פורום שווה לכל נפש
מנהל פורום שווה לכל נפש
גב' עירית וגנר שלום רב! הנני בן 29, סובל ממחלת "אורטיקריה כרונית" מאז שהתגייסתי לצבא לפני 10 שנים. בחודש השני בשירותיי בצבא, לאחר התירונות, בבקו"ם, הופיעה אצלי מחלת האורטיקריה ופניתי לבי"ח וגם למרפאה צבאית לצורך קבלת טיפול רפואי, שם קבלתי אהיסטון ומשחות שרק עזר לטווח הקצר והמחלה שוב חזרה. הרופאים בצבא מסרו לי שאין תרופה יעילה למחלה שממנה אני סובל, ברצוני לציין גם שהגורם למחלה אינו ידוע (אבל רופא שמכין לי חוות דעת רוצה לשייך את המחלה למתח נפשי), ובכך לא התלוננתי יותר על המחלה ולמרות שהופיעה אצלי פריחה בעור וגירוד. המחלה הנ"ל גם המשיכה באזרחות לאחר השחרור מהצבא, ופניתי לבי"ח פעם אחת מרוב שלא סבלתי. בעקבות כך, אני הגשתי תביעה נגד משרד הביטחון בעקבות המחלה, ולאחר שנבדקתי ע"י מומחה מטעם משרד הבטחון, כתב בחוות דעתו כי "אין קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי שירותך" ודחו את התביעה. אך, הגשתי ערעור לבית משפט השלום בגין המחלה הנ"ל, וכעת רופא מומחה לאלרגיה מכין חוות דעת משפטית בעניין, הרופא ינסה לקשר את מחלת האורטיקריה הכרונית לאורטיקריה עקב מתח נפשי, להזכירך המחלה הופיעה אצלי אחרי התירונות, בפעם הראשונה בבקו"ם, וידוע לך אווירת הבקו"ם שרויה במתח ואולי גם זה מתח נפשי מצטבר מהתירונות וכו' ... . לדעתך האם יש סיכויי לזכות בתביעה בכך שהחלה פרצה עקב המתח הנפשי. ואם יש לך אופציה אחרת או גורמים שכדאי להעלות אותם אבקשך שתעזור לי משום שאני עדיין סובל מהמלה הנ"ל. אבקשך שתתן לי תשובה. מאחל לך חיים יפים ומתוקים לך ולמשפחתך. לילה טוב וחלומות פז,ותודה מראש.
ללי המטרה של משרד הביטחון היא לא להכיר במחלות כפורצות עקב השירות הצבאי. זה ברור כי הם לא רוצים לשלם. נראה לי שהכווון שלך נכון צריך חוות דעת של רופא שתקשר את פריצת המחלה למתח בו היית שרוי באותה תקופה בצבא וצריך עו"ד שיודע איך לטפל בנושא התביעה. בהצלחה עירית
ללי המטרה של משרד הביטחון היא לא להכיר במחלות כפורצות עקב השירות הצבאי. זה ברור כי הם לא רוצים לשלם. נראה לי שהכווון שלך נכון צריך חוות דעת של רופא שתקשר את פריצת המחלה למתח בו היית שרוי באותה תקופה בצבא וצריך עו"ד שיודע איך לטפל בנושא התביעה. בהצלחה עירית
