תשובה מעליבה מצידך

שלום ד"ר יפת, לשאלתי בקשר לדילמת דיקור מי שפיר בהריון יקר, שכללה את הפירוט של הנתונים, אתה עונה בקור מצמרר: "הדילמה שלך מאד נוגעת ללב, אך זה טרחני מדי לטעמי לשלוח דף כה ארוך ולצפות לקבל תשובה דרך האינטרנט מרופא שלא מכיר את מהלך ההריון שלך. יש שיקולים ופנים לכאן ולכאן, ואני מתרשם שאת בהחלט מודעת להיבטים הרבים של החלטתך. עליך להפגש לשיחה עם רופא נשים, ולא דרך האינטרנט". ותגובתי על תגובתך: קודם כל לספר ללקוחה פוטנציאלית שהיא טרחנית, זה חורג מגדר הנימוס אפילו. שנית, ברור שאתייעץ על כך עם הרופא שמלווה את ההריון שלי, אולם בקשתי כאן גם את חוות דעתך, שעד כה היתה מוערכת בעיני. שמתי לב שלחלק מהשאלות אתה עונה בצורה סתמית, כזו שמשתמע ממנה שרק אם האשה תגיע אליך לבדיקה, תוכל לחוות דיעה, שלא לדבר על תשובות מעליבות כמו זו כלפי. ברור לי שהמענה לשאלותינו הוא בהתנדבות מצידך, אולם שנינו (וכולם) יודעים, שהפורומים הללו מוסיפים לרופאים אינספור לקוחות שמגיעים לקליניקה הפרטית ומשלמים אחר כך ממיטב כספם. לכן, לעניות דעתי- קצת צניעות וכבוד לנו, לא יזיקו. אני בכל אופן אמנע מלהתייעץ עמך שנית, ולמותר לציין שלא אגיע למרפאה של רופא שאין לו סבלנות וכבוד מינימלי למטופלות פוטנציאליות לפחות. עלה והצלח. שירה

שלום שירה היקרה והקלה בכתיבה. אכן ה"נייר" סובל הכל. לא נרד לרמת הבלוגים. ביקורתך וקביעותיך אין להן ולא כלום עם העובדות. גם מטופלות, ראוי שיכירו את מגבלות הפורום, שלא יכול לתת מענה לדילמות מורכבות. הפורום לא יכול להחליף קשר שוטף, ישיר ובלתי אמצעי עם רופא מטפל. ביקורתי על שאלתך היתה עיניינית, עם מסר ברור, ולא אישי כלפיך. המסר נועד גם לשאר הגולשות המעינות בתשובות, כדי למנוע העמסת הפורום המוצף, בשאלות אינן מתאימות לו. הטרחנות בשאלתך היתה בכך שהקפדת לפרוס היבטים רבים של הדילמה הקשה שלך, שמן הסתם מוכרים לי היטב מעבודתי השוטפת. מה שלא היה דרוש וראוי. מטרת הפורום היא לשאול, ואם אפשר לקבל תשובה. לא לפרט באריכות דיעות ומחשבות - חשובות ככל שיהיו, אך לא דרושות לשם קבלת המענה. הפורום איננו פורום דיון ודעות. קיימים כאלה. ביקורת הטרחנות, התיחסה לשאלה ולא אליך. זאת בניגוד לביקורתך כלפי שהיא אישית, משולחת רסן וכאמור, חסרת כל בסיס עובדתי. תשובתי הקודמת אליך, סותרת למעשה את הטיעון והביקורת העיקרית נגדי שרשמת, קרי, שימוש בפורום כמנוף לקידום אינטרס אישי שלי. לו קראת בקפידה את תשובותי בפורום, היית מגלה, למשל, שבמרבית המקרים אני ממליץ לנשים לשוב ולהתייעץ עם הרופא המטפל, ולא נוהג לזמן, גם לא ברמז, נשים למרפאתי. ועוד כהנה...

ובכן, ד"ר יפת היקר, גם לי אין ולו דבר אישי קטן שבקטנים נגדך. רק שבתור רופא כה בכיר ומנוסה, היתה לי ציפיה ליותר רגישות מצידך כלפינו, הנשים ההרות, שהשיגו לעיתים את ההריון בדם יזע ודמעות (תרתי משמע). אני דווקא מאלה שכן קוראות את התשובות שאתה כותב לאחרות כדי ללמוד. ואני דווקא כן מעריכה אותך מאד מבחינה מקצועית. מה שפגע בי, כאמור, הוא דווקא העניין האישי-הרגשי, שהיה מאד חסר בתשובתך לי. נדמה לי שלמותר לציין שבמצבנו המיוחד, יש לאלה חשיבות רבה, אולי כמעט כמו שעניין המקצועי גרידא. ומי כמוך אמור להבין זאת... בכל מקרה, לא היתה לי כוונה להעליב או להשמיץ, רק חשוב היה לי להאיר את עיניך לאיך הדברים לפעמים נראים או נקראים, מנקודת המבט האחרת. לא נעים לי לומר זאת, אך לעיתים חוטאים הרופאים בחטא ההיבריס, ומעט שוכחים שבצד השני ישנו בנאדם, ממש בדיוק כמוכם. ובאופן קונקרטי לשאלתי, אם אתה עדיין זוכר אותה, כוונתי בפירוט יתרונות וחסרונות של כל צד היתה דווקא להקל ולמקד את העניין למה שנראה לי חשוב. זו דרכי הטרחנית אמנם, אך גם המקיפה והרגישה עד מאד. ונדמה לי שמטופלת שמסוגלת להפעיל את הראש יכולה להיות נכס ולא נטל. שוב, אין הכוונה לביקורת אישית, וצר לי אם כך התפרשו הדברים על ידיך. גם דברי כוונו לאופן בו נכתבו דבריך ולא לאישיותך, שאיני מכירה. אני מודה לך על ההתייחסות לדברי, ומאחלת לך כל טוב. שירה