה הרבה יותר פנימה, ורצוי בעזרת איש מקצוע. יש הרבה משמעויות ולווא דווקא פיזיולוגיות למה שאת מתארת, אני מקווה בשבילך שתצליחי להבין אותן, לקבל אותן ולהמשיך לשובע בריא ונעים - גוף ונפש. אור ואהבה, נועה

תרשי לי להבין- האם הוצאת אותי משוגעת? או אולי שתיכן... או קיי, אז אני בהחלט לא יותר משוגעת מהאדם הנורמלי. את העובדה שאופן תחושת הרעב שלי חריגה גיליתי לפני 3 שנים בערך בטיול בדרום אמריקה כאשר חטפתי משהו בבטן. כאבי בטן נרגעו רק לאכר שאכלתי. אך לא הבנתי למה. כי תחושות הרעב אצלי לעולא הגיעו מהבטן. מסקר לא מאוד גדול שערכתי הקרב המטיילים גיליתי שבעצם תחושת הרעב שאצלי אני חשה אותה ככאב באזור תחתית הגרון היא לא רגילה. וכדרך אגב מצאתי עוד שני אנשים כמוני. כך זה היה כל חיי ולא ידעתי משהו אחר. האם זה אומר שמגיל המודעות אני פסיכית?

בוקר טוב לרעבה איננו יכולים לתת פתרון טוב וראוי לבעיה, מבלי להבין את הגורמים לה. מאוד לא ברורות לי התחושות שאת מתארת ומה הם מקורן. כשאת קוראת לתחושה זו "רעב" חשוב להבין כי זוהי פרשנות סובייקטיבית. הדרך של החלק השמאלי של מוחך לתרגם את התחושה למילים. (גם "כאב" ו"מטריד" אלה הן פרשנויות) אך זוהי דרך בה את לימדת אותו לתרגם זאת, אין זה אומר שזה בהכרח נכון. כל שאר התגובות, נשמעות לי כמו תגובת שרשרת של פרשנויות לפרשנות הראשונית הזו. (אם זה "רעב" אז "זה מחליש אותי", ואם זה מחליש אותי אז זה מתבטא בשרירים וכ"ו) חשוב לדעת כי לפרשנויות שלנו, יש השפעה על תחושותנו הפיזיות. המחשבות שלנו הם אנרגיה חשמלית המעבירה מידע לאיברי מטרה ומפעילה אותם באופן כזה ואחר. רעב, לא מגיע מאזור הושט והגרון. מה שמגביר אצלי את התחושה שמדובר ב"טעות בזיהוי", טעות בפרשנות יחד עם זאת, אמליץ לך, בכל זאת, לערוך בדיקה אובייקטיבית רפואית לאבחון של הכאב המטריד בגרון. פני לרופא המשפחה על מנת לנטרל כל אפשרות לבעיה/הפרעה אובייקטיבית. מה שבעצם הצעתי לך אינו פתרון אלא דרך להגיע אל הפתרון. והדרך אל הפתרון, היא דרך הבנת הגורם לסימפטום. ראשית דרך המדדים האוביקטיביים ושנית דרך מדדים סוביקטיביים (עולם הפרשנות שלך). בהצלחה רבה ובברכת יום יפה שלך לאה פינטו

תאמת שחשבתי שאולי שמעת על משהו דומה מכורח הניסיון בתחום, מספרות מחקרית וכו'. אין פה תחושות סובייקטיביות ולא אובייקטיביות זה פשוט מאוד, כשכל אדם רעב הוא מרגיש את זה באיזשהו אופן פיזי. פשוט אצלי זה לא באופן הרגיל, כפי שהתגלה לי בשנים האחרונות. אין לי ולא היו לי שום בעיות פיזיות מיוחדות לאורך החיים. ואני חייה כך כבר 30 שנה. אין ספק שהתשובות שקיבלתי פחות מספקות מ"לא יודעת", "לא נתקלתי בזה". פרט לזה שאני חושבת שהנושא מעניין בפני עצמו כי יש פה משהו שונה שאולי אפשר לברר מחקרית. למרות שאולי מה שהצגתי לא מוכר- פרדיגמות תמיד נופלות וקמות ועולם הידע דינאמי. אולי באמת אין שחר לטענות שלי אבל תמיד אפשר לבדוק. כנראה שמכאן אפנה לגוגל סקולר. תודה על התשובה ועל היחס ועל העזרה לאנשים, זה חשוב בפני עצמו.

שלום אני עושה דיאטה ואוכל רק ירקות מבושלים/ ולא מבושלים עם איזה כפית ביום של שמן.. בדרך זו אני יכול לאכול ירקות בלי הגבלה וכמה לדעתך אני יכול לרדת והאם זה טוב? אני 176 ס"מ שוקל 96

דורון עלך לפנות לפורום של דיאטה. בברכה, בלה

בוקר טוב דורון האם צורת החיים הזו, גם היא ללא הגבלה (הגבלת זמן)? כי אם היא מוגבלת בזמן, אני תוהה מה יקרה לאחר שתסתיים האפיזודה הבעייתית הזו? דורון, מה שמעניין אותי כדיאטנית שרואה הצלחה דרך איכות חיים ויציבות התוצרים, אינו תוך כמה זמן תרד אלא כמה זמן תשאר "רזה". יכול להיות שזה משהו שצריך לעניין גם אותך. תחשוב על זה. בברכת יום משובח שלך לאה פינטו

פילפל-שופ בגדי ים http://www.pilpel-shop.co.il/ ביגוד אירובי http://www.youtube.com/watch?v=76qIfGzZwpg

אני לא מרוצה בלשון המעטה. האבקה שלוקחים עליה 700 שקל ויורדים ללא דיאטה, לא שווה שקל. אל תאמינו.

יוסף , צר לי על האכזבה שלך אולם לנו אין שום קשר לחברה המוכרת אבקה שאתה מתאר ,טענותך צריכות להיות מופנות לשני גורמים בלבד. האחד, החברה המוכרת את האבקה, השיני אדם שקנה אבקה זו.... מקווה שההתנסות הלא זולה הזאת לימדה אותך משהו בדבר פתרונות קסם ואמונה לפרסומת. בברכה, בלה

שלום, שמי אסתר ואני בת 30. לפני שלוש שנים התחלתי לעשות דיאטה באופן עצמאי וזה כלל להתחיל להתאמן באופן קבוע כל יום פעילות אירובית וכן הפחתת מוצרים מזיקים כמו חטיפים וכדו' וכן אכילה בלילה. לאט לאט לאט (עד שיצאה הנשמה), כן הצלחתי לרדת במשקל. הצלחתי לרדת, ובמשך שנה הצלחת לשמור על המשקל. (סליחה על התיאור שלי.. אבל, עד לפני שנה, התרגלתי שהעליתי קילו ואז המשקל חזר לקדמותו בשקילה בבוקר - למשל: אם שקלתי 50 קילו בבוקר, ובערב נשקלתי - 51 - אז בבוקר למחרת נשקלתי שוב 50 קילו. ועל זה שמרתי. ועכשיו אין לי משקל ירידה קבוע של קילו. ואני לא יודעת למה. אני אוכלת אותו דבר, למעט חריגות (שאני מתקנת ישר ולא גוררת את זה) ואני מתעמלת קבוע ומשתדלת לא להגזים באכילה. למה זה קורה??. סליחה על השאלה הטפשית אבל אין לי פתרון לה. תודה על העזרה וההבנה ולכל הכוונה.

אסתר היקרה לא כתבת לנו את הגובה שלך אבל גם אם הוא נמוך את עדיין במשקל לא גבוה. ההתעסקות שלך עם קילו אחד לכאן או לכאן עד כדי הגדרתך העצמית כמיואשת הזקוקה לעזרה מראה שיש פה נושא שכדאי לטפל בו. את אוכלת נכון ומתעמלת ומשקלך מציון, ובכל זאת את בוחרת לראות בו בעיה. גופך מתנהג בצורה נורמאלית לגמרה ושומר על משקל שמתאים לו אז הבעיה היא לא בו , הוא לגמרה תקין, הבעיה היא בדרך בה את בוחרת לפרש התנהלות הבריאה והתקינה של הגוף שלך. שם הייתי מתמקדת ועוזרת לך לטפל. בברכה בלה

בכל מקום אומרים משהו אחר, הרזיה טבעית, הפרדת סוגי מזון, דיאטת לחם כושר גופני. והרזיה ללא דיאטה. זה קצת מבלבל. ואיפה נמצאת האמת?

אפה שאת תחליטי.זו החרות המוחלטת .

פילפל-שופ בגדי ים http://www.pilpel-shop.co.il/ ביגוד אירובי http://www.youtube.com/watch?v=76qIfGzZwpg

שלום לכולם, אני קוראת כאן הרבה, בעיקר קוראת, זה מחזק אותי בגישה ובדרך בה אני צועדת ...להקשיב ולזהות רעב רגשי,מתחזקת בתשובות ובסיפורים ומרגישה שייכת ונתמכת במקום הזה. בעיקר קוראת, היום בחרתי גם לכתוב, בחרתי כי מצאתי לי את "משפט השבוע" שהופיע כאן,אני לוקחת אותו איתי שילווה אותי, זה כל כך נכון. ותחשבו על זה ! עשיתי "הדבק העתק" אז קחו לכם גם: "זו סהכ בחירה שלך לראות את עצמך ככה ולפרש את התגובה של אנשים כאילו הם רואים אותך כתמהונית (תשאלי פעם ותופתעי מהתשובה שלהם) רוב האנשים לא משקיעים בכלל אנרגיה בלחשוב עלינו דברים שליליים וגם לא חיוביים הם פשוט עסוקים בחיים שלהם (תחשבי כמה את משקיע אנרגיה בלפרש ולחשוב על אנשם אחרים) כך שזה הרבה מאד שלך ואם זה שלך יש הרבה מה לעשות בנידון."

כ"כ נכון. מאיפה הבאת אותו???? תמשיכי במצווה.

http://www.5300.co.il/?id=176-2&Uid=176-7601162-660017

ליאת הרזיה http://www.5300.co.il/?id=176-2&Uid=176-7601162-660017

אני נמצאת בתהליך דיאטה מזה 3 חודשים. עכשיו יש לי חבר חדש ואני רוצה להתחיל ליטול גלולות. האם הגלולות עלולות להפריע לי בתהליך ההרזיה?

עליך להפנות את השאלה למסגרת בה את נמצאת בתהליך של דיאטה. נראה לי הכי מתאים. בברכה בלה

שאלה מורכבת את שואלת... כי זה מורכב וגם מבוסס על מיתוס. אם בכלל עולים במשקל בגלל גלולות, זה רק קילו שניים של נוזלים שנספגים בגוף די מהר ככה שזה לא ממש עליה במשקל מבחינת מסת שומן. וחוץ מזה, זה ממש לא קורה לכל אחת. כשאני התחלתי עם פמינט לא רק שלא עליתי, אלא גם ירדתי חצי קילו. ככה ששום דבר ממש לא מחייב.

פזית צודקת לחלוטין, הנה תקראי כאן על העניין הזה: http://www.doctors.co.il/ar/7941/%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA+%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%AA+%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F:+%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9D+%D7%95%D7%90%D7%9E%D7%AA

ולא פעם אני ננזפת על כך שאני לא נשקלת. היום הלכתי לרופאה המקסימה שלי בגלל כאב גרון. לכאורה - לא שייך למשקל. היא אמרה שאני צריכה להשקל. כשעניתי שאני לא נשקלת היא אמרה "תשקלי, תשקלי" במין זלזול. אני מרגישה כמו "תמהונית" כשאני עונה בפשטות שאני לא נשקלת. מה עושים? זה גורם לי להרגשה לא נעימה ומביכה. ברחתי משם מהר.. אני לא מבינה למה כשבן אדם הולך לרופא בקשר לבעיה רפואית הרופא חייב להכריח אותו להשקל. יש עצה? מה לענות?