שלום למי שמתעניין. אני הילה, בת 24, ולפני בערך חודש שוחררתי מאשפוז כפוי של שבוע וחצי במזרע. אני דווקא "ילדה טובה", מבית טוב ותומך שכל הסיפור נפל עליה ועל המשפחה כרעם ביום בהיר. הכל התחיל כשהתקבלתי לעבוד בכפר טיפולי לנפגעי נפש בשם כישורית. עבדתי שם במשרה מלאה במשך 5 חודשים בתפקיד מדריכה בצוות ערב. גם בעת קבלתי לעבודה וגם במהלך העבודה לא קיבלתי שום הכשרה או תמיכה שבהחלט נדרשת במקום עבודה מסוג זה. סבלתי מעומס עצום וכשהייתי חוזרת הביתה לדירת היחיד שלי בקיבוץ אליו עברתי בעקבות העבודה הייתי מתפוצצת מעומס של מחשבות ולעיתים נמנעת במכוון מאינטראקציה עם אנשים. לאט לאט התחלתי לעשן חשיש (בלבד, לא שום דבר אחר) בכמויות קטנות פעם פעמיים בשבוע עם חברים מהקיבוץ. ואז הפסקתי לישון. רק לאחר כמה ימים של חוסר שינה פניתי לחברה שהזעיקה גם את המשפחה. אני סירבתי לקבל טיפול תרופתי ולאחר מספר סירובים שלי לקבל טיפול אשפזו אותי בכפייה במזרע. הסיפור עוד ארוך, אבל כעת אני משוחררת ומאד מדוכאת. מרגישה שאיבדתי את כל מה שבניתי במו ידי, ומאד רוצה הכרה על כך שהסיבה העיקרית למשבר שהיה היא לא הסמים אלא העבודה העמוסה בכישורית ללא התמיכה הנדרשת, כי באמת שלא עישנתי הרבה. וכל הרופאים בטוחים שזו הסיבה. אז בעצם ידי כבולות ואין לי אפשרות להאשים איש מאשר את עצמי. יש עצות? תגובות? מישהו שמעוניין לחלוק חוויות? שמבין מה אני עוברת? אני אשמח לשמוע מאנשים שחווים או חוו חוויות דומות או מרופאים
להילה שלום זה אכן מאד קשה, חווייה ממש לא פשוטה, יחד עם זה את משוחררת כעת וחשוב להבין מה את צריכה לעשות כעת כדי לחזור לתיפקוד ולהרגשה יותר טובה, חשוב לשתף פעולה עם הטיפול התרופתי, ולמצא מטפל שיבין אותך ויעזור לך למצא את דרכך, והכי חשוב לעזוב לגמרי את הסמים, יש אנשים שזה משפיע עליהם ממש רע. בהצלחה עירית
אשמח שניעזר אחד בשני
שלום אני גרושה מזה 5 שנים + 2 ,אפרת בת- 12 ו בניאל בן- 10 הגירושין היו מאד קשים מאחר ו הוא לא היה מוכן לתת לי גט כך עברו 3 שנים , היום בניאל עדיין לא מקבל את העובדה שההורים שלו גרושים עקב הסיפורים של הגרוש, הילד היה עד לאלימות כלפי אחותו ו לי מצד הגרוש ,היום בניאל מטופל באנטומין רבע כדור ליום , היה שינוי דרסתי מכל הכיוונים , ההתנהגות השתפרה , וגם בבית הספר , הלימודים , אבל ברגע שהם חוזרים מכל ביקור אצל הגרוש הוא מישתנה , חוזר להיות אלים כלפי , מרביץ לי , מתעצבן בקלות , מאד קשה לי להתמודד עם זה , הם מבקרים אותו רק כל שבועיים ו יושנים אצלו כי אנו גרים בערד ו הגרוש בבאר שבע בעיקבות איומים נאלצתי לברוח מבאר שבע, גם הגרוש אינו מוכן להמשיךהלאה בחיים והכי גרוע זה שמערב את הילד ומשמש אותו בתור כלי להגיע אלי ו לא מבין שהוא פוגע בבנו . אנא עזרו לי .נ.ב: אני גם מטופלת מזה שנה בוונלה ו בקלונקס עקב חרדות ו דיכאון, עקב זה אני לא מסוגלת לצאת לעבוד .
