נפגשים בלילה. המלחמה הכפולה

שלום חברים אני פותח את ההודעה הזו אחרי שקראתי את ההודעה של דניאל ונעמה. אחד הדברים שטוב בפורום הזה הוא שהוא מהווה נקודת מפגש בין ילדים חולים ובין אלו שהחלימו {ואפילו הורים לילדים חולים}. הקבוצות תמיכה{לנערים וילדים} שקימות בבתי חולים, לדעתי לא מפיקה תועלת כמו שהפורום הזה. מה שדניאל אמר באחת ההודעות שהפורום פעיל יותר בלילה היא בן השאר מהסיבה שכל היום אתה מוקף משפחה: אמא ואבא, סבא וסבתא, דודים ודודות, ומקבל פינוק ואהבה מכולם, למי יש זמן לפורום?. בלילה שזה רק אתה{או אם אתה בבידוד}, הקירות של החדר, הקב"ה{למי שמאמין} והמחשב{שהוא החבר הכי טוב שלי ושלכם, בימים שאתם בודדים} החברים היחידים שאתה יכול לדבר איתם ולקבל מהם תמיכה, בשעות קטנות של הלילה, ועידוד הם אנחנו "המשפחה". במלחמה הזו "המלחמה בסרטן" בניגוד למלחמות אחרות שזו מלחמה נגד האויב- מלחמה אחת. פה המצב שונה כי המלחמה היא שונה לחלוטין, פה יש אויב נוסף- הרגש. נלחמים מלחמה גופנית: מקבלים כימו' או הקרנות{בשלב מסויים זה נמאס אבל אין בררה חייבים להמשיך באותה המהירות ולא להסתכל אחורה, אל לפני המחלה, אפילו לרגע אחד. רק בסוף הטיפולים\ההקרנות תסתכלו אחורה ולומר "ניצחתי". מצד שני נלחמים מלחמה נפשית- לא לחשוב על המוות, לא לחשוב על "המוות המתקרב". ובשום פנים ואופן לא להשלים עם המצב הקיים ולא להתפשר עם עצמכם ". אל תגידו לעצמכם "אני חושב\ת להרים ידיים". "אני לא יודעת אם אני אלך לבית חולים" ואסור בשום אופן לומר "מה הטעם? יש סיכוי? וכמה זמן זה יימשך" ואת שתי המלחמות מנהלים בו זמנית מלחמה ריגשית בשילוב עם מלחמה גופנית, חובה לשלב בן השניים אחרת אין טעם, כי על מנת שהגוף יתרפא צריך להגיד לעצמנו "אני רוצה להבריא ואני אבריא". מותר לפחד ממחטים ומדקירות, אבל אם בכל זאת לחוצים ודואגים יש משחות שמרגיעות את אזור הדקירה, ככה שלא מרגישים כלום. אל תצטערו אם החברות או החברים מתרחקים, לא כל הילדים בשלים נפשית למראות האלו, אצלי בבר מצווה היה שחקן שראה אותי ובכה, אז תחשבו מה ההשפעה שתהיה על ילד\ה. אל תסתכלו על מה שאתם לא יכולים לעשות{אופניים, רולר, סקטבורד, פרטיות וכדומה} אלא על מה שאתם כן יכולים{לגלוש באינטרנט, ללמוד ולהצליח בלימודים ועוד'} אל תדאגו בסופו של דבר הטיפולים יגמרו מתישהו ומיום ליום הגוף יתחזק לכם ותוכלו שוב לחזור לשגרת חיים רגילה{כמעט, למשל אני כתוצאה מהכימו נשארתי מוגבל בהליכה ככה שאני כבר לא ארכב על אופניים או ארוץ, חוץ מזה החיים שלי חזרו למתקונת תקינה}. אם נלחם בראש זקוף ומורם ובגאווה נצליח לנצח שלכם. מירון

אני חושב שזה ידוע שהמלחמה היא גם מלחמה פסיכולוגית. את ההודעה כתבתי אחרי שראיתי את היאוש של נעמה שלנו.