תגידי לה שאת פוחדת שהמשקל יישבר...

היי אמא עדי, תחשבי שאדם בעל דעה פוליטית שמאל יבקש מאדם בעל דעה פוליטית ימין לבוא להפגנה "נגד הכיבוש". (הפוליטיקה כאן היא בשביל החידוד בלבד..). או שאדם אוכל בשר יזמין אדם צמחוני לארוחה בשרית וכו'... הדעות שלהם מנוגדות, האמונות שלהם שונות. הם חלוקים בדעותיהם ולכן ברור מאליו שלא תהיה שם הסכמה. גם את והרופאה לא מסכימות בעניין הלהישקל- עד כמה שאני מבינה ממה שכתבת. בעיני, זה הגיוני שאת מרגישה "תמהונית" כי במפגש הזה ביניכן היא בעלת הסמכות. הכל זה משחק תפקידים, הרי אם היית פוגשת אותה במקום אחר בחיים כאשר מבחינת "יחסי הכוחות" הייתן שוות (למשל היית פוגשת אותה כאמא של חברה של עדי...)יכול להיות שלא היית מרגישה "תמהונית". בהצלחה בדרך

אני הייתי מחליפה רופאה. הרופאה שלי אף פעם לא ביקשה ממני להישקל !

שלום אמא עדי. גבולות פנימיים וחיצוניים זה אחד הדברים החשובים ביותר בתהליך של הרזיה ללא דיאטה. כשיש לך גבולות פנימיים בטוחים ונכונים לך אף אחד לא יכול להזיז אותך משם כי זו אמונתך וגם אם ינסה אני לא חושבת שיצליח. יש לך הזדמנות לתרגל גבולות מול אחרים בסיטואציה הזאת. אם תרגישי מתוך נינוחות ורוגע שלא מתאים לך להישקל תוכלי בחיוך להגיד לרופא שאת מודה לה על דאגתה אולם בוחרת לא להענות לבקשתה,בלי להשקיע יותר מידי אנרגיה בפרשנויות ובמה הרופא חושבת עליך (בינינו מה זה בכלל משנה???). בקשר להיותך תמהונית זו סהכ בחירה שלך לראות את עצמך ככה ולפרש את התגובה של אנשים כאילו הם רואים אותך כתמהונית (תשאלי פעם ותופתעי מהתשובה שלהם) רוב האנשים לא משקיעים בכלל אנרגיה בלחשוב עלינו דברים שליליים וגם לא חיוביים הם פשוט עסוקים בחיים שלהם (תחשבי כמה את משקיע אנרגיה בלפרש ולחשוב על אנשם אחרים) כך שזה הרבה מאד שלך ואם זה שלך יש הרבה מה לעשות בנידון. שיהיה לך סוף שבוע מקסים. בלה

אני בת 52, כחצי שנה ללא מחזור עם קצת גלי חום ו...השמנה. כעת אני שוקלת 92 ק"ג וגובהי 1.76 עד לפני 10 שנים שקלתי כ 74 ק"ג, אז התחלתי לקחת סרוקסט שגרם לי לעלייה מהירה של 10 ק"ג. לפני זמן לא רב העלתי כמה ק"ג טובים, כנראה עקב שינויים בגלל גיל המעבר. אני יודעת את כל התיאוריות אבל..קשה לי לרדת במשקל. כבר כבד לי ולא נעים לי. אני הולכת לחדק כושר ובריכה כמה פעמים בשבוע. אשמח לשמוע כמה טיפים להרזייה.

לאה/ בלה שלום, אחרי שאני אוכלת אני מרגישה רצון ללכת לישון, ולהיפך- לפני שאני הולכת לישון בלילה אני מרגישה שאני מאוד רוצה לאכול קצת ואז להירדם. שני הדברים האלה שהם בעצם אחד הם לא צורך. אני לא מרגישה שאני חייבת את זה אלא שמאוד מאוד בא לי את זה. עד עכשיו, בשביל לא ליצור התנגדות הלכתי בעקבות הרצון הזה כי לא רציתי להפוך את העניין לאישיו או ליצור הגבלה שרק תביא לכמיהה גדולה יותר. למה זה מפריע לי? כי אני מרגישה שזאת לא אכילה בהתאם לצורכי הגוף ואכילה כזאת מביאה להשמנה. אתן יכולות להציע לי כמה שאלות שאוכל לשאול את עצמי כדי אולי לברר מה הרצון האמיתי פה? תודה רבה מראש

בוקר טוב סלי מה שאת מתארת הם שני מצבים מאוד מוכרים (ואפילו לי באופן אישי מתקופת ההשמנה והדיאטות) - למצב הראשון ישנו הסבר ביולוגי - כשאנו אוכלים ובעצם מכניסים חומרי מזון למערכת העיכול, אנו מפעילים מערכת תובענית מאוד מבחינה אנרגטית. כשמירב האנרגיה של הגוף מופנית לפירוק וספיגה של חומרים, אין אנרגיה לפעולות בלתי חיוניות. זו הסיבה שלאחר ארוחה כבדה, אכילת יתר, אנו חשים עייפות וכל רצוננו הוא להתפדלע על הספה או פשוט לישון. אכילה במינון נכון לגוף אינה מורידה את רמת האנרגיה שלנו אלא ההיפך. אכילה נעימה היא כזו שאנו יוצאים ממנו בתחושה של סיפוק ואנרגטיות. ז"א שאם את חשה עייפה, העמסת על המערכת ועכשיון עלייך "לשבת בשקט" ולא להפריע לה בעבודתה. אם תנסי להיזכר בתחושת העייפות הספציפית הזו, תוכלי לשים לב שמדובר בתחושה של מעין סימום, ניתוק מהמציאות, ממטלות וממחשבות ובעצם הרדמות מהירה זו הסיבה שאת כנראה משתמשת במזון כשאת פונה לשנת הלילה שלך. זה עוזר לך להרדם טוב יותר. וזהו מבחינתך עונג ולכן על אף ההבנה שאין זה נחוץ את ממשיכה בכך. אין ספק שאינך צריכה את זה. וברור שלא מדובר באכילה המווסתת ע"פ צורכי הגוף. במקום להגביל מתוך מקום כפייתי, אולי כדאי לברר עם עצמך מה הסימום הזה משרת? מה העונג בעצם? אולי, ממה את בורחת? ומה יחסר לך אם פשוט תלכי לישון בלי ה"עזרה" הזו? על מה את מוותרת באמת, אם את מפסיקה להאביס את עצמך טרם שינה? וכ"ו "אכילה כזו מובילה להשמנה" - לא הייתי חותמת על זה, כיוון שאיננו משמינים מארוחה אחת ביום, בדיוק כפי שאיננו מרזים מיום אחד של אכילה ע"פ צורכי הגוף. השמנה היא תוצר של התנהלות ברצף ולא נקודתית.השמנה היא ענין של אמונות ותפישה. מה שגורם להשמנה שלך הם בעיקר האמונות שלך על האכילה שלך והגוף שלך. אם אכלתי יותר אתמול בלילה ואפילו היתה זו אכילת יתר, ארגיש שבעה לאורך זמן, למחרת היום, כך שהגוף שלי מאזן את סיגנלי הרעב-שובע שלו ע"פ המצב הקיים ולא ע"פ איזשהו אוטומט שאינו מתחשב בנסיבות. אני מרגישה שהאתגר שלך הוא לנתק את החשיבה המכנית שבה את חווה את גופך ולהתמקד בעולם התפישה שלך, החשיבה שלך. האופן בו את תופשת את גופך ואת האכילה הוא הענין. ומכאן, הסיפור שאת מספרת לעצמך לאחר אכילה שכזו, מנהל את ההתנהגות שלך בהמשך באופן לא מודע, ובעצם מייצר התנהגות ומציאות שמנה. (שאגב, אינני מכירה את נתונייך ומסתמכת על הנאמר בלבד). בברכת יום פורה שלך לאה פינטו

אני מעוניין להבין מה מהות הפורום הזה (?). תודה.

הרזיה ללא דיאטה כשמו כן הוא

במה אתם תומכים, במה העזרה שלכם וכו'...? מקווה שעכשיו ברור : )

קנתי את הגלולה והיא גרמה לי לתופעןת אשר הקשו עלי לתפקד באופן שוטף בחיי היום יום לכן אני ממליצה לכל מי שרק חושב לקנות את הכמוסה שיתרחק כדי שלא ינזק

באיזה כדור מדובר?

אני בת 52, כחצי שנה ללא מחזור עם קצת גלי חום ו...השמנה. כעת אני שוקלת 92 ק"ג וגובהי 1.76 עד לפני 10 שנים שקלתי כ 74 ק"ג, אז התחלתי לקחת סרוקסט שגרם לי לעלייה מהירה של 10 ק"ג. לפני זמן לא רב העלתי כמה ק"ג טובים, כנראה עקב שינויים בגלל גיל המעבר. אני יודעת את כל התיאוריות אבל..קשה לי לרדת במשקל. כבר כבד לי ולא נעים לי. אני הולכת לחדק כושר ובריכה כמה פעמים בשבוע. אשמח לשמוע כמה טיפים להרזייה.

מדוע אין תשובה??

ענבל היקרה,קבלי את התנצלותי הכנה על עיכוב במתן התשובה. העלת פה נושא חשוב וביקשת טיפים להרזיה. אז ככה,מבחינתי אין דבר כזה טיפים להרזיה כי בעיני טיפים הן עצות אשר מטרתן להעביר לך ידע אשר לא קיים אצלך. למשל אם אני גנן היודע איך מטפלים בשתילים אוכל לתת לך טיפ איך לגרום לגינה שלך להיות פורחת. הטיפ הוא קטן מעשי ואין לו השלכות עומק. הרזיה לעומת זאת היא עולם ומלואו ויש לקחת בחשבון הרבה פרמטרים ורבדים כאשר באים להתיחס אליה. איזה טיפ אוכל לתת אשר מצד אחד יתרום לך משהו שאת לא יודעת ומצד שיני ישמע מעמיק ומקצועי? אני מתארת לעצמי שניסית את הדרכים הרגילות להרזיה כך שאם אתן לך את הטיפים הרגילים הניתנים בעולם הדיאטה זה ישמע לא לעניין. תעשי פעילות גופנית ... אבל את הרי כתבת שאת עושה הרבה. תאכלי מסודר ובריא... אני מתארת לעצמי שמזמן את יודעת את החוכמה הגדולה הזאת. אל תאכלי אכילה רגשית ... אם אנשים היו יכולים לא לאכול אכילה רגשית הם מזמן היו עושים את זה גם בלי הטיפ החכם הזה.כך שבעיני אין אפשרות לצמצם את התשובה לשאלה מורכבת וכואבת ששאלת לטיפ פשוט וסתמי. אז מה כן בכל זאת? ובכן, אני רואה בגיל המעבר תחנה מאד משמעותית בחייה של אישה ואת ההתיחסות שלה לתחנה זו כקובעת מאד איך יראה השלב הזה בחייה פיזית ונפשית. את מתארת עליה גדולה במשקל בפרק זמן קצר יחסית, את מיחסת את העליה לכדורים ולגיל. למרות שגם כדורים וגם גיל עשויים להשפיע השפעה מסוימת על משקל הרי שעל פי תפיסתי מה שקובע בעקר זו מערכת האמונות המפעילה אותך סביב אירוע זה והדרך בה את מפרשת את האירוע. דבר נוסף שמאד חשוב זה איזה שאלות את מפנה אל עצמך בקשר לנושא שמטריד אותך. במקום לשאול את עצמך למה אני לא יורדת למרות שאני עושה פעילות גופנית? את יכולה לשאול את עצמך שאלה אשר התשובה אליה יכולה להיות מקדמת ומעצימה כמו למשל .... אני מעדיפה שאת תנסחי את השאלה זה יהיה הרבה יותר אפקטיבי. מקוה שעזרתי , שיהיה לך המשך שבוע מקסים. בלה

בלה, תני איזה רמז..או דוגמא ?

אני כבר 5 חודשים אחרי לידה - אחרי הנקה מלאה (לצערי חזרתי לעבוד אז מניקה רק בבוקר) מעוניינת לחזור לקחת גלולות.. לא מאמינה בשאר הפתרונות.. הפחד שלי הוא התגובות של אנשים שאסור לקחת גלולות : בגלל הגיל (אני בת 30) זה מסוכן ואף גרם למוות ???????.. נשמע לי קצת מופרך אבל בכל זאת הייתי מעוניינת לקבל קצת עזרה ואם כן האם גלולות של הנקה אכן בטוחות?? שאלה נוספת - כיצד אפשר לדעת אם יש קרשיות דם? לאמא שלי אין , לאחותי יש ולי? אין מושג?

אפרת שאלות אלו עליך להפנות לרופא המטפל שלך. בברכה והמון מזל טוב בלה

שלום. ילדתי לפני 3 חודשים ומאז לא מפסיקה לעלות במשקל.לפעמים אני מרגישה שיש לי איזה "חור" בבטן, אוכלת ולא שובעת. אני משתדלת לאכול נכון. אני בסה"כ 1.56 מ' ושוקלת כבר 60 קילו. לפני הריון שקלתי 52. בגלל שאני קטנה והייתי גם צרה כל גרם רואים עלי. אני מרגישה ממש שמנה, אף פעם לא הייתי ככה, אני כמו בצק טופח. מה אני יכולה לעשות? אני מרגישה שזה תהליך ("טפיחה") שעוד לא הסתיים - זה ממש מדכא (במשפחה שלי יש אנשים שמנים מאוד שבצעירותם היו רזים וזה עוד יותר מפחיד אותי).

מזל טוב לך מ בשעה טובה, הבאת לעולם חיים חדשים. האם את יכולה לראות את הגדולה שבבריאתך ובנפלאות גופך מעבר ל- 8 הק"ג העודפים שלו? אינני יודעת האם זו לידה ראשונה, שניה או שלישית (יש לי הרגשה שראשונה), אך מה שברור הוא שאת חווה חוויה חדשה שמעוררת תחושות ורגשות של אי נוחות אשר מקבלים מענה באכילה. זו יכולה להיות עייפות, זה יכול להיות חשש או פחד, זו יכולה להיות תחושת חוסר בטחון ואפילו שעמום ותסכול. זה קורה לרבות בחופשת הלידה ורבות עולות במשקל בתקופה זו. ההתעסקות באוכל עצמו, במקום בצרכים ובחויות הרגשיות, רק תחמיר את הבעיה. עוד שתי התייחסויות: 1. אין בני משפחתך מעידים עלייך. זה שהיו אנשים שהיו רזים ובחרו והתמודד עם עולמם הרגשי באמצעות מזון ולכן שמנו, אינו אומר שזה מה שאת חייבת לעשות וגם את נידונת לכך מראש. 2. אינני יודעת אם את מניקה א לא, אך יתכן וצורכייך הגופניים גבוהים יותר מציפיתך ואת מפרשת גם אכילה בריאה וטובה כאכילה בלתי לגיטימית. מה שמגביר את התסכול ומזמין אכילה מוגברת עוד יותר. מה לעשות, שאלת?! אני מתקשה לענות לך על שאלה כללית כל-כך אך אין לי ספק שאחד הדברים החכמים לעשות, יהיה לשחרר לחץ. ולהסב תשמת לב לעולמך הרגשי ופחות לצלחת. שוב מזל טוב והרבה נחת שלך לאה פינטו

שלום רב צפיתי השבוע בתכנית בערוץ עשר הכתבה על אחד מארבעה ילדים שעובר ניתוח לקיצור הקיבה והייתי מזועזעת. אני סבתא לנכדים, אני שמנה, די שמנ ונכדי לא. אבל לאור הנתון המצמרר , לאור תרבות האכילה של ימנו, אני מודאגת. האם זה הגיוני בכלל ? האם ניתן בכלל לשנות או לתקן את התופעה הזו בעזרת גישה כפי שמתוארת כאן? בתקווה שלא נזדקק , לאן הגענו ?

רק משהו כל כך שונה ומהפכני ויחד עם זה כל כך הגיוני וטבעי כמו גישה שאנחנו מקדמות יכול ליצור את השינוי הגדול. ואת כסבתא - ראש הפירמידה - אם תוכלי אפילו עכשיו לעצור לרגע, לבחון את ההיסטוריה של מערכת יחסים שלך עם גופך וליצור שינוי אמיתי ועמוק -תוכלי להשפיע עמוקות על נכדיך שעדיין לא שמנים . ההשפעה שלך לא צריכה לבוא בהטפות מוסר, גם לא בדאגה, אפילו לא במבטים, אלא בשינוי עומק כלפי הגוף שלך ומשם יתגלגל השינוי בהעברה בין דורית מהפכנית. סליחה על הפואטיות אבל אני ממש מאמינה במה שאני כותבת. שיהיה לך שבוע מקסים מלא אהבה כלפי גופך כמו שהוא. בלה

אני חייבת לספר לך שכשהייתי ילדה קטנה עברתי ניתוח מאד כואב ומסובך. סבתא וסבא שלי, היו כבר אז מבוגרים. הם באו אלי לבקר אותי בבי"ח, שם הייתי מאושפזת ומרותקת למיטה והביאו לי מילקי. אני בתור ילדה אכלתי ביס או שניים והרגשתי שאני לא רוצה יותר. אמרתי להם תודה אבל אני לא רעבה יותר/לא רוצה יותר. אל תשאלי מה שהם עשו לי: פרצופים נעלבים על המאמץ שלהם לבוא ולהביא לי את מה ש"אני אוהבת", ולמה אני לא אוכלת הרי אני אוהבת מילקי, ורגשות אשם שאני לא מעריכה את מה שעשו בשבילי. עד שאכלתי.. גם בבית אמא היתה יושבת לי על הראש עם צלחת האוכל כי אני צריכה לאכל. כל זה היה כשהייתי ממש ילדה. עוד לא ידעתי על דיאטות או על השמנה. הייתי ילדה רגילה ולא שמנה. אמא היתה מכינה ארוחת צהריים ומכריחה אותי לאכל גם כשלא רציתי את האוכל. היא היתה יושבת לי על הראש גם ש"אנסה" מאכלים שלא נראו לי. אבל אני מאמינה עד היום, שהאווירה הזו שיבשה לי את מנגנוני הרעב והשובע הטבעיים. אם את רוצה להיות סבתא שעוזרת לילדים בעניין הזה - הכי פשוט, אל תקלקלי להם את המנגנונים החשובים האלה. תני להם לאכל כשהם באמת רעבים בלי להחליט להם מתי לאכל. בזמן שלהם. וגם אם הם אומרים אחרי שני ביסים שהם לא רוצים יותר - להגיד "בסדר". לא לדחוף, לשכנע, לשדל, להתחנן שיאכלו "רק עוד ביס" וכולי..זה רק הורס. תני להם גם לאכל את המזון שהם רוצים ולא לכפות עליהם מאכלים שהם לא אוהבים / לא רוצים רק כדי שינסו. אני כל החיים, עד היום, גם כשאני יודעת שזה לא נכון, עדיין "חייבת" לסיים מהצלחת, מרגישה שאני חייבת לאכל את הארוחה ועוד..זה הכניס לי המון בעיות עם האוכל.

שלום לסבתא המודאגת רוצה לשתף אותך בחוויתי כאשת מקצוע, נוכח הקרנת התוכנית. אני בחרתי שלא לצפות בתוכנית הזו. זו היתה בחירה מאוד מודעת ובעצם תגובה להתנגדות עזה שהתחוללה בתוכי, כשצפיתי בפרומו. ההתנשאות הבלתי נסבלת לספר לנו מה שאנו יודעים, המניפולציה הרגשית לזעזע, להפחיד ולהדאיג , והכי גרוע לספר להורים שזה בגלל שהם ו/או ילדהם חסרי כח רצון, חסרי משמעת עצמית, לוזרים, הורים חסרי יכולים וחסרי אונים אל מול הסוגיה הכואבת הזו. כשהאלטרנטיבה המתבקשת היא......דיאטה. הגישה הכושלת בכבודה ובעצמה. הגישה ממנה בורחים אל הניתוח. ואני שואלת אותך, במה תרמה התוכנית הזו למישהו? (פרט לזכיינית הערוץ וזמן מסך למספר אנשי מקצוע) במה היא תרמה לך מעבר לדאגה ולזעזוע? האם זה באמת גורם לך להשתנות ולשנות מהקצה לקצה.. להבנתי, קורה בדיוק ההפך. זה רק מגביר את חוסר האונים ואת הפחד. שני אלה , כל כוחם הוא בלשמר את הסטטוס-קוו. שהרי אוכל כבר מזמן קיבל תפקיד של משכך רגשי, אז הנה צצים להם שני רגשות קשים , הזדמנות לאכילה רגשית. פחד הוא מוטיבטור רע מאוד. כך שמבחינתי תוכניות מהסוג הזה, אם אינן מחדשות, מעצימות, פותחות אלטרנטיבות חדשות, אין להן שום כח אלא לקבע את המצב הקיים. הגישה חייבת להשתנות. די לנו בנתונים שמגלגלים את האשם אל הפרט, מבלי לערער ולו לרגע על נכונותה של הגישה השלטת. תודה על שאיפשרת את המקום להתייחס ולשפוך קצת את לבי ובאמירה אישית, הקשיבי לעצתה של אמא עדי, נכדייך יכולים להיות רזים לנצח אם אף אחד לא יחליט שהוא יודע טוב יותר מגופם ומהם, ככל שהדבר נוגע לאוכל ולאכילה. שיהיה יום טוב ומבורך שלך לאה פינטו

לאחר שקראתי קצת באתר לגבי התגוננות הגוף בפני הרעבה, רציתי לשאול: איך לגרום לגוף לא להתגונן בפני הרעבה. כלומר: כמה זמן אחרי שקמים בבוקר צריך לאכול ואיזה סוג אוכל? מה לאכול לפני פעילות גופנית ומה לאחריה? האם כדאי לאכול כשקמים בבוקר כדי שהגוף יבין שאין הרעבה? האם כדאי לאכול לפני פעילות כדי שהגוף לא יבהל מהפעילות? האם לאכול אחרי הפעילות? ואיזה סוג אוכל? או שזה בכלל לא משנה והעיקר שבהמלך היממה הגוף יקבל מספיק אוכל? תודה רבה,

שלום רב לך, לפי שאלות שאת שואלת זה די ברור שאינך יודעת לנהל דיאלוג עם הגוף שלך. כל התשובות לשאלות ששאלת נמצאות אצל גופך ואותו ורק אותו צריך לשאול את הכול. כדי לדעת איך לדבר עם הגוף צריך ללמוד את השפה שלו כמו כל שפה אחרת זה דורש אימון ותרגול. מי שלמד לתקשר עם הגוף תמיד ידע מה הגוף שלו רוצה ואיך לדבר איתו ואת השפה הזאת לא שוכחים. מקווה שזה ברור, בלה

אני קוראת כאן על תהליכים שבנות עברו בסוג כזה של הרזיה, ורוצה לשאול כמה זמן לוקח כזה תהליך, ובאיזה סוג של תהליך מדובר. האם זה כמו oa ? או משהו כזה ?

שלומית שלום רב, זה תהליך שמטרתו ליצור שינוי עומק יציב. מטבע הדברים תהליך מסוג כזה דורש מרחב של זמן, למידה והפנמה ותלוי מאד בעקר באדם עצמו - היסטוריה שלו, רמת הבשלות לתהליך כזה, נכונות לוותר על הידע הישן ולהפנים את החדש, סבלנות, מודעות עצמית ועוד גורמים נוספים. זה לגמרה לא כמו oa כי יש לו עקרונות והנחות יסוד שונים ומכך גם צורת התערבות אחרת. מקווה שעכשיו יותר ברור.

האם היו לך מטופלים שסיימו את התהליך תוך חודש? תוך 3 חודשים? האם היו כאלה שסיימו תוך פחות משנה? האם היו כאלה שזה לקח להם יותר מארבע שנים? האם רוב המטופלים נמצאים בטווח שבין שנה לשנתיים? כל מידע כזה יכול לעזור. מאוד קשה להתחייב לתהליך כזה, גם נפשית וגם כלכלית, כשאין אפילו סדר גודל של המשאבים שצריך להשקיע.

"רק על עצמי לספר ידעתי..." אני נמצאת בתהליך כבר מספר לא מבוטל של חודשים. עברתי ילדות קשה וטראומטית ולא היה ספק בכלל שלפני שאתחיל איזשהו תהליך אהיה חייבת לעבור תראפיה כדי שאצליח לגייס את עצמי למטרה שלשמה הגעתי. במשך חודשים רבים לא ירדתי אפילו גרם אחד. אבל החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה. כל יום הוא עבורי עוד יום של ריפוי, עוד יום של שלווה, עוד יום שבו אני מתקרבת אל עצמי ומתרחקת מדפוסים הרסניים שנוצרו בתוכי בעבר (גם אם כל מטרתם היתה לשמור על שפיותי). אני לא יודעת לומר מתי בדיוק זה קרה, אבל תוך כדי התהליך פתאום שמתי לב שאני אוכלת פחות, רעבה פחות ומאושרת יותר.רזיתי, ואני עדיין ממשיכה, בלי דיאטה. ה"תהליך" שמדברים עליו בפורום הוא בעצם מודעות לקולות שנשמעים בתוכנו כל הזמן ואנו נוטים להתעלם מהם. בתהליך לומדים להבין מתי הגוף באמת רעב ומתי חלק אחר בתוכנו רעב למשהו לגמרי אחר. זה בעצם מסע לתוך עצמנו, מתוך כוונה אמיתית להכיר בכל החלקים שמהם אנו בנויים ומסתבר שיש הרבה כאלה ולכל אחד רצונות וצרכים משלו שאותם אנו צריכים לנווט בדרך הכי אחראית, חכמה ונכונה לנו. זה לוקח זמן וצריך סבלנות, התמדה ואומץ, אבל בסוף הכל משתלם והרווח הוא הרבה מעבר לכמה ק"ג שירדו. הרווח הוא היכולת להתמודד עם הסביבה, עם האנשים שאיתם אנו חיים, עם הילדים שלנו, וכל שאר הגורמים שמפעילים לחץ על חיינו. אבל הרווח הגדול ביותר הוא ההכרה בכוחות הטובים שנמצאים בתוכנו והם רבים יותר ממה שאנו נוטים לחשוב. אני ממליצה לכל מי שאוהב את עצמו ואיכפת לו מעצמו לעבור את התהליך הזה ולו בשביל להתחיל לחיות באמת ולא רק להתקיים. ולסיום, תודה רבה לבלה שעוזרת לי לראות את האור גם ברגעים הכי חשוכים. באהבה, אושרת

היי, הגובה שלי הוא 1.60 במשקל 60. על מנת שאוכל להיות שלמה ומרוצה מעצמי אני רוצה לרדת עשר קילו כיצד אוכל לעשות זאת? אני אוכלת ביום חטיף אנרגיה, חזה עוף וירקות חופשי, פרי, ויוגורט עם גרנולה ובנוסף מוסיפה לירקות שאני אוכלת שתי כפות סויה ירדתי מזה שתי קילו במשך שלושה שבועות אך לא יותר. כיצד אוכל לרדת? מה עליי לעשות? ואני מתקשה מאוד בשילוב ספורט שהוא מחוץ לבית. אשמח לקבל יעוץ.

מי יכול לתת לי עצה איך מתחילים בדיאטה ?

העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לך - אל תתחיל בכלל! זה לא עוזר, רק יחמיר את הבעיה, אם היא קיימת. ממליצה בחום לקרוא קצת בפורום על מנת להתרשם מהגישה, שהיא שונה בתכלית משיטות דיאטטיות למיניהן.

קראתיכאן חלק מהפוסטים וגם באתרים רציתי יותר פרטים על שיטה ואיך עובריםתהליך כזה, האם בסדנא ואיפה אשמח לקבל פרטים. כבר שנים במעגל הכשפיםשל הדיאטות בתודה לכם

עדי , הכי כדאי להתקשר ולברר אישית. הפרטים שלנו מתחת לתמונות. תוכלי לקבל כל אנפורמציה שאת צריכה.

קיבלתי את הפורום הזה מקרובת משפחה שלי, רציתי לשאול איך אפשר להיגמל מהתמכרות לגלידה. למעשה לכל מאכל ולגלידות בפרט.

שלום רב. הכל עניין של הגדרות. ברגע שאת מגדירה את עצמך מכורה את הופכת את עצמך בבת אחד לאדם מסוים. אדם מכור הוא חסר אונים מול החומר אליו הוא מכור, אין לו בררה והוא חייב לקחת את החומר ,הוא קורבן של ה (גלידה, שוקולד,סם,או כל התנהגות הרסנית אחרת). ברגע שבחרת לשים על עצמך תווית של מכורה כבר החלטת באיזה נתיב את הולכת וגם לאן את מגיע. אני מציע לך לנסות לקרוא תגר על ההגדרות האלו. אין דבר כזה התמכרות לגלידה יש דבר כזה הגדרה של התמכרות ואם היית מגדירה את עצמך אדם שלא מכור אז.. איך אדם לא מכור מנתהל מול גלידה? מן הסתם כמו מול לחם, תפוח או כל מזון אחר. ברגע שתנתקי את ההקשר במוח שיצרת בין גלידה להתנהגות של התמכרות (לא יכולה בלי, הגלידה שולטת עלי, אני חייבת לאכול אותה) כבר תוכלי לראות שיש לך בררה בכל רגע נתון להתנהל אחרת. זה יהיה השלב הראשון . בשלב הבא יש צורך לבדוק על מה אכילת גלידה ומזונות אחרים מנסים למסך על איזה קונפליקט. ברגע שתגיעי אל שורש הבעיה ותתני לה טיפול הולם , הצורך למסך אותה יירד בצורה דרמטית ותוכלי לאכל כל מזון כמו אדם רזה. המון הצלחה וסוף שבוע מקסים, בלה

שלום למנהלות וחברי הפורום. אני משתתפת סמויה בפורום זה כבר שנה. בשנה האחרונה עברתי שינוי פנימי עמוק בקשר לנושא המשקל, ההרזייה והחיים בכלל.. נקודת המוצא היתה שדיאטה מעולם לא התאימה לי ולכן חיפשתי דרכים אחרות, חתרתי לשינוי פנימי בתודעה שלי ולמדתי את עצמי מחדש. נעזרתי באימונים תקופה מסוימת וזה מאוד עזר לי להפתח לדרך חדשה. תקופת הלמידה, הניסיון והטעייה נמשכה מרבית השנה ואילו "היישום" של הדברים שהוא פועל יוצא החל רק לאחרונה, לפני כחודש. שמתי לב אילו שינויים מדהימים חלו בגישה שלי כלפי עצמי, כלפי הגוף, כלפי נושא המשקל. בכל התקופה ירדתי כ-5 ק"ג, הרזייה טבעית שנעשתה ללא מאמץ כלל... מה שמאוד הפתיע אותי. כמובן שהתוצאה אינה דרסטית לעומת מה שנשאר אבל זו הפתעה לטובה. העניין שבגללו אני כותבת כאן הוא בעצם נקודת מוצא שהגעתי אליה ומעט מבלבלת אותי. יש לי עודף משקל שמזיק מאוד לאורח חיי ולבריאותי, מס' ק"ג לא מבוטל. מצד אחד למדתי דרך התהליך לאהוב את עצמי, לכבד את גופי, להקשיב לו, לתקשר איתו. תחילת התהליך אני מסתכלת במראה ורואה בחורה יפה ומלאה, שופעת חיים ומקרינה שמחה לעומת הבחורה שהסתתרה מעצמה והיתה בכלא של איסורים. הבטחון העצמי שלי מרקיע שחקים. אלא שאורח החיים שלי מבחינת המשקל נטו לא השתפר בהרבה.. כלומר עדיין יש לי הרבה מה לרדת.. וזה נטל פיזי מעין כמותו. כלומר, הנטל נפשי כמעט ונעלם אך הנטל הפיזי עדיין קיים.. עניין ההקשבה לגוף יצא לפועל לפני כחודש במעבר כל כך חלק שכמעט לא הייתי מודעת אליו.. מה שקורה עכשיו הוא שאיני מתייחסת כלל לנושא האכילה, אני נזכרת לחשוב על אוכל רק כשאני רעבה וישנם ימים שאני ב7 בערב נזכרת שלא אכלתי מ-12 בצהריים ורק אז מרגישה את הרעב. לעומת זאת, ישנם ימים שמאוד מבלבלים אותי. יש לי פתאום חשק עז לטעם מסויים ואני צריכה הרבה ממנו כדי להשקיט את הדחף. מבינה לחלוטין שזה בסדר וזה קורה אך שאריות הדיאטה בתודעה שלי גורמים לי לחשוב 'כיצד ארד במשקל אם אשמע לצורך הזה'... אני בוחרת תמיד להישמע לגוף כי למדתי שאין "משמין או מרזה" והאוכל הוא לא זה שמשמין אותי אלא הפרשנות שלי למאכלים מסויימים היא הגורמת להשמנה שלי..ולמרות אלה לפעמים הספקות מתחילים לכרסם בתהליך שעד כה כל כך בטחתי בו והייתי מלאת אמונה שאגיע למשקל גוף נוח מבחינה פיזית ואסתטית. אשמח לקבל חוות דעת. וסליחה על אורך הפוסט.

לאחר קריאת הפוסט שמתי לב בסופו לניגוד שמבטא בדיוק רב את החששות שלי. כתבתי מצד אחד "כיצד ארד במשקל אם אשמע לצורך הזה" ומצד שני כתבתי "אין משמין או מרזה כי הפרשנות לאוכל כי המשמינה ולא האוכל עצמו" שני משפטים שסותרים את עצמם לחלוטין.. לצורך העניין אני יודעת ששוקולד לא משמין אלא אם מתייחסים אליו כאל פינוק, איסור, משהו שמותר רק במקרים מיוחדים וכו'- זה יגרום לחשק "מדומה", שמקורו לא בהקשבה לגוף.. אלא בחשק שמקורו בעצם האיסור. אז אני אוכלת שוקולד אם בא לי אבל קצת לא שלמה עם זה..