לב_ש את מתארת מצב קשה עם הגרוש שלך שכנראה לא בוחל בשום דרך ולא יכול להשלים עם הגירושים, טוב שמצאת את הדרך לעזור לבן שלך להירגע, ומאחר והילדים רואים את אביהם רק פעם בשבועיים אז לפחות זה לא קורה לעיתים קרובות. את יכולה ללכת ב-2 כוונים: הראשון לקחת בחשבון שהבן חוזר מאביו עצבני ולנסות לעשות תוכנית שתעזור לו להתגבר ולחזור למסלול מהר יותר, לעשות איתו משהו שהוא אוהב, להכין משהו טעים לתכנן פעילות משותפת, או לראות טלויזיה, ובכל מקרה לא לתת תשומת לב להתפרצות אני לא יודעת מה הבן שלך אוהב ומה מרגיע אותו לכן קשה לי להציע תוכנית מוגדרת, אבל זה הכוון. אם את חושבת שהמצב ממש קשה ואת מוכנה לעשות מאבק, כי גם לזה צריך כוחות את יכולה לפנות לשירותי הרווחה שיבדקו את זה וימליצו מה לעשות בקשר הביקורים אצל אבא. עירית
גב' עירית וגנר שלום רב! הנני בן 29, נכה צה"ל בגין ליקוי שמיעה, בשנה האחרונה יש שינוי בדפוס ההתנהגות שלי מכל הבחינות בעקבות הטינטון הקבוע והירידה בשמיעה, זה מקשה עליי לתקשר עם האנשים והסביבה, לא מצליח להירדם מרוב הצלצולים, צריך לשמוע מוזיקה לפני השינה בכדי להרדם, זה מעצבן אותי מאד, אני לא מרוכז בעבודה. ליקויי השמיעה גרם לי לשינוי בדפוס ההתנהגות ובריכוז בביצוע העבודה, אגב הנני בעל תואר ראשון במדעי המחשב והמתמטיקה והמקצוע שלי הינו מתכנת, מקצוע אשר מחייב עבודה בסביבה שקטה, זה גורם לי לאי ריכוז בעבודה, אני מפתח מחשבות לא נורמאליות בעקבות הרעש הקבוע והירידה בשמיעה. אבקשך להדריך אותי ומה לעשות במקרה הנ"ל, ותודה מראש.
לניל שלום אני יודעת שטינטון גורם לעצבנות, יחד עם זה בודאי שאפשר לשפר את המצב, דבר ראשון שכדאי לך לעשות זה להתייעץ עם מומחה לנושא , רופא אף אוזן שזה מומחיותו, יכול להיות שיש פיתרונות רפואיים שעשויים להקל. לנושא המחשבות הלא נורמליות לדעתך, לא כתבתה מהם, אבל אני יכולה לשער שאפשר להבין איך הם נובעות או קשורות למצב ולכן תנסה לקבל את המחשבות ולא להלחם איתם, זה בדרך כלל מוריד את המתח לפחות קצת. אולי אפשר בעבודה לשמוע מוזיקה באוזניות לפחות חלק מהזמן אולי זה יעזור לך להתרכז. אבל לפני הכל כדאי להתייעץ עם רופא לגבי שיפור המצב, בהצלחה עירית
שלום, בני נרשם לקרן הפנסיה מבטחים החדשה. כתוצאה מכך שהוא מקבל גמלת נכות (נפשית) מביטוח לאומי, חברת "מבטחים החדשה" סרבה לקבלו כעמית עצמאי. האם חוקי הדבר?
