שוב בבית

חזרתי הביתה אחרי שבוע של אישפוז שעבר יחסית בקלות טפו טפו אני מרגשי טוב מקווה שגם אתם שבת שלום לכולם!!

יוני, בדרך כלל אני לא כותבת בפורום זה , כי אני "שייכת" לפורום אחר" הורים של ילדים חולי סרטן. ההודעה שלך משכה את עיניי - כי אני זוכרת את הערגה אל הבית בזמן השהייה בבית החולים. נפלא להיות בבית. הימים הארוכים בבית החולים בזמן הטיפולים או בחדרי הבידוד נתנו לי מספר תובנות לגבי החיים . דברים שבשיגרה, שלאדם אחר נראים מובנים וטבעיים - עבורי הם שמחה והערכה: כל יום שאני מתעוררת במיטתי בבית , מלווה את הילדה לבית הספר, הולכת לעבודה - משמחים את ליבי. לפעמים כשאני נוסעת לעבודה ונזכרת בתקופה הנוראה שעברנו לא מכבר - הדמעות זולגות מעצמן . התקופה היא קשה - נפשית וגופנית. אחד בדברים שחיזקו אותי מאד היא לשוחח עם אנשים שעברו את אותו המסע לפני שנים רבות והיום (או יותר נכון- מזה זמן רב) מנהלים אורח חיים רגיל. כאשר שוחחתי עם בחור בן 39 , שחלה כשהיה בן 11 , והרפואה בקושי ידעה לטפל במחלתו : והנה הוא אבא ל 3 ילדים מקסימים ועובד בתפקיד בכיר בחברת הייטק, או בחורה שחלתה כשהייתה בת 15 ולפני כחצי שנה נישאה ועתה היא בהריון ועוד ועוד...חזק ואמץ יוני, תהנה מכל יום שאתה בבית, וגם כשאתה נמצא בבית החולים, זכור: זה רק זמני וזה עובר! רפואה שלימה!