נמאס

אני לא יודע. אתם מבינים, אני רוצה להנות מהחיים האלה. ואם אני אלחם ואלחם ובסוף לא אנצח? חבל לי על הזמן שבזבזתי על הטיפולים האלה. אני ראיתי שדניאל סיפר לכם על "לידור"- חבר שלנו שנפטר, ואחרי שהוא מת באמת חשבתי לעצמי איזה מסכן הוא, נלחם ונלחם ולא ניצח. אז מה שווה כל המאמץ? נכון, אם מנצחים אז הכל סבבה (בתקווה שזה לא יחזור שוב) ואם לא? אף אחד מאיתנו לא יודע אם הוא ינצח בסופו של דבר. לאף אחד אין תעודת ביטוח, אז קשה לי לחיות עם הספק הזה. וחוץ מזה נמאס לי שהמשפחה שלי לא מקבלת את הרצון שלי ונותנת לי לחיות איך שבא לי. אם אני החלטתי שלא בא לי על טיפולים, צריך להתחשב בי. אני בטוח שאם אני אמות בסופו של דבר, הם רק יצטערו שלא נתנו לי את מה שרציתי, והנה בסופו של דבר צדקתי. אל תעלבו, אבל אני לא בטוח שהתכתבות כאן בפורום תעודד אותי. אני כבר הרמתי ידיים. אני מכיר ביכולות של הפורום הזה כי אני מטופל עם דניאל (אגב- הוא מוסר ד"ש), ואני ראיתי איך הילד השתנה מן הקצה אל הקצה. על זה באמת מגיע לכולם פה כל הכבוד. אין לי מילים. אבל לגביי... לא יודע. אני לא יכול לתאר את ההרגשה שלי. זה כאילו כל העולם נגדי אז כלום לא משנה כבר. יש לי משפחה תומכת. אבל הם גורמים לי להרגיש עוד יותר רע, כי אני יודע שהם רוצים בטובתי אז הם מכריחים אותי ללכת לטיפול, וכך יש תמיד אווירת מתח, ותמיד בסוף כל ויכוח אני בוכה, ומסתגר בחדר ולא מדבר עם אף אחד, והם מצטערים. מן מעגל קסמים כזה. שורה אחרונה נמאס לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שלום אסי מההודעה שלך אפשר לראות את היאוש שלך אז תרשה לי לומר לך כמה דברים. לפני שאתה מדבר על זה שהמחלה חוזרת{שזה בספק} תדבר קודם על ההחלמה. "לידור", חבר של דניאל שנפטר היה כניראה יותר חלש ולכן הוא נפטר כל אחד יש מערכת תאים אחרת שמתמודדת בצורה שונה עם המחלה. אני כשהייתי בריא, הייתי כל היום על האופניים, התחלתי כימו' ירדתי במשקל הייתי ניראה זוועה לא עומד על הרגליים,קרחת,ידיים חלשות לא הולך... והיום אני בריא, עם מגבלה מסויימת... בשלב מסוים נמאס. הטיפולים קשים, כאבים, תופעות לוואי, בדיקות וכו' אבל אם תרים ידיים הסיכויי שלך להחלים שווה ל 0% עגול. כדי שגוף יוכל להילחם צריך לומר לו תילחם. אתה חושב שההורים שלך יחשבו לתת לך לוותר? אסור להם הן מבחינה מצפונית "מה אנחנו נהרוג את הילד שלנו?" או "יכולנו להציל אותו ולא הצלנו" ההורים מבחינתם עושים הכל כדי שתחלים. וסתם שתהיה מודע גם מבחינה חוקית. אם ילד זקוק לתרופה והוא קטין ההורים בוחרים בשבילו ולו אין דעה בעניין כי הוא לא יודע מה טוב בשבילו . כשאתה חולה מערכת החוקים משתנה ואתה כבר לא יכול לעשות מה שבא לך,אסור לך לאכול כל דבר, אסור לך פעילויות מסויימות כי הגוף יותר חלש. מה שאמרת בתחילת הההודעה, ובסופה זיעזע אותי אפשר לומר הפיל אותי... אסור לך להיות פסימי למצב אל תקבל אותו כמובן מאליו יש מחלה אז יש מחלה לא ניקח כדורים לא ניקח כימו'.... בשום אופן. כשתגמור לקרא את ההודעה תלך למראה ותגיד לעצמך "אסי, כך את עצמך ביידים ותתחיל להילחם" אל תחשוב על כלום חוץ מלהחלים. בסופו של דבר זה זיכרון בלב, שתוכל לספר לילדים שלך על זה שהיית חולה ובגבורה ובאומץ נצחת את המחלה. לצערי הרב במחלקה בה אני הייתי מטופל היה ילד בן 13-14 , היה חולה והוא נפטר. ממש כאב לי עליו, וזה ממש כאב לי. אבל אסור לנו להתרכז במה שהיה אם נחשוב על החבר שנפטר בלי הפסקה ניכנס לדיכאון שלא נוכל לצאת ממנו, זה מה שאתה רוצה? מותר לך לחשוב עליו אבל לא להתרכז בעובדה שאם הוא נפטר אז גם אני... אם רוצים להחלים אפשר אף אחד לא מבוטח גם אני לא מבוטח{ולאו דווקא מהמחלה} אבל למה לחשוב פסימי??? אסי היקר, ההורים והמשפחה רוצים שתחלים אם לא היה לך סיכוי להחלים הם לא היו נותנים שתקבל. ההרגשה ש"כל העולם נגדך" איך היא באה לידי ביטוי? הבכי שלך יעבור ברגע שתתחזק יותר מבחינה נפשית, כרגע אתה יותר פגיע וזה באמת מתסכל. מותר לך לבכות אפילו רצוי רק אל תשאיר כלום על הלב. נשמח לשמוע ממך בהמשך. רפואה שלמה, בריאות גופנית ונפשית{כוח להילחם} ואריכות ימים. 1. בן כמה אתה? 2. במה אתה חולה? תשתף אותנו שנדע למה כל כך כואב לך.