לאילנה שלום לצערי אני לא מספיק יודעת על הפן המשפטי, אפשר לשאול בביטוח לאומי הם בודאי יודעים, או בהסדרות היכן שלמייעצים לעובדים בנושאים של חוקי עבודה. עירית
האם בכך שאבחר ללכת לפסיכולוג דרך קופת החולים. לא אחשוף את עצמי לכך שניתן יהיה לקבל תיעוד על העובדה שאני מטופלת נפשית? הדבר מטריד אותי טיפה. תודה רבה על העזרה בת
לבת התיק הרפואי בקו"פח חסוי, אלא עם את חותמת על ויתור סודיות, זה יכול להיות כאשר יש תביעה משפטית במקרים חריגים של תאונה כאשר את התובעת, או כאשר רוצים לעבוד בעבודות סודיות ביטחוניות, בקיצור כמעט ולא קורה שיש צורך לחתום על ויתור סודיות כזה, כך שלא נראה לי שיש בעיה . בהצלחה עירית
בחודש אוקטובר 2007 יפתח המרכז להכשרה ושיקום תעסוקתי הרצליה והשרון קורס: טיפול בבעלי חיים- פינת חי, מספר 4. משכו 9 חודשים 5 ימים בשבוע, לימודים עיוניים ומעשיים, בלווי עו"ס פרוייקטים , בסיומו תנתן תעודת מקצוע השמה ולווי במקומות העבודה ייעשו ע"י עובדי השמה. משתתפי הקורס יקבלו חומרים לימודיים והחזר הוצאות נסיעה זכאי שיקום של ביטוח לאומי, לשכות הרווחה, משרד הביטחון ומשרד הבריאות לפנות לשרי 09-9506111
לשרי בהצלחה עם הקורס, אין ספק שזה קורס חשוב ומעניין, מצויין לאנשים שאוהבים בעלי חיים. עירית
שלום. שמי בת, אני בת 27. לאחרונה חזרתי משהות בת חצי שנה בחו"ל שם ביליתי הרבה לבד עם עצמי. כמו"כ השהות בחו"ל לא הניבה את הפירות הרצויים. מאז שחזרתי ארצה. אני לא מוצאת את עצמי. בקושי רב מצאתי עבודה ולא הצלחתי להתמיד בה. למרות שאני חושבת שזה לטובה, כי כרגע אני מרגישה שאני צריכה עבודה שלא תיטול ממני את כל האנרגיות. אני חשה מדוכאת. אני מצליחה לשמר הרבה מןהחוויות השליליות בחיי ולא מצליחה להתגבר על האובר רגישות שבי. אני חשה שעזרה מקצועית תעזור לי למצוא את האושר שבחיים. כי לכאורה, אני בחורה עם המון פוטינציאל לחיים. אשמח לקבל תגובות מחזקות
לבת מאד כדאי לפנות לעזרה מקצועית, דרך קופ"ח, או כל דרך אחרת. ברור שיש לך פוטנציאל ואת תוכלי להוציא אותו לפועל באמצעות עזרה מתאימה שתעזור לך לראות את הצדדים הטובים שכנראה כרגע מאחר ואת מדוכדכת קשה לך לראות, גם להתמודד עם רגישות היתר אפשר ללמוד. אם את רוצה בנוסף לטיפול להשתמש בספר שעשוי לעזור לך, אז תקראי את הספר בוחרים להרגיש טוב של דויד ברנס, ותנסה ליישם את התירגול שהוא מציע. ותזכרי כל הזמן שעכשיו קשה לך ואת מעצימה את החוויות השליליות, אבל ניתן לשנות זאת. בהצלחה עירית
שלום עירית.ליפני כמה שנים חבר שלי היתעוור מתאונת דרכים מאז יש לי מחשבה כפייתית שאוליי זה יקרה לי אני חושב על זה כבר כמה שנים למרות שאני יודע שזה רק בראש שלי שאלתי היא כזאת......ניכנסתי לסרטים שאולי ביגלל המחשבות שכימעט לא פוסקות זה באמת יקרה לי......האם את יכולה להרגיע אותי ולהגיד לי בוודאות שגם אם אני יחשוב על זה כל חיי זה לא יקרה לעולם כתוצה מהמחשבה הכפייתית על העיוורון????את הראשונה שאני מיתייעץ איתה מחכה לתשובה(האם מחשבה כפייתית ממושכת על עיוורון יכולה ליגרום לזה להיתממש)תודה מראש אייל.....
