"שנים" לא ביקרתי כאן...

מה המצב? אני חייב להודות שבאמת הפורום היה חסר לי... לגבי- כן, אני מרגיש שעכשיו יש לי הרבה יותר (נקרא לזה "חשק") להילחם. אמנם יש מצבים שאני מרגיש שאין לי כוח לטיפול, ואני מתעצבן או לפעמים בוכה... בסה"כ המצב יותר טוב. לגבי הפסיכולוג- אחרי אין ספור בקשות, החליטו להוריד ממני את הפסיכולוג הזה. טוב, נו, לא לגמרי... אני משתדל לדבר איתו כמה שפחות. החלטתי להראות לכולם שאני יעני "חזק" נפשית, בשביל שיראו שאין לי בו כל צורך. נעמה- את יודעת, ברגע שראיתי מה שכתבת, ממש כאב לי. זה מוזר אבל כאילו אמרתי בלב שלי 'לא נעמה אסור לך לוותר' וזה גרם לי לחשוב על עצמי... זה היה נראה לי דבילי לחלוטין שאני אכתוב לך שתילחמי כשלי בעצמי אין חשק להילחם. זה גרם לי לחשוב על המשפחה שלי. כשכאבתי כשראיתי מה כתבת- הבנתי את הכאב שלהם לגבי. וואי- זה כואב לאללה. אני מאוד מקווה שאת מרגישה טוב עכשיו, ושאת עושה בעצם מה שאני עשיתי- נכנסתי וראיתי תגובות אבל לא הגבתי... אם זה יעודד אותך- אני חושב שבזכות הפורום, וגם המון בזכותך, יש לי חשק להילחם. אני מאוד מבין עכשיו למה המשפחה שלי לא נתנה לי להרים ידיים אפילו שמאוד רציתי. אני מאוד אשמח אם אני אראה אותך כותבת כאן בפורום. ואם לא בפורום כנסי לאייסי: 301453786. האמת אני בקושי נכנס אליו, כי בקושי יש לי זמן,אבל מבטיח להשתדל להיות יותר בשביל לדבר. ועוד דבר- דניאל אמר לי שכשאני אכתוב בפורום, אני אמסור לכם ד"ש... הוא נסע לחו"ל לצורך ניתוח ויחזור במהרה. אסי

אסילה אני שמח לראות אוירה אופטימית יוצאת ממך. כל הכבוד וישר כוח. נעמה, אני באמת מקווה שאת קוראת פה את ההודעות.

האמת היא שכל הימים האלה לא נכנסתי כי לא הייתה לי אפשרות. עברתי 2 ניתוחים. אתה לא מחובר לאייסי וגם אתה לא כותב כמו פעם... אני ממש מצטערת שהצטערת לקרוא מה שכתבתי, לא הייתי במצב כ"כ טוב... אני שמחה ששוב יש לך כוחות להילחם (הם תמיד היו רק עכשיו אתה יותר מבליט אותן...) תמסור לדניאל ד"ש ותודה על המייל הנפלא שהוא כתב לי. רפואה שלימה ולילה טוב, נעמה.