לגולשים ולאלון

תקשיבו, היום אמרתי למשפחה שלי שאני לא רוצה להיפגש יותר עם הפסיכולוג. הם לא הבינו למה אז אני פשוט אמרתי להם שאני לא חושב שיש לי צורך בפסיכולוג (כי גם ככה אין לי אומץ להגיד לו את האמת, כי אני בטוח שהוא ייבהל), ושאני אתמודד עם הקשיים שלי ללא עזרה של איש מקצוע. גם ככה עד עכשיו זה מה שעשיתי... גם אם אני מרגיש שאני שאני נופל בין הכיסאות. אין לי ברירה אלא להשלים עם העובדה שאין מה לעשות, ככה זאת המציאות. דיברתי היום עם איזו אחת, במחלקה שלי. ראיתי אותה רגועה כזאת, ולא נראה שהמחלה השפיעה עליה כמו שהיא השפיע עלי. התחלנו לדבר ושאלתי אותה איך זה? איך היא מקבלת את זה בכזאת שלווה? ואז היא התחילה לדבר איתי על אמונה וכו'. היא דיברה בכזה ביטחון, שממש קינאתי בה, שככה קל לה לקבל ולהאמין. "הקב"ה מנסה אותי ואני אהיה גיבורה"... וכו'. בכל אופן, החלטתי שמחר אני אקום, אנסה להיות רגוע, לא לבכות יותר מידיי ולנסות לחייך. נראה אם השיטה הזאת עובדת. רק אני לא יודע איך להתחיל. אני לא חושב על משהו שיעודד אותי. טוב, אני אלך לישון. היה לי יום קשה, ואני שפוך. לילה טוב לכולם. אלון- שלחתי לך מייל. אבל אל תבהל יותר מידיי כשתראה אותו... מאסי.

אני חושב שאתה עושה טעות. כמו ששמחה אמרה לא מדובר במחלת נפש מדובר בחיזוקים שאתה תקבל ממנו ולדעתי זה ממש נחמד ואפילו כדאי. עצם זה שאתה עם פסיכולוג הוא מחוייב לסודיות, אפילו להורים שלך אסור לו לגלות מה שאמרת. ככה שאתה יכול להרגיש חופשי איתו. עכשיו בא נאמר כזה דבר בשום פנים ואופן לא! אני לא מרשה לך לקבל את המחלה כעובדה אין דבר כזה את המציאות אתה בונה ואיך שאתה תקבל אותה ככה היא תהיה. אם תאמר "אין מה לעשות" במילים אחרות זה הרמת ידים אבל בצורה שונה ואני לא מרשה לך. אתה מתחיל לחייך כבר מעכשיו לא לחשוב על המחלה מה שאתה מרגיש הכאבים הבחילות וכו' הם לא תופעות לוואי של המחלה שלא תבין לא נכון. הם תופעות לוואי של הכימו' וכשהם יסתיימו אתה תלך ותתחזק ותגיד "איך היית אז ואיך אני היום..." כל דבר שיכול לעודד אותך תעשה. סרטים מצחיקים, בדיחות, וכו'... הרשה לי לומר לך אל תבכה... תבכה רק כשאתה עצוב או כשכואב לך אבל אם תהיה עסוק בלבכות כל היום אני מתאר לעצמי שאתה לא תוכל להתחזק. תילחם את המלחמה הנפשית שלך בעוז ובגבורה למלחמה הגופנית ידאגו הרופאים וההורים. מאחל לך החלמה מהירה. לילה שקט וכייפי עם חלומות על כל מה שאתה אוהב מירון

היי חברים, גלשתי לי להנאתי ובמקרה גיליתי את האתר.רעיון גאוני. אסי יקר, אני לא מכירה את הסיפור שלך אבל לפי מה שקראתי הזכרת לי את עצמי כשהייתי קטנה. גם אני לא ממש רציתי את הפסיכולוג, הרגשתי שמה שאני לא אגיד לו אני אשמע מוזרה בעיניו.מה הוא מבין בענייני סרטן ממילא??! בכל מקרה,נראה לי שטעיתי. יש פסיכולוגים שהם מומחים לדברים האלה וששמעו הרבה סיפורים כאלה.יש להם את הכלים לפתרון ויש להם את הכלים ללמד אותך להתמודד. בכל מקרה, נראה לי שהפורום פה זה רעיון די טוב לשפוך את מה שעל הלב שלך ואסור לך אף פעם להרגיש בתבוסה ולוותר. תביע את עצמך אם קשה לך , תגיד מה מפריע לך וכו'. ביחד תמיד יותר קל לפתור דברים. בהצלחה ורק בריאות טובה!!!

דת.. הממ. למי שלא מאמין יותר קשה? זו שאלה שעולה הרבה מאוד בנוגע להתמודדויות שונות - אם הייתי אדם מאמין, האם היה לי קל יותר לקבל א' ב' וג'?? אולי כן, אולי זה נוח שיש מישהו מעלייך שמקבל החלטות, אולי זה נוח לפעמים להישען ולהרגע. ובאשר לפסיכולוג, זו החלטה שלך כמובן - אבל גם אנחנו פה כקבוצת תמיכה.

אני יכול לומר לך מניסיון שאמונה אכן עוזרת להתמודד עם המחלה או עם כל מצב אחר.