לאייל ברור שמחשבות כפייתיות לא יכולות בשום אופן לגרום לדבר להתרחש, אין ספק שגם אם תחשוב כל היום על עיוורון לא תיהיה עיוור השאלה האם יש לך מחשבות כפייתיות נוספות או זה רק זאת. אני מבינה שזה מטריד אבל שוב לא יקרה לך כלום, חוץ מהטירדה שזה מהווה. כדי להחליש את המחשבה הכפייתית צריך לא לחשוש ממנה, ולהבין שלמחשבות אין כוח, עירית
נישאתי צעירה לא משלמות כי חשבתי שלא כולם מושלמים, בקיצור לא הייתי שלימה בנישואי. השנים חלפו הבאתי מספר ילדים מקסימים, הייתי שקועה בגידולם. ועתה כשפרחו מהקן, אני מרגישה בדידות נוראית, ריקנות, רצון עז לגור ליד חברותי מילדות או לפחות לגור ליד יילדי, בעלי מסרב, כי התרגל לגור בדירה בו אנו גרים. נדיר ביותר שהוא מוציא אותי מהבית , חיים עשרות שנים ואינו מבלה איתי, רק לעיתים רחוקות מאד, בטענה שכך הוא ועלי להשלים. אפילו הליכה פשוטה מתעצל לעשות איתי.מרגישה מאד עזובה . כך הוא בעל עוזר ואבא אהוב. אין לו שום דבר נגדי.מה קרה שפתאום יש לי דחף לעבור דירה לצד חברותי מילדות, האם זה נורמלי??? ופתאום שיצאו מהבית אני רואה יותר ויותר עד כמה חיי אומללים, האם זה דבר נורמלי שבעל לא מוציא את אשתו מהבית?. מה עושים? מה קרה? ותודה על העזרה. פתאום שמחת החיים נגמרה אצלי. תודה רבה רבה. אלמונית..
לאלמונית יתכן שקשה לך עם יציאת הילדים מהבית, זה דבר שקורה לנשים רבות. כדאי לך לפתח עניין בדברים שלא רק קשורים לבעלך, להפגש עם חברות, אפשר לעשות זאת בלי לעבור דירה, להיפגש עם ילדיך, למצא משהו שמעניין אותך כמו חוג של ויצו, או כל חוג אחר, אולי לבדוק מה יש במתנס בעיר בה את גרה. את לא צריכה לחכות שבעלך יוציא אותך מהבית, אם הוא לא יוזם תיצרי לך תוכניות משלך וכך יהיו לך חיים מלאים יותר, לא כדאי להסתמך רק על הבעל, כנראה עכשיו שהילדים עזבו את הבית זה כבר לא מספיק לך. עירית
לאלמונית יתכן שקשה לך עם יציאת הילדים מהבית, זה דבר שקורה לנשים רבות. כדאי לך לפתח עניין בדברים שלא רק קשורים לבעלך, להפגש עם חברות, אפשר לעשות זאת בלי לעבור דירה, להיפגש עם ילדיך, למצא משהו שמעניין אותך כמו חוג של ויצו, או כל חוג אחר, אולי לבדוק מה יש במתנס בעיר בה את גרה. את לא צריכה לחכות שבעלך יוציא אותך מהבית, אם הוא לא יוזם תיצרי לך תוכניות משלך וכך יהיו לך חיים מלאים יותר, לא כדאי להסתמך רק על הבעל, כנראה עכשיו שהילדים עזבו את הבית זה כבר לא מספיק לך. עירית
לאלמונית יתכן שקשה לך עם יציאת הילדים מהבית, זה דבר שקורה לנשים רבות. כדאי לך לפתח עניין בדברים שלא רק קשורים לבעלך, להפגש עם חברות, אפשר לעשות זאת בלי לעבור דירה, להיפגש עם ילדיך, למצא משהו שמעניין אותך כמו חוג של ויצו, או כל חוג אחר, אולי לבדוק מה יש במתנס בעיר בה את גרה. את לא צריכה לחכות שבעלך יוציא אותך מהבית, אם הוא לא יוזם תיצרי לך תוכניות משלך וכך יהיו לך חיים מלאים יותר, לא כדאי להסתמך רק על הבעל, כנראה עכשיו שהילדים עזבו את הבית זה כבר לא מספיק לך. עירית
לאלמונית יתכן שקשה לך עם יציאת הילדים מהבית, זה דבר שקורה לנשים רבות. כדאי לך לפתח עניין בדברים שלא רק קשורים לבעלך, להפגש עם חברות, אפשר לעשות זאת בלי לעבור דירה, להיפגש עם ילדיך, למצא משהו שמעניין אותך כמו חוג של ויצו, או כל חוג אחר, אולי לבדוק מה יש במתנס בעיר בה את גרה. את לא צריכה לחכות שבעלך יוציא אותך מהבית, אם הוא לא יוזם תיצרי לך תוכניות משלך וכך יהיו לך חיים מלאים יותר, לא כדאי להסתמך רק על הבעל, כנראה עכשיו שהילדים עזבו את הבית זה כבר לא מספיק לך. עירית
שלום לך, אני בת 20 וסובלת מבעיה שקשה לי להגדיר, אך אני סובלת ממנה שנים. אני לא יודעת להגיד מתי בדיוק זה התחיל, אבל זה מפריע לי בחיי היום-יום ומקשה עליי. אני פשוט כל הזמן בוכה.גם אם משהו עצוב וגם סתם פתאום. זה מאוד קיצוני, זה קורה לי כל הזמן בכל אירוע או תקרית. למשל, הייתי בטיול בצבא, וכיוון שהייתי בין המארגנות הייתי רוב הזמן עם סגל המפקדים שלי.מאוד נהניתי בטיול, והיה לי כיף הן מהחברה ומהאנשים והן משאר הפעילויות.בסוף הטיול ממש לפני שעלינו על האוטובוס בדרך הבייתה ישבתי עם כמה מהחברים מהמשרד, חיילים כמוני שאני משרתת איתם כתף אל כתף יום-יום, והם סיפרו לי שהם היו כל הטיול יחד ונהנו מאוד. הסיפור הזה, גרם לי לבכות.אני לא מצליחה להבין למה!, זה היה ממש לא במקום, ממש לא לעניין והיה לי קשה לעצור את פרץ הדמעות. בפעמים אחרות, אני מצליחה לעצור את עצמי, מה שדורש ממני כוחות נפש אדירים ואנרגיות, אבל אם באותו יום יקרה לי עוד משהו לא נעים כזה, אזי אני כבר לא אוכל להתאפק ופרץ הרגשות פשוט יציף אותי. גם בזמן התרחשות האירוע אני לא חושבת או מאמינה שזה דבר מה שיש לבכות בגללו, וגם בדיעבד, אני לא מבינה למה היה לי הצורך לבכות-אז אם אני לא חושבת ככה - למה זה קורה לי? אני כבר בחורה מספיק גדולה, ואני לא יכולה לחיות עם זה יותר. אודה לעזרתך,
לאנונימית כנראה שאת רגישה או שיש דברים מסויימים שמזכירים לך אולי דברים מרגשים או אחרים ואז זה כמו ללחוץ על כפתור רגיש והכל מתפרץ. אני מבינה שאת מתפקדת טוב בדרך כלל ולכן זה לא נראה לי מדאיג, יחד עם גורם לך לסבל קשה ולכן שווה להתייעץ עם מטפל שיעזור לך להבין מדוע זה קורה או איך לפתח קצת חסינות. בנתיים את יכולה להכין לך טבלא וכל פעם שזה קורה לנסות לתעד מה המחשבה שעברה לך בראש, מה הרגש, אולי אם אפשר לאמץ מחשבה פחות קיצונית, וכך לרכוש שליטה מסויימת ופרופורציות. תכתבי לי איך זה הולך לך ואני אנסה לכוון אותך בהמשך. בהצלחה עירית
שלום, אבקש לדעת מהו ה"תעריף" או התשלום המקובל עבור קבלת "סיכום טיפול" (=רשומה רפואית) בגמר טיפול. ביקשתי מהפסיכולוגית לקבל ליידי את החומר, והיא דרשה עבורו כ-700 ¤ (!). (אציין כי מדובר בפסיכולוגית קלינית, העובדת רק באופן פרטי, מקבלת ב"קליניקה" (דירה) קטנה ועלובה, היא איננה ד"ר/ פרופ'/ מטפלת בדרך ייחודית (רק שיחות). התעריפים שלה: 330 ¤ לפגישה (בתדירות של 1-2 פגישות בשבוע), 250 ¤ (3 פגישות שבועיות)). להערכתי, הסכום שנקבה מופרז וחמדני, מה גם שאין בידי לשלם לה אותו. אשמח לקבל תשובה מקצועית ומוסמכת ממנהלי הפורום לגבי התעריפים המקובלים לעניין זה. ואם מישהו מבין הגולשים שילם עבור כך סכומים אחרים, אשמח לשמוע ולהתעדכן. הודעות ניתן להשאיר לי גם במייל: [email protected] תודה, נורית
לנורית אני לא יודעת האם יש תעריף מוסכם, השאלה היא מה ההקיף לאיזה צורך את צריכה את הסיכום, כאשר זאת חוות דעת מחייבת זה בדרך כלל יותר יקר כי צריך להשקיע בכך הרבה. מאחר וזה טיפול פרטי אין משהו מחייב, אבל חשובה לצורך העניין המטרה לשמה נדרש הסיכום. עירית
בתחום הזה, כל ממזר מלך !
אם את לא מרגישה טוב עם הפסיכולוגית זה כבר לא טוב.את חייבת כימיה איתה בכדי להיפתח ולדבר.
צוהריים טובים , אני לא יודעת מאיפה להתחיל , אבל נראה לי שכבר מספיק לי , לא ?! צריך לבוא יום וכן אספר , לא ?! אני בת 24 , בדר"כ בריאה , לא סובלת מאיזה בעיה רופאית , אפילו לא מכירה רופא המשפחה שלי . הבעיה שלי היא כך : אני נוטלת איזה כדור רואה אותו , לא משנה צבעו או צורתו או אפילו למי שייך או לאיזה מחלה הוא נוצר ,... כשרואה את הכדור אני לוקחת אותו מיד מבלי לחשוב ... והבית שלי ולצערי הרב מלא בכל מיני תרופות כמו לכלסטרול, שומן, לחץ דם,סוכרת, הרגעה,כאבים , איטוביוטיקה,... אני לוקחת את הכדורים לא שאני בדיכאון או בלחץ או שיש מחשבות אובדניות או ... אלא רק שאני רואה הכדור או משהוא במשפחה מבקש ממני להביא לו כדור , אני מיד לוקח אחד או שניים . אני עושה את זה כבר שנים . ואף אחד לא יודע משאני עושה , ולא רוצא שכן משהוא ידע , אני מעוניינת לפתור את הבעיה שלי לבד . איך אני יכולה לפתור את זה מבלי שאף אחד יתערב בזה , הערה קטנה : אני ילדה מוצלחת בחיים ,לומדת באונ' , יש לי חברות , תודה מראש על כל יעוץ או תמיכה
שלום אני מבינה שכל כדור שאת רואה את בולעת ולא ברור לך מדוע את עושה זאת. תנסי לעשות תרגיל, עם הכנה מוקדמת תחליטי שאת תסתכלי על כדור תגעי בו , ותעשי מאמץ גדול לא להכניס אותו לפה בשום אופן, תדמייני שאין אפשרות שהכדור יכנס לפה. במקביל תנסי להבין איזה מחשבות עוברות לך בראש, ואם את רוצה תכתבי לי אותן. תעשי ניסיון מקווה שזה יצליח ותכתבי לי מה קורה. בהצלחה עירית
הבן שלי בן שנה ו-10 חודשים שובב גדול עושה תעלולים קופץ מהספה, שולחן. אבל פחדן מאוד מאוד. הוא פוחד מעץ שהענפים שלו זזים ברוח, מגלאי של אזעקה שיש לו נורה מהבהבת הפחד הוא היסטרי מלווה בצרחות, בכי וטיפוס על רגליי באופן מבוהל במיוחד. בגן יש להם שיעור מוזיקה שם משמיעים להם צלילים ומלמדים אותם מה הקולות ששמעו, והוא בלחץ היסטרי. הוא מפחד מההשתקפות שלו על גבי חלון. מדמויות של אנשים המחופשים לבובות (כמו בימי הולדת, ובתוכניות טלויזיה) אם היה בוכה קצת הייתי מבינה את בהלתו שכן הוא קטן. אבל הבכי והצרחות והטיפוש שלו היסטרי למדי. אני לוקחת אותו לדברים המפחידים ומסבירה לו מה זה ושזה לא מפחיד, הוא לא נרגע. הוא ממש היסטרי. מה לעשות???? אובדת עצות אציין שהוא לא מפחד מרעשים של מוזיקה , מברגה, מקדחה (אבא שלו חשמלאי) ולא מפחד מבעלי חיים