גם אני כמשתתפת בפורום הזה ולומדת הרבה מאוד אני מוסיפה שהפורום מדהים.מדהים. כל הסבר שניתן כאן עי מנהלות הפורום נותן חיזוק ותמיכה, שבת שלום

שלום לך נראה לי שהגעת עכשיו לשלב של קצירת הפירות וכל מה שעליך לעשות זה לחכות לפירות הנהדרים האלו. אם רק לפני חודש את באמת התחלת לאכל מתוך צורך גופני וראית שזה גורם לך לאכול אחרת לגמרה אז כדאי לתת לזה את כל הזמן שצריך . פיקפוקים בדרך זה דבר טבעי ואם את ללא ליווי מקצועי אז את גם לבד שם (לא הבנתי איך עברת את התהליך הזה ). בכל אופן אני מחזקת את ידייך ומאחלת לך המשך שינוי פנימי וחיצוני. האיזון המשקלי יגיע בהמשך תני לגופך את הצאנס. בברכה, בלה

שאני עדיין מאוד בטוחה בתהליך שעברתי ועודני עוברת. בנוסף, עובדה ששינוי התרחש גם תוך כדי התהליך אחרת כיצד נעלמו להם 5 ק"ג? לאחר שחשבתי על הנושא הבנתי שיכול להיות שבימים מסוימים הגבלתי את עצמי שלא במודע וזה מה שגרם להתפרצות של חשקים פתאומיים... אחרת באמת אין סיבה. סך הכל אני בתקופה טובה בחיים והשינוי הזה האיר לי את הדרך וגרם לי לברך על הקושי שלי כי דרך התהליך הבנתי כל כך הרבה על עצמי. ישנם ימים ששאריות תודעת הדיאטה נותנים את אותותיהם אבל אני מניחה שזה יחלוף. בהחלט הגעתי לשלב שבו אני יכולה לקצור את הפירות כי עברתי תהליך קשה, מתיש כואב אבל שווה כל רגע כי הגילויים שלי היו מדהימים. עלי לעבוד על נושא ההגבלות שלפעמים אני יוצרת וכלל לא מודעת.. זה "יוצא" לי... אני חושבת שכאן מקור התפרצות החשק הבהולה. אני מודה על תשובתך המעודדת. תודה רבה.

שלום האם תוכלי להסביר איזה תהליך עברת ? האם פסיכולוגי ? אימון ? וכמה זמן האם תוכלי לשתף אותנו בנקודות חשובות שעברת בתהליך ? מה גילית על עצמך האפ רק מקריאה בפורום ? תודה לשיתוף ובהצלחה

ליהי שלום לך התהליך נמשך שנה וכולל בתוכו המון רבדים. כמובן שיש גם פן פסיכולוגי ופן התנהגותי.. איני רוצה לשתף את כל העולם בשינויים שעברתי כי זה מאוד פרטי ואישי שלי.. בנוגע לעניין ההשמנה אני יכולה להגיד באופן כללי שדרך התהליך הבנתי שהזנתי את ראשי מגיל מאוד צעיר בהגדרות שגויות, בהתייחסות קלוקלת אל אוכל ואל מה שהוא ייצג עבורי... הנזק נגרם בעיקר מדיאטות ומתודעה של הגבלה שפשוט ייסרה אותי במשך כל השנים. הבנתי כמה הייתי חלשה וחסרת הבנה מול ההשמנה שלי. רציתי לטפל בה, רציתי לפתור אותה אבל עשיתי כל דבר אפשרי חוץ מלטפל בשורש הבעיה ובמקום שתעלם הבעיה רק גדלה יותר ויותר.. דבר חשוב מאוד שכן אשתף אותך הוא שהבנתי כמה נתתי לזה להשפיע לי על כל מיני תחומים בחיי שאינם קשורים בכלל לגופי בין אם הוא שמן או רזה. דבר מאוד יקר שהרווחתי הוא להעריך את עצמי בכל תחום בנפרד וגיליתי כמה טוב יש בי וכמה אני מוכשרת בהרבה תחומים. הפכתי לבחורה רזה מבחינה נפשית, לא אחת שמתכננת מה לאכול ומתי וכמה, לא אחת שצריכה את השליטה המדומה הזו... למדתי לחיות את החיים עכשיו ולא מתי שארזה. למען האמת אני מרגישה רזה, לפני שאני מסתכלת במראה אני מצפה לראות דמות רזה כי במחשבות שלי אני כבר רזה אבל כפי שבלה אמרה...עלי להיות סבלנית וזה יגיע. כמו שהתהליך הנפשי לא קרה בבת אחת כך גם לגוף ייקח זמן ואני מכבדת את זה. מכיוון שגרתי בארה"ב במשך השנה עברתי את התהליך עם מאמנת בארה"ב לפי non diet approach, הלוא היא הגישה המדוברת כאן בפורום. הפורום תרם לי המון, זו היתה תוספת מדהימה להבנה שלי אך זה בלבד אינו מספיק.. אני חושבת שלפרגן לעצמך תהליך כזה זה הדבר הכי טוב ויקר ערך שתוכלי לתת לעצמך.

שלום אני בת 43 ולצערי משקלי הוא בין ה-84 - 86 שזה שמן לכל הדעות המתפרשים על 1.67 מ'. אינני אכלנית כפייתית ממש - אך יש לי בעיה עם סוגי מזון - אבות המזון שלא מתואמים בכל ארוחה-ופועל יוצא מזה הוא שגם בני ביתי אוכלים כמוני אודה לכם אם תוכלו ליצור עימי קשר ולכוון אותי לתזונה נכונה. לציין שאני עובדת עד השעה 16:00 ובהתאם לזה אורח חיי מתנהל ונכון - לא בצורה הטובה. אודה לתשובתכם

שלום ליהי שני דברים: 1. אנו לא נוהגות ליצור קשר עם גולשים. גולש המעוניין לקבל פרטים על הליווי האישי-מקצועי שלנו, מוזמן ליצור קשר (הפרטים בהקלקה כפולה על התמונות) 2. לא נראה לי שהבנת את הגישה שמייצג פורום זה וממליצה לך לקרוא גם השרשורים השונים וגם המאמרים המצורפים. מבחינתנו, הדרך לכוון לתזונה נכונה אינה עוברת דרך שיח על אבות-מזון וקטנה לסיום, לשעות העבודה שלך אין קשר להשמנה שלך. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

אשמח לקבל מעט פרטים על שתי השיטות / המלצות / פרטים של רופאים מטפלים.

האם זה יעזור , אני מכורה לאוכל. חושבת על אוכל כל הזמן מרגע שאני מתעוררת , רק מה לאכול כל היום. תודה

שלום! קוראים לי שרה (שם בדוי) אני בת 12.5 ושוקל 76 איך אני יכולה להרזות?,ובמיוחד בחופשת הקיץ? אשמח לקבל תגובות,תודה :]

עליך לשתף את הוריך ויחד אתם ליצור מערכת תמיכה משפחתית כדי לעזור לך. בהצלחה בלה

שלום, קראתי המדור שלכן ואני מתעניינת כיצד ניתן לעזור לי שכן אני מתגוררת בארה"ב. אם לסכם את מצבי: מאז הילדות מלאה ביותר, בעשור האחרון קפיצה של עוד 10 קילו (משקל 90 גובה 1.65), ובחצי השנה האחרונה נטיה לפחממות (מעולם לא לםני כן) ואכילה של כמויות עצומות (כנ"ל, מעולם לא בעבר, שינוי בהרגלי האכילה). כמוכן נשואה וילד אחד. HELP - קשה לי פיזית ודואגת לבריאותי הפיזית (והנפשית בעקבות זאת).

שלום יערה את יכולה ליצור קשר עם לאה.היא עובדת גם דרך טלפון ומייל. הפרטים שלה תחת התמונה. בהצלחה, בלה

שלום רב, רציתי לשאול שני שאלות אני בת 42 שותה הרבה נס קפה ולא אוכלת הרבה לא יורדת במשקל האם יש השפעה לנס קפה? והשאלה השניה האם אורז לבן לחם לבן גורמים לכך שיהיה בגוף שומנים רווים? תודה רבה

ריקי, עליך להפנות את שאלתך לפורום דיאטה. בברכה, בלה

ארטיקים , מעדנים , פירות , עוף , טונה , שניצל , ירקות ....... האם מורידים ????

לאה בוקר טוב.באחד הפוסטים רשמת שנשמה צריכה אמון תשומת לב-למה הכוונה?ואיך זה קשור לאוכל? תודה

תקראי שוב לאה התכוונה המון תשומת לב, עם ה'.

ערב טוב אנה הנטיה של בני אדם לספק צרכים רגשיים (להם קראתי "נשמה") באמצעות חומר פיזי (מזון) יוצרת מצב של חוסר סיפוק וחוסר איזון שמתבטא (גם) בהשמנה. מה שביקשתי לעשות באותו משפט אליו התייחסת, הוא ליצור אבחנה בין שני סוגי צרכים של האדם: צרכים פיזיים מצד אחד, צרכים רגשיים מצד שני. הגוף שלנו זקוק לרכיבים תזונתיים (חומר) ברמות של גרמים, מיליגרמים, מיקרוגרמים ביום. (פרט למים - כאן מדובר בליטרים / קילוגרמים). והגוף שלנו זקוק למנוחה, ולהנעה ולשינה ולמגע וכ"ו. כל אלה הם צרכים פיזיים. העולם הרגשי שלנו זקוק להרבה תשומת לב - יש לנו צרכים רגשיים רבים שמגולמים בצרכים אישיים (לאהבה, לתחושת שייכות, לבטחון, להערכה וכ"ו), בצרכים חברתיים (הכרה למשל), בצרכים מנטליים, בצרכים רוחניים וכ"ו. כשאלה אינם מקבלים את תשומת הלב וההכרה הנדרשת, כשאינם מסופקים - אי הנוחות מובילה אותנו לפיצוי, לניחום, להרגעה, לעיתים להענשה...באמצעים כמו מזון (אך לא רק). אם נדע להבחין בין הצרכים השונים אם נלמד לספק את הצרכים השונים אם נכיר בתועלת הרבה שבמילוי צרכינו ונפעל ממקום של מודעות, קבלה והענקה עצמית אז, נטיב עם עצמנו וניצור את האיזון המיוחל. האם הקשר לאוכל, ברור יותר עתה? בתקווה שכן ובברכת ליל מנוחה שלך לאה פינטו

שלום לכן. שאלה שלי כזאת:האם קיימת איזשהי כמות מינימלית של קלוריות שצריך לצרוך כל יום,כלומר אם יש ימים שלא בא לי כלום זה בסדר לא לאכול כלום? כתוצאה מכל הדיאטות הקיבה שלי כנראה התצמצמה ורק אני מתחילה לאכול כבר מרגישה מפוצצת האם מוכרת לכן תופעה זו? תודה

איריס לצערי לא אוכל לענות לך על שאלה זו מכיון שמבחינה מקצועית עלי להכיר הרבה יותר את הרקע שלך. התופעה שאת מתארת בה אחרי אכילה מועטה מאד יש תחושת מלאות גדולה עלולה להצביע על הפרעת אכילה ,ואם זה המצב בוודאי שהוא לא טוב ולא תקין ודורש טיפול מקצועי , מצד שיני יכול להיות מצב בו הגוף לא מבקש אוכל יום שלם מסיבות שונות - מחלה, אכילה מרובה ביום קודם,או סיבות נוספות. לכן, שאלה מסוג כזה דורשת הכרות אישית והתיחסות מקצועית. בברכה, בלה

