לטל - יש כמה דברים לומר לך....

דיון מתוך פורום  תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות

שלום טל, אני עוקב אחרי ההודעות שלך מאז שהתחלת לכתוב בפורום ואני התרגשתי לקרוא את ההודעות שלך מהיום, עצם העובדה שאתה נכנס לפורום ומספר את מה שעובר עליך ואת מה שאתה מרגיש - לדעתי האישית הוא ביטוי לעוצמה ולכוחות שיש לך - אותם כוחות שילוו אותך במהלך המלחמה במחלה שלך, אותם כוחות שיגרמו לך להאמין שאתה מסוגל. הפורום הזה כמו שאתה רואה נועד לכל אחד ואחד שמחפש מקום להתבטא פה, לשמוע אחרים, לקבל עדות אבל גם לקבל עידוד, תמיכה ואף לעיתים תשובות יותר מקצועיות. הוא מנוהל על ידי וגם ע"י גיא, שעבר את המחלה, והחלים ויש לנו פה את מירון שאת סיפורו האישי שהוא כתב - ומפורסם כאן בפורום ללא כל עריכה - שעצם סיפורו נותן כח להמשיך הלאה, מוטיבציה ורצון להילחם, מה שאני בטוח שכבר יש לך ואני אישית עברתי בעברי דברים לא קלים - אני רוצה שתסיק מכך שאתה מסוגל ושאתה יכול ושום דבר שבעולם לא יוכל לעצור את הרצון שלך להצליח. שום דבר. ואני אומר לך את זה מניסיון אישי שלי ! העבר של קרובים לך הוא העבר אותו אתה תזכור לתמיד ואני חושב שאסור לך לשכוח, אני חושב שהעבר הזה הוא חלק ממך בסופו של דבר אבל אל תתן לעבר שלך להכתיב לך את מה שיהיה איתך - תן לעבר שלך לסייע לך - תגרום למצות את החלק החשוב במה שקרה - ושבעקבות כך תקבל עוד סיה לרצות להאמין, להילחם ובסוף גם לנצח ותוכל להיות פה בדיוק כמו גיא, מירון ואחרים שכותבים פה אחרי שהם החלימו. אנחנו איתך טל לאורך כל הדרך, בימים השמחים והקשים וברגעים שבהם אתה מרגיש שאתה חייב לדבר עם מישהו. אתה מוזמן לפנות אלי כמנהל הפורום וגם אל גיא אם אתה מרגיש צורך לפנות בפנייה אישית אותה אתה לא רוצה שיראו בפורום, גם אם אתה צריך עזרה או סיוע כלשהוא ואני מבטיח לעשות את המיטב בכדי לסייע לך כשתבקש סיוע כזה או אחר. שלך ואיתך לאורך כל הדרך, מאלון, מנהלי הפורום וחבריו. בהצלחה !

02/09/2005 | 12:10 | מאת: טל

תודה, אלון, אבל זה לא העניין. נמאס לי שכל הזמן אני מקבל "מכות". קורה אסון, מנסים להתעודד, החיים ממשיכים ושוב אסון, מנסים להתעודד, החיים ממשיכים ושוב אסון, רק שעכשיו כבר לא מנסים להתעודד והחיים לא ממשיכים כרגיל. אני חושב שיש גבול לסבל שבן אדם יכול לסבול. תחשוב רגע- בן כמה אני בסה"כ? בן 15? וכמה אסונות כבר עברתי בחיים? זהו. נשבר מהכול. אני כבר לא נלחם על שום דבר, אין לי שאיפות, אני לא מצפה לכלום. לחזור למחלקה שאחי ז"ל היה מאושפז בה זה היה שבר גדול. הלב שלי פשוט נחמץ מכאב שאף פעם לא הרגשתי. מירון, תודה על ברכת ההצלחה בלימודים... אם אני עולה לכיתה י'? כן, הייתי אמור אבל כבר סיפרתי שהיו לי כאבים נוראיים ביד הרבה זמן והזנחתי וגילו לי את המחלה במצב דיי מתקדם. מה שבטוח בשבועות הקרובים אני לא אראה בית ספר.

02/09/2005 | 14:44 | מאת: מירון

שמע אם קשה לך לראות את המחלקה בה אחיך ז"ל היה מאושפז, אתה יכול לבחור להיות מאושפז בבית חולים אחר, אני זוכר ממני כשסבתי נפטרה היה לי קשה ללכת לבית שלה, אז פשוט הפסקתי ללכת. הכאב יעבור, ותזכור תמיד שאתה לא היחידי שאיבד 2 אחים בנסיבות טראגיות. היו כאלו ולצערי הרב ימשיכו לקרות כאלו מיקרים. שאלה, 1. אתה רוצה להוציא תעודת בגרות, או לפחות 12 שנות לימוד? 2. אתה רוצה להבריא? מאחל לך רפואה שלמה ושכל משאלות ליבך יתגשמו לטובה.

מנהלי פורום תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות