פנייה לכל חברי הפורום

לחברי הפורום שלום רב, הפורום הזה הוקם לפני כשנתיים לערך, זמן קצר לפני שחרורי מצה"ל, לקראת סיום שירותי הסדיר, לאחר שהתנדבתי לחזור להשלמת שירות סדיר ונלחמתי על כך אל מול גורמים בכירים מאוד בצמרת הצבאית. הרעיון היה ניסיוני והסתבר במידה מסויימת כהצלחה. ההצלחה היא לא רק אודות למנהלים, אלא גם בזכותכם, ובהזדמנות זו אני מבקש להודות מקרב לב לד"ר רוזין שאני סבור שהפורום לא היה כמו שהוא כיום בלעדיו. לא מוצא מילים שיוכלו להביע יותר טוב את תחושתי. הפורום, למי שאינו יודע, התחיל עם ניהול הפורום הזה ביחד עם ד"ר דני רוזין, רופא כירורג בכיר מבית חולים תל השומר. בהמשך הצטרף אליו כמו שרובכם בוודאי יודעים גיא אפשטיין שבאחרונה התגייס לצה"ל כמתנדב ; את גיא החלטתי לצרף לניהול של הפורום לאחר שראיינתי אותו לכתבה המפורסמת כאן בפורום "ברק בעיניים" והבנתי שהוא כמוני וכמו כל אדם אחר שהחלים יכול לסייע לי רבות בהגשמת המטרה של הפורום. כשנה לאחר מיכן הצטרף אלינו עומר נעים שאני מקווה כי בהמשך יפרסם את סיפורו האישי על התקופה שעבר, עם הוצאת הפורט באחרונה. ההצלחה של הפורום כבר אז, מעצם הגשמת מטרתו, הביאה אותי להחלטה לשנות את שם הפורום לכך שתתווסף לשמו המילה "סיוע". הדבר קרה אחרי שאחת ההודעות שפורסמו בפורום הסבו את תשומת ליבי שאולי צריך וכדאי לסייע לא רק וירטואלית.... וכך אחד מחברי הפורום היה החבר הראשון שהצטרף לפעילות "סיוע". לשם כך התחרש שיתוף פעולה משמעותי עם חשיבות עתידית ביני לבין חברת "בזק" תקשורת, "אייבורי" מחשבים, וכמו כן סטימצקי ועוד מספר חברות גדולות שעד היום אני עימן בקשר שוטף ע"מ לבחון דרכי סיוע בעת הצורך. הסיוע לאותו חבר פורום הוכיח לי, ולדעתי גם למי שהצטרף אלי מהפורום, כי היכולת לסייע אינה טמונה אך ורק ביכולת, מבחינת המשאבים העומדים לרשותי, אלא בכח הרצון, במוטיבציה ומתוך אמונה כי זה הדבר שיש לעשותו, כאדם באשר הוא אדם. היכולת להושיט יד ולסייע לאורך מסלול שלעיתים הוא לא קל, היא לא רק יכולת אלא גם אנושיות ממדרגה ראשונה לדעתי. כך כשלפעמים זה נראה מסובך, קשה. הקושי הוא תחושה - הוא לא בהכרח מצב, הוא לא בהכרח כורח המציאות. ואם קשה, אפשר להקל על הקושי, את זה נראה לי הצלחנו לעשות בפעם הראשונה באופן מאוד ספונטני. ההצלחה הזו הביאה לסיוע גם לאחרים אך יתרה מכך - הצלחנו להוכיח פעם אחר פעם, שאין דבר העומד בפני הרצון. גם כששלחתי את אחד מחברי הפורום שממעט לכתוב כאן לטיסה בשמי הארץ בסיומה - עלה הרופא למטוס וסיפר לו שהוא בריא.... אני כותב לכם את מילים אלו כדי מי שעדיין קשה שיידע שזה זמני. כשאותו בחור עלה על המטוס, בפעם הראשונה בחייו, הוא שכח לחצי שעה את דבר מחלתו. החיוך על פניו עם נחיתתו אמר את הכל ודמעות האושר שלו כשקרה מה שכתבתי לכם היו ההצלחה לא שלי, אלא של הפורום הזה (!!) בהזדמנות זו אני פונה לחברי הפורום, ללא יוצא מהכלל, במידה ויש מישהו שצריך משהו ספציפי, כסיוע ספציפי או כל דבר אחר - הוא מוזמן לפנות אלי למייל. הדבר נכון גם לבני המשפחות. לאור זאת אני בחנתי באחרונה את האפשורת להקים עמותה שהאיפיון שלה העיקרי יהיה בעיקר סיוע לחולי סרטן שעברו את גיל 18 אולם הם עדיין בחזקת "בני נוער". מקרים שיכולים להמחיש זאת הם חיילים שחלו תוך כדי השירות ובני נוער שעברו את גיל 18 אך טרם גוייסו לצה"ל. בימים אלו אני בוחן את עניין הקמת העמותה אל מול הגורמים הרלוונטים בסקטור הציבורי, אך אני פונה אליכם, חברי הפורום בבקשה לקבל את דעתכם באשר לדברים שאפשר לשפר, לייעל, אולי גף להוסיף - בפורום ולא רק בפורום. עם זאת גם הערות, וביקורת, כביקורת לכשעצמה או ביקורת בונה יתקבלו בברכה ובשמחה. ללא כל קשר, הפורום הזה, על ייחודו, עם כניסות רבות, ורובן כניסות למיטב ידיעתי של כאלו שרק נכנסים - וקוראים. זה נדמה לי העיתוי הנכון גם לפנות לקוראים "הסמויים" ולהזמינם לקחת חלק פעיל בפורום. הפורום הזה יכול וצריך להיות כפי שכבר כתבתי באחרונה לא רק פורום שבו המחלה היא הנושא של הדיונים אלא גם יכול וצריך להיות על כל נושא אחר שאתם, חברי הפורום, תבחרו ותמצאו לנכון. הפורום הוא במה לקרוא ולהשמיע את דעותיהם של אחרים גם אם יש חילוקי דעות. בזאת אסיים להפעם ולא אוכל שלא לברך פעם נוספת את עומר במזל טוב.... שלכם, אלון לופוביץ