אני כבר שלושה חודשים אחרי לידה. עליתי 20 ק"ג והשלתי דיי מהר 10 ק"ג אבל עדיין נותרו לי עוד 10 עודפים. אני אוכלת נכון אבל לא עושה דיאטה ולכן הופתעתי שנתקלתי בפורום שלכן...הייתי רוצה לקבל קצת יותר הדרכה מכן ולשאול מה כדאי לי לאכול כדי שארד במשקל ולא אתקע עם הק"ג העודפים? אני אוכלת כל יום שלוש ארוחות מסודרות ולא יותר משלוש פרוסות לחם מלא. אני אוכלת רק שלוש פירות ליום ומנת חלבון גדולה בצהריים. מתנזרת מסוכר לבן. אין לי שמן לפעילות גופנית והייתי מתה לעשות קצת. התינוק כל הזמן איתי. בבקשה עזרו לי

זהירות תים את עומדת ליפול במלכודת שנופלות בו המון נשים . את ,כפי שהבנתי מדבריך, אדם רזה בהוויה הפנימית שלך כלומר היית רזה לפני הריון . את רק 3 חודשים אחרי לידה ועליך לתת לגופך את ההזדמנות לחזור לאיזון מלא שלו. רק הוא יקבע מתי ובאיזה קצב הוא יחזור למשקל שנוח ומתאים לו. מה שעליך לעשות זה כמה דברים. 1 לכבד אותו ולהודות לו (בינינו הוא נתן לך מתנה מופלאה לא). 2 להאזין לו ולהזין אותו על פי בקשתו המדויקת. 3 לא להישקל. 4 להפסיק לחשוב כמו אנשים שעושים דיאטה (רק שלוש פירות ביום/התנזרות/לא יותר משלוש פרוסות לחם ) אם לא תפסיקי לחשוב כמו אנשים שמנים בסוף גם תישארי בארץ של השמנים . תים סבלנות ואמונה בגופך אלו מילות המפתח, אם תאמצי אותם יחזור גופך לאיזון מלא ואם לא אז... את עלולה להכנס למעגלים לא סימפטיים. בכל אופן המון מזל טוב. ותהני מתינוקך החדש ומגופך שתמיד נשאר נאמן לך. שיהיה לך שבוע מקסים בלה

שלום ! אני בת 14 גובהי 1.69\1.70 ומשקלי 50\51 . אני הולכת עכשיו לסוכנות דוגמניות ואני צריכה לחטב את גופי דחוף . הבעיה הגדולה שלי היא שיש לי רגליים וישבן שמנים מאוד לעומט הבטן , למשל בבגד ים החזיה מידה 38 והתחתון 40 וגם הוא די קטן עלי , ובחולצה המידה 0 ובמכנסיים 2 . הייתי שמחה מאוד מאוד אם היית מייעצת לי על תרגילים להורדת הישבן והרגליים . וגם לחיזוק שרירי הבטן שתיהיה שטוחה . ויש לי שאלה , למה המשקל שלי תלוי במה שאני אוכלת יום לפני ? הוא תמיד יורד ועולה [שנה שעברה עשיתי דיאטה והורדתי 6 קילו] אוליי בגלל זה ? למשל אם אני הוכלת הרבה ואז יום למחורת נשקלת אני שוקלת 51 ו.. , ואם אני אוכלת קצת אז יום אחרי אני שוקלת 50 . בבקשה תעזרי לי ! תודה רבה מראש .

מי שיכול להביא לי ייעוץ לתרגילים שמחזקים את שרירי הבטן כי הבטן שלי כמו בצק ואני רוצה שתהיה כמו קרש ושטוחה :) , תודה מראש !!

שלום לך מישהי את מנסה לעצב את גופך כפלסטלינה ומתעלמת מהפונקציות הרבות שהוא ממלא על כך צר לי מאוד, אפילו עצוב. בהתחשב בעובדה שע"פ נתונייך את מאוד רזה. ולאחר ששיתפתי אותך בהרגשתי ובהסתייגותי מהגישה וההתייחסות שאת מביאה כלפי גופך (שנדמה כי בלי ישבן ובלי רגליים ועם בטן שטוחה, אמור להראות כ...) אני מקווה שחיטוב זה אכן הכל הסיפור. לצורך חיטוב, פני לפורום העוסק בפעילות גופנית וחיטוב. בטוח יש לפחות אחד כזה. בנוגע למשקל המשתנה שלך- יקירה, בני אדם ואת בתוכם, אינם בובות פלסטיק או קרמיקה. הגוף שלנו הוא דבר דינמי והוא חווה תנודות בריאות וטבעיות במשקל, ברמות הברזל והסידן, במתן שתן ועוד לא כל יום דומה ליום שאחריו וליום שלפניו. אנו לא פסלים אלא יצורים חיים וחווים. אני מאחלת לך שתלמדי לאהוב את הגוף שלך, שתלמדי להעריץ את הפיזיולוגיה הבריאה שלו ותלמדי לקבל עצמך כבעלת גוף אנושי בריא. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

סיימנו בשיחת סיכום נהדרת וחיבוקים חמים, שלחתי לך מכתב אישי והחלטתי שאני רוצה לסגור מעגל ולסיים גם איפה שהתחלתי, כאן בפורום (שאגב, לא נכנסתי אליו חודשים בהמלצתך, על מנת להתרכז בתהליך האישי שלי) ואולי זה הצורך שלי להמשיך לשמוע אותך ולהיות בקשר. אם היית אומרת לי לפני 9 חודשים (אולי קצת פחות אולי קצת יותר) שאהיה מי שאני היום, הייתי צוחקת (אני חושבת שצחקתי) מעלעלת בשרשורים השונים , רואה את מי שהייתי דרך האחרים, מסתכלת אחורה ולא מבינה איך לא חשבתי על זה קודם ואיפה היית כל חיי כשנחנקתי עם לחם קל ושנאתי את עצמי מול המראה כל פעם מחדש. בהכוונתך קיבלתי כל כך הרבה ובעיקר את עצמי בחזרה, ויחד עם עצמי חזר גם גופי הרזה והיפה. קשה לי לתאר במילים כמה מאלף היה האימון הזה עבורי. הכל השתנה, פשוט הכל ומי כמוך יודעת, לקח לי זמן להבין את הרעיון איך קיבינימט החשיבה שלי קשורה להרזיה שלי. ההבנה שלך את הקושי שלי, הקבלה שלך לימדה אותי לקבל את עצמי אל מול הקשיים. סליחה, אתגרים.למדתי אצלך להפסיק להתלונן ולקטר ולהתחיל לעשות למען עצמי מתוך אהבה ואיכפתיות. אני פתאום קולטת כמה לא ראיתי את עצמי ממטר, את הרגשות שלי , את התחושות שלי. ותראי מה קרה, בהתחלה דברים התחילו להראות אחרת, אחר כך להעשות אחרת ובסוף להתממש אחרת. קסם אמיתי.ממשיכה להתאמן בכיף ובשמחה, סומכת על עצמי יותר מתמיד ואוהבת אותך המון. שבת נהדרת סיגל

סיגל היקרה. אני אומנם לא מכירה אותך אבל נרגשת להיות שותפה לתהליך שעברת כמי שמנהלת את הפורום הזה יחד עם לאה. תודה שראית לנכון לשתף אחרים בהצלחה ובתחושה הטובה שלך. זו נדיבות גדולה בעיני המאפשרת לאנשים להציץ לעבר תהליך אמיץ ולא פשוט שאת עוברת ונותנת להם תיקווה ואומץ לפרגן אחד כזה גם לעצמם. יישר כוח ושבוע נעים. בלה

לאה, לאה, אין כמוה. יודעת ומבינה על מה את מדברת ונרגשת מהשיתוף שלך שמחזק את תחושותיי החדשות תודה סיגל. אירית.

יקרות שלי הופתעתי לפגוש אתכן כאן. הפתעה נעימה. תודה על השיתוף המרגש. סיגל, מדהים איך בכל פעם, את מביאה דבר חדש, מוצאת עד גילוי לאזכר. המיקוד שלך בחווית ההצלחה משרת וישרת אותך נאמנה. תודה לשתיכן על המילים החמות ועל העונג בליווי התהליכים המרתקים שלכן. כל השאר, נאמר ויאמר בערוצים אחרים. חיבוק גדול לאה פינטו

אני בת 43 גובה 1.64 מ' ומשקל 67-68 ק"ג. לפי בדיקה של BMI אחרונה שעשיתי עליי להוריד כ-3 ק"ג. רציתי לדעת כיצד אני יכולה להוריד את המשקל בפרק זמן של כחודש וחצי. אני לא אוכלת מוצרי חלב ולא אוהבת מוצרים דיאט. אני גם מטופלת באלטרוקסין בגלל תת פעילות בלוטת התריס.

התחלתי השבוע בהליכות מהירות של שעה בשאיפה להתמיד בתדירות של 3 פעמים בשבוע (כ-6.5 ק"מ). לאחרונה התברר לי שהכולסטרול שלי גבוה וגם לכן התחלתי בהליכות חוץ מכדורים שהתחלתי לקחת.

ערב טוב rik את ללא ספק פועלת לפי הספר, אלא שאנו בפורום הרזיה ללא דיאטה עובדים עם ספר אחר לגמרי. את שואלת שאלה שהאוריאנטציה שלה מאוד דיאטטית בפורום הרזיה ללא דיאטה. והדבר ניכר באופן המכני בו את מתייחסת לגופך. נשמח לארח אותך בפורום שלנו ולהכיר לך את הגישה שבה כלום לא קורה מהר, אלא באופן הדרגתי ויסודי ליצירת שינויים קבועים ויציבים. אך ראשית, עלייך להבין את מהותו של הפורום ולצורך כך, אני מזמינה אותך לקרוא את דפיו השונים והמאמרים המלווים אותו. ערב נעים שלך לאה פינטו

שלום לאה. נראה לי שלאכול בהתאם לצורכי הגוף זה לאכול ממש קצת, כי הגוף דורש ממש קצת אוכל,נכון?אפילו כל הרזים האלה שאומרים שאוכלים אמון ולא משמינים הם בעצם אוכלים לא הרבה.יש לי חברה שמנה היא מסוגלת לאכול מגש של סלט שמספיק ל 10 איש-ממש ככה,לעומת רזה שאוכלת חצי שווארמה וזה מספק אותה. ובככל תחושה של בטן ריקה היא יותר נעימה מתחושה כבדה אחרי צריכת כמות גדולה של אוכל. נכון,לאה? בקיצור לא צריך לאף אחד לאכול הרבה,נכון לאה?

שלום מירי הגוף זקוק למעט חומר (מזון), הנשמה (עולם הרגש) זקוקה להמון תשומת לב. קוראת את שכתבת ומסכימה עם כל מסקנה שאליה הגעת. ישנה חשיבה שמנה שגורסת כי אנשים רזים ניחנו בתכונה אלוהית מופלאה ויחודית שמאפשרת להם לטחון כאילו אין מחר ועדיין להשאר רזים. אין כל אמת בהנחה הזו (ישנו אחוז זניח באוכלוסיה הסובל מהיפר - מטבוליזם ונשאר כחוש. לא סתם רזה אלא מדובר ברון בעייתי, אך אלה הם מתי מעט). אנשים רזים הם אנשים שמשתמשים במזון בעיקר לצורכי הזנה ובה-נ-א-ה. ואכן, הכמויות הנצרכות הן קטנות יחסית. כמי שחיה שנים בדיאטות וכמובן גם השמינה מהן פעם אחר פעם (כדיאטנית, זה מתסכל פי כמה), אני יכולה לספר לך שכשהיה מדובר בפלאפל למשל, היה תמיד ברור לי שאוכלים מנה שלמה. עם תהליך השינוי שעברתי, גיליתי שהגוף שלי חש אי נוחות רבה לאחר חצי מנה בלבד. כך שאני מאוד מזדהה עם סיפור הרזה והשווארמה. אנשים משמינים כי הם אוכלים הרבה הרבה מעבר למה שנדרש להם באמת. ובזה אין חדש. החידוש בגישת ההרזיה ללא דיאטה, הוא הדרך אל השינוי שאינה עוברת דרך המיקוד באוכל אלא דרך המיקוד בחיבור לעצמנו: לגופנו, לרגשותנו, לעולם החשיבה והאמונות שלנו. המטרה בגישת ההרזיה ללא דיאטה היא להיות אנשים רזים ולא להשאר שמנים עם גוף רזה לפרקים. תודה לך על הפוסט מירי והמשך יום יפה שלך לאה פינטו

היי לאה. אני מאוד מסכימה עם הנאמר בהודעה זו אך התעוררה אצלי שאלה: קצת והרבה... מושגים מאוד יחסיים.. תלוי במי מדובר.. אם מדובר באדם מלא, נניח עודף של 20 ק"ג ומעלה- גופו ירצה יותר מאדם שיש לו 5 ק"ג מיותרים לא כך? סביר להניח שככל שתתרחש ירידה במשקל, כך נצטרך פחות.. לא? אשמח להבהרה..

בלה שלום לך.. אני בת 24 ושנה אחרי לידת ביתי הראשונה כיום אני שוקל בסביבות ה-58 קילו וגובהי הוא 1.62 לפי מדד ה- BMI משקל גופי תקין אבל אני מרגישה שיש עוד מה לרדת התחלתי לפני כחודש וחצי לקחת כפסולות להרזייה ונתקעתי אני לא מצליחה לרדת עוד. רציתי לדעת אםיש לך עצות אותם אוכל ליישם על מנת לרדת עוד 3 קילו בערך יש לציין שאני שותה שסביבות ה-2 ליטר מים ביום. כמו כן האם אני עושה לעצמי נזק בריאוותי בנטילת הכפסולות והאם יש מצב שאכפיל את המשקל שלי בגללן?התחלתי לפחד.. לתשובתך המהירה אודה

שלום רב לך (????) אני לא יודעת על איזה קפסולות את מדברת וקשה להאמין שקפסולות תגרמונה לך להכפיל במשקל. מה שכן יכול לעשות זאת זו הגישה שלך. גישה שלא מקבלת את הגוף במשקלו הטבעי למרות שהוא משקל תקין, שרוצה לגרום לו לרזות בכוח, למרות שהוא לא צריך ולא רוצה, שמתמשת בעזרים חיצוניים כדי להשיג את המטרה שלה. אם לא תשני את הגישה ולא תפסיקי לחשוב ולהתנהג כמו אדם שמן למרות שאת לא שמנה ,בסופו של דבר את אכן עלולה להכפיל את משקלך. בכל אופן המון מזל טוב ו...תחשבי על זה

אני שנים עושה דיאטות, וכמו אחרים עולה ויורדת. כעת יש לי עודף משקל של כ- 8 קילו. אני אוהבת לאכול, נהנית לאכול, אולם קשה לי להציב גבולות ומכאן ההשמנה.לא טוב לי עם גופי. לעומת זאת טוב לי מאוד במקום העבודה שלי, בביתי, עם בעלי וילדי. אני לא סובלת ממצבי רוח ירודים וכו'. אבל - מאוד רוצה להבין את השיטה של לרזות ללא דיאטה. אם אני אוכלת כל מה שמתחשק שלי אני משמינה ובגדול - וזה הדבר היחיד שעושה לי רע. אני לא רוצה להיות רזה - חד משמעית. אני רוצה רק להרגיש טוב עם עצמי. גובהי 1.63 ומשקלי 74 ק"ג. אשמח לעצתכן הטובה.

שלום רב לך. שיטת הרזיה ללא דיאטה עובדת על מערכות יחסים. מערכת יחסים היא אנטראקציה שיש לנו עם האחר. איכותה של מערכת יחסים שלנו קובעת לנו רבות איזו איכות חיים תיהיה לנו, אילו תוצאות והשגים יהיו מנת חלקנו והאם יהיה לנו טוב או רע. אביא לדוגמא מקום עבודה. אם יש במקום עבודה צוות שבו המנכל מסתדר היטב עם כל העובדים שלו מלבד אחד (למשל איש השיווק) תיהינה המכירות של המפעל הזה לא טובות כתוצאה ממערכת יחסים זו גם אם איכות המוצר היא מעולה, ובית החרושת מתנהל היטב. אם ירצה המפעל לשפר את ביצועיו הוא יצטרך לעזור למנהל ולאיש שיווק לפתור את חילוקי הדעות בינהם ולשפר את מערכת היחסים, מה שעשוי לעלות את המכירות בעתיד. את מתארת מצב בו את במערכת יחסים טובה עם הרבה גורמים בחייך - עבודתך, בן זוגך,ילדיך וביתך אבל את מציינת שלא טוב לך עם גופך מה שאומר שיש לך מערכת יחסים בעתית איתו, היא מתבטאת לדבריך במרדנות של גופך אשר משמין למרות הניסיונות שלך לגורם לו לרזות. גוף , מטבע הדברים הוא החלק החשוב ביותר במשוואה הזאת של רצון בהרזיה ולכן בטיפול של הרזיה ללא דיאטה היינו עובודת על שיפור מערכת היחסים שיש לך עם גופך. החל מזיהוי של מה לא בסדר ועד לשינוי מוחלט של דו שיח שלכם. מערכת יחסים בנויה מפרמטרים רבים ושותפים לה לפחות שניים. אבל ישנם מערכות בהם אחד השותפים צריך להיות הרבה יותר בוגר, אחראי, יוזם מאשר השיני.קודם הוא צריך לשנות ורק אחרי זה האחר. דוגמא למערכת כזאת יכולה להיות אמא וילד וכמובן אדם וגופו. מכיוון שברור לך, אני מקווה, שאת הבוגרת במשוואה הזאת את היא זאת שצריכה לקחת את הצעד הראשון ולשנות את גישתך כלפי גופך , לקחת אחריות על הדרך בה את מתנהלת מולו, לנסות להבין מה הוא מנסה לומר לך בזה שהוא מסרב לרדת למשקל שאת מצפה ממנו, ללמוד את הדרך בה הוא מתקשר אתך, למלא את צרכיו הרבים בצורה הטובה ביותר ...להיות סבנלית סובלנית ואוהבת. כשתעשי את כל אלה , יווצר שינוי מבורך פנימי אשר יאפשר לך להתנהל אחרת לגמרה מול מזון,להפוך לאדם רזה בהתחלה מבפנים ואחר כך מבחוץ, בלי דיאטה אגב. מקווה שהבנת קצת יותר ואם לא את מוזמנת לשאול. בברכה, בלה

בלה/לאה שלום, שאלה לי אליכן. האם אתן ממליצות לנהל יומן אכילה (כתיבת המזון שהכנסתי לגופי) לעצמי? אם כן, מדוע? אני יודעת שזהו כלי שהרבה מטפלים/מאמנים/דיאטנים משתמשים בו. האם הוא משמש להכרת האוכל שהפציינט אוכל הוא שהוא אמור לשרת גם את הפציינט עצמו? אם כן כיצד? הסיבה שאני שואלת היא כי במסגרת בה אני נמצאת אני צריכה לנהל יומן ואני חשה /בתהייה שמא הוא גורע ממוסיף- גורם להתעסקות נוספת באוכל. מה אתן חושבות על הכלי הזה?

שלום רב אני ותודה שאפשרת לי להרחיב בנושא חשוב זה. על פי הגישה שלנו התנהגות האכילה אותה רוצים לבדוק בעזרת רישום ביומן אינה הבעיה ולא בה צריך למקד את תשומת הלב. גישתנו גורסת שעודף משקל נוצר משיבוש במערכת יחסים בינינו לבין גופנו, דבר הגורם לאי מילוי נכון של צרכים ביולגיים ופסיכולוגיים שלנו. אנחנו מעודדת את המטופלים שלנו להעביר את תשומת הלב שלהם למקום המייצר את הבעיה, דבר המאפשר ליצור שינוי עמוק ויציב בהתנהגות אכילה שלהם. לכן, רישום אכילה יומי לא משרת את התפיסה שלנו לחלוטין ואני באופן אישי כמעט ולא משתמשת בכלי הזה (למעט מקרים יוצאי דופן). התחושה הפנימית שלך שרישום מזון רק מגביר לך את ההתעסקות עם אוכל ומעביר את המיקוד באוכל ואכילה כבעיה נראית לי נכונה מאד. ולסיום שאלה חשובה- האם את מכירה רזה טבעי אמיתי שרושם מה הוא אוכל? בברכה, בלה

שלום.אני בעלת עודף משקל ומטופלת בקליניקה,יש לי דיאטנית אישית מעולה אך לאחרונה התחלתי להתלבט.יש לי תפריט מגוונת לכל היום ואני צריכה לבחור רק מהתפריט הזה.הבעייה שלפעמים בכלל לא בא לי לאכול ארוחת בוקר אפילו לרוב לא בא לי לאכול בבוקר אבל הדיאטנית טוענת שאסור לי לוותר על ארוחת בוקר אחרת אוכל פי שתיים בצהריים.ודווקא בערב ,החביטה שאכלתי בבוקר רק בגלל שצריך ,נראת לי כל כך טעימה מממממממממממממ!אבל לפי תפריט מותר לי לבחור רק מהלחם קל,יוגורט וירקות.אני אוכל בעיקר רק דברים טובים ובריאים(מהתפריט)אבל לאחרונה שמתי לב שהגוף בכלל לא מבקש את זה,אמרתי לדיאטנית אבל היא טוענת שזו הדרך לרזות! האם גם אתן חושבות ככה?

בוקר טוב רבקה לא יכולתי לבקש שרות טוב יותר להדגמת החוסר הגיון שבדיאטה. ועל כך אני מודה לך מקרב לב. אז לשאלתך הישירה, אענה באופן חד וברור : אני ממש לא חושבת כך אני מקבלת לחלוטין את תחושותייך ורואה בהן מפתח להצלחה אמיתית, אם תדעי להיות קשובה לאינטואיציה הבריאה שלך. ארוחת הבוקר, בעיניי, היא לא יותר ממיתוס שיש לנפץ. והדוגמא שאת מביאה היא ראיה לכך. אדגיש כי הנסיון מלמד אותי שרוב בני האדם מרגישים כמותך. עוד בתקופה בה עבדתי בגישה המיושנת והלא מוצלחת (גישת הדיאטה) שמתי לב שאנשים אינם תאווים לארוחת בוקר ואף מתקשים לצרוך אותה (על אף עודף המשקל). רוב האנשים הרזים שאני מכירה, רעבים, לעיתים רחוקות, בשעות הבוקר. בגישת ההרזיה ללא דיאטה, אנו שוברים תבניות מלאכותיות. ה"סדר" הזה שיצרנו (ארוחת בוקר - ארוחת ביניים - ארוחת צהריים - ארוחת ביניים - ארוחת ערב ...) הוא סדר מלאכותי ובלתי רלוונטי. אכילה נועדה לשרת את צרכיו של הגוף וצרכים אלה מתבטאים בתחושות הרעב הטבעיות והבריאות שהגוף מסגנל לנו. כל הרעיון שאם לא נאכל ארוחת בוקר, נאכל פי שתיים בצהריים הוא פתטי, מגוחך ומופרך בעיניי. אנשים רזים ובריאים אוכלים כשהם רעבים בהתאם למידת הרעב שלהם. אם ברצונך להיות אשה רזה, כדאי להפסיק לאמץ התנהגויות וסגנונות חשיבה של שמנים (המרזים המתמידים) ונכון, את זה תצליחי לעשות בקלות עם בניית תשתית תודעתית -תפישתית נכונה ויציבה. אם תייצרי גישה חדשה כלפי גופך, כלפי מקומו של המזון בחייך, כלפי עצמך (עולמך הקוגנטיבי-רגשי). זה אומר שכדי להפוך לאדם רזה, תפישתך צריכה להשתנות ושם צריך להיות המיקוד שלך, לשם ההגיון הבריא שלך מכוון אותך. הדיאטנית שלך אולי נפלאה ומופלאה, אך הגישה בעייתית ובסופו של דבר משמינה. זוהי גישה שמנותקת מעולמך הפיזי והרגשי ולכן לא יכולה להחזיק מים לאורך זמן. אולי זו דרך לרזות (לקבל גוף רזה יותר) אך בודאי לא הדרך להפוך לאדם רזה ויציב (מבפנים ומבחוץ). זוהי דרך לרזות בטווח הקצר, אך בטווח הבינוני והארוך ....הנתונים מציגים תמונה עגומה ומתסכלת. אז, לא, אני ממש ממש לא חושבת כך ורואה בדרך זו, דרך מצוינת לשמירת מערכת יחסים מתסכלת ולא מאוזנת עם המזון והגוף, ובעצם דרך מעולה לשימור וטיפוח השמנה עתידית. בהצלחה רבה בכל דרך שתבחרי שלך לאה פינטו

שלום.אני גולשת בפורום זה מדי פעם ומאוד מתחברת לגישה זאת.אבל כל פעם מבינה אותה אחרת.ובכל פעם תחושת הבטן אומרת לי הינה הפעם את מבינה-וכמובן שכל פעם סוגי האוכל שאני אוכלת משתנים בהתאם למה שאני מבינה מהגישה כמובן.ירדתי במשקל ובחורף עוד פעם עליתי.עכשיו אני מנסה עוד פעם למצוא קשר בין בריא לא בריא,משמין לא משמין טעים לא טעים האם אני רוצה אותו או לא האם הגוף שלי דורש לא דורש וכד. היום בעלי אמר לי:אל תכעסי אלי אבל השמנת-לא היית כזאת את צריכה לאכול פחות.אחרי אמירה זו הסתכלתי במראה והבנתי שהוא ממש צודק וכעת אני מבינה שצריך להוריד במשקל-נורא עצוב לי כי אני כי הגוף שלי שמן ושלא הייתי ככה לפני חודשיים מה לעשות?

בוקר טוב מלי החוויה שלך אינה זרה לי. אני נתקלת בה לא מעט בקרב המנסים לשנות גישה באמצעות "שמיכת טלאים" של טיפים, אוסף של רעיונות. אני גם יכולה לאמר לך שאני מבינה את עקב האכילס שלך. בהתרשמותי, המיקוד שלך אינו בזירה הנכונה. מלי, כדי לפתח ולבסס מערך התנהגות טבעי חדש ויציב, המיקוד חייב להיות בזירת הגישה, התפישה, ה- being. את עסוקה באוכל ובהתנהגות וזוהי בעצם....דיאטה. וכמו בכל דיאטה, יורדים קצת ועולים , יורדים ועולים. על מנת לבסס התנהלות חדשה שתייצר תוצאות חדשות , עלייך להביא משהו ממש חדש מבפנים, צורת התייחסות חדשה באמת. וזה מרכז ובסיס האימון בתהליך של הרזיה ללא דיאטה. ואגב, כשאני מדברת על תוצאות חדשות, אינני מתייחסת רק למידת המכנסיים אלא גם ובעיקר ליציבות של ההישגים. זהו תהליך הדורש למידה רוחבית ולא צרה, של כוחות ההנעה הפנימיים שלך (כ"כ הרבה פרמטרים משמעותיים לא קיבלו שום התייחסות בפוסט שלך, מה שגורם לי להסיק שחסרים כאן ידע, מודעות והבנה) ואציין כי הבנה לבדה אינה מספקת בתהליכי שינוי שכאלה, יש צורך בתרגול ואימון אינטנסיביים להטמעה ולהפנמת הגישה החדשה, על מנת שזו תתבטא בהתנהגותך ובמציאות חייך. אנו לא עושים עוד מאותו דבר רק בתחפושת חדשה (שוב מתמקדים באוכל ובאכילה) אלא עושים משהו שונה, אחר לגמרי. מה לעשות? כמי שמתחברת לרעיונות, ממליצה לך להכנס לתהליך למידה מובנה, למסגרת מיקוד מסודרת עם ליווי שיסייע לך לראות את מה שאינך רואה כרגע. בחרי את הליווי המתאים לך ביותר ולא פחות חשוב, לבוא לתהליך כזה ממקום נקי, ממקום בו את מבינה שאת הולכת ללמוד משהו שלא למדת מעולם, דף חלק. לבוא ממקום של פתיחות ומחשבה שהפעם את הולכת לצאת אשה אחרתצ, מישהי בעלת ראיה ועשיה שונה באמת. אפשרי לעצמך להתמנף מהיאוש, הוא רק מלמד אותך שהדרך בה פעלת עד כה, אינה הדרך הנכונה. אין זה אומר שהדרך הנכונה לך אינה קיימת, את רק צריכה לשנות זוית / כיוון , אולי רק בטיפ-טיפה, על מנת לעלות על המסלול שלך. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

היי אני האם אפשר לתת לי דוגמאות לארוחת בוקר , אני בת 31 , שוקלת 65 וגובה 1.73 , אני עושה ספורט , רוצה לרדת קצת במשקל ולשמור על אורח חיים בריא , ועובדת במשד , אני יודעת שיש חשיבות גבוהה לארוחת הבוקר לכן אני משתדלת לאכול משהו עד השעה עשר , אני לא אוכלת בבית אלא במשרד , והאמת אין לי רעיונות לארוחת בוקר שיכולה להחזיק אותי עד שעה אחד שתיים בלי לנשנש ...

אם תקראי קצת בפורום תביני שהגישה פה שונה לגמרי, כך שהשאלות שלך לא רלוונטיות לכאן אלא לפורומי דיאטה למינהם. הגישה פה היא להקשיב לגוף, לרעב ולשובע. לאכל כשמרגישים שהגוף רעב, ולהפסיק כשמרגישים שהוא שבע. לאכל לרוב לפי רעב פיזי ולא לפי רעב רגשי/חברתי.

ערב טוב נינה "יש חשיבות גבוהה לארוחת בוקר" - האמנם? ובמה חשיבותה של ארוחת הבוקר? אם יותר לי לשאול ולערער על האמת הזו. בראייתי, כל אכילה היא בעלת ערך כשמטרתה לענות על צרכיו הביולוגיים של גופך, גם אם בחרת לקרוא לה "נשנוש" או "שמעונה". האם את רעבה בבוקר? בשעה 8:00? בשעה 9:00? בשעה 10:00? אני לא חושבת שבני אדם צריכים לשבור את הראש בסוגיות בהן גופם מתוכנת לכוון אותם באופן מושלם ומדויק. ומה יקרה, אם תחושי רעבה בשעה 11:00 או 12:00? מה הופך אכילה כזו לבלתי לגיטימית בעינייך? אם זה החוסר התאמה למה שנדמה לך שנכון, למה שמכוונים אותך גורמים חיצוניים...מציעה לך לחשוב שנית ולשאול את עצמך "מה מיועד המזון לשרת מלכתחילה?" סתם נקודה למחשבה ובהצלחה רבה שלך לאה פינטו

שמעונה?!?! :))) בהזדמנות חגיגית זו אשתף אתכן ואומר שאני עם דיאטות סיימתי... תקראו לזה הארה, התפקחות... לא משנה איך! אני אוכלת מה שבא לי מתי שבא לי ומרזה!! :))

ניסיתי כבר הכל, אני קראתי קצת מהפורום. מה חדש בשיטה שלכם ? צריכה דיאטטה דחוף.

החדש בשיטה שלנו היא הבשורה שמדיאטה משמינים. אז למה את צריכה דיאטה? את רוצה להשמין? בכל אופן פה אין דיאטות, חפשי בפורומים שכנים. שבוע נעים שיהיה לך בלה

שלום שביט החדש אצלנו אינו נוגע לשיטה אלא לגישה. בעוד כדברייך ניסית הכל (כל השיטות) בתחום הדיאטה (ונראה לי שבקיץ הבא יצוצו עוד דיאטות שלא ניסית), הפורום מציע גישה אחרת. צורת הסתכלות והתייחסות שונה בתכלית לנושא ההשמנה-הרזיה. אני מבינה שהזעקה שלך ל"דיאטה דחוף" היא בעצם האמירה: "צריכה לרזות דחוף". מבחינתך הרזייה = דיאטה. מבחינתנו, ממש לא. למעשה, מבחינתנו, דיאטה היא מתכון מצויין להשמנה בטווח הבינוני והארוך. כך שזה הדבר האחרון שתקבלי עליו המלצה בפורום זה. על מנת להתחיל ולהבין את הגישה, ממליצה לך לקרוא את המאמר בנושא (מופיע בצד ימין בדף הפורום). עם כל שאלה שתעלה, את מוזמנת לחזור ארלינו להבהרה ולהעמקת ההבנה, ככל שתאפשר מסגרת הפורום. קריאה נעימה והמשך יום יפה שלך לאה פינטו

שלום, קרובת משפחתי היא כבת שמונים, סוכרתית מזה כשלושים שנה. לאחרונה עברה אירוע מוחי וכעת מאושפזת במוסד סיעודי. מאז שהותה שם, רמת הסוכר היא כ- 350, למרות טיפול תרופתי. מה יכולה להיות הסיבה, ומה אפשר לעשות? תודה

שלום רב, סטרסס משפיע על כל מערכות של הגוף ובהחלט גם על איזון של סכרת, במיוחד כשמדובר בגוף מבוגר.אני מניחה שהשינוי הקיצוני שהיא עברה אחראי במידה רבה על הפרת האיזון של הסכרת שלה. כדי לדעת מה לעשות יש לדבר עם הצוות הרפואי המטפל בה. מאחלת לה החלמה מהירה. בלה

היי, אני בת 20, חיילת גובה 1ץ78 ושוקלת 67 ק"ג. אני נמצאת בבסיס סגור וכאשר אני מגיעה הבייתה בסופי שבוע אני נכנסת לבולמוסי אכילה מטורפים ואוכלת מכל הבא ליד אם זה מלוח, מתוק, חם, קר... לאחר הבולמוסים הללו אני מרגישה נורא זה קרוה לי רק כאשר אני מגיעה הבייתה ובמשך כל הסופ"ש איך אני שולטת בהרגל הזה שגורם לי להרגיש כ"כ רע? יש לציין כי במהלך השבוע אני שומרת באכילתי ומקפידה מאד. אודה לך אם תעני לי בהקדם האפשרי.

תפסיקי לשמור ולהקפיד מאוד במשך השבוע - ואז סביר להניח יפסקו הבולמוסים בסוף השבוע. כל השבוע את כנראה שומרת על סוג של דיאטה, מגבילה את הגוף ואת הנפש - מי יודע עד כמה ? - ואז כשאת מגיעה הביתה, אל האוכל הטעים של אמא, אל המקום הבטוח שלך - הגוף שלך מרגיש שהנה מגיע הזמן להחזיר לו את מה שחסר באמצע השבוע. והuא אוכל באטרף..ואוגר..עד ה"הקפדה" הבאה. תשחררי, תאכלי, אל תכבלי את הגוף ואל תקפידי כל כך.... אור ואהבה, נועה.