לקארין אני לא ממש מומחית לילדים קטנים, אבל אני יודעת שתינוקות הרבה פעמים פוחדים מדברים שלנו נראה לא הגיוני לפחד מהם. מאד חשוב שאת תגיבי לפחדים שלו על ידי הרגעתו לקחת על הידיים לדבר אליו וכו' ותקבלי את הפחדים הכי טבעי ורגוע שאת מסוגלת, יש סיכוי שהמסר הרגוע שלך שלא יתבטא בניסיון לשכנע אותו שאין מה לפחד, אלא שהוא ירגיש שאת רגוע איתו יביא לאט לאט בהדרגה להסתגלות שלו לדברים מהם הוא פוחד. במידה ובעוד כמה חודשים תראי שאין שיפור, אפשר להתייעץ עם רופא הילדים. זה לא נראה לי מדאיג מאחר והוא ממש קטן עדיין, אז לא לדאוג זה הכי חשוב. עירית
קראתי בפורום שלך,שהמלצת למישהי שסובלת ממחשבות-כפייתיות,לחשוב מחשבות חיוביות,ואם זה מאוד מפריע ניתן לפנות לטיפול התנהגותי.לכן אני מעוניינת לדעת היכן ניתן להשיג פסיכולוג\פסיכולוגית המטפלים בשיטת הטיפול ההתנהגותי? תודה רמונה!
לרמונה אני לא יודעת באיזה איזור מגורים, אבל אם את בקופ"ח כללית ויש לך ביטוח מושלם, אז אפשר לפנות לחברת מדיטון שהם עושים את ההפניות בכל הארץ, זה טיפול שעולה 160 ש"ח לשעה, ואפשר לבקש מטפל בשיטה ההתנהגותית קוגנטיבית, אפשרות אחרת היא מרפאה לבריאות נפש, או קופ"ח שונה תלוי היכן את מבוטחת, בקופ"ח אפשר לפנות לרופא משפחה או לעובדת סוציאלית בקופה. הטלפון של מדיטון הוא 03-5288171 עירית
חבר שלי ואני יוצאים מזה 9 חודשים מתחילת הקשר חבר שלי טען ועדין טוען שהוא נמצא במצב נפשי לא טוב. לפני כ4 חודשים הוא פוטר מהעבודה ומאז הוא עצבני מאוד כועס ולפעמים אני מרגישה שאני צריכה להיות לידו כמו בכפפה של משי. יעצתי לו ללכת לפסיכולג ואף דאגתי שיהי לו טלפון אבל הוא לא עשה בזה שימוש כששאלתי האם התקשר כעס עלי מאוד ושינה נושא. אני בת 27 והוא בן 34 כנכסתי לקשר אמרתי וציינתי שאני מחפשת להתחתן , לפני כחודש ניהלתי איתו שיחה הוא אומר שהוא לא מרגיש שם והוא רוצה להתחתן . כיוון שהוא אינו עובד ובמצב נפשי לא טוב. אני מבינה את מה שהוא עובד אבל כתוצאה מזה חיי בהולד. מה עלי לעשות להמתין לא רוצה לפספס .. אבל מצד שני אוהבת אותו . הפחד שלי האמתי שזה אולי תירוץ ובתוך תוכו אינו בנוי לחתונה. איך אני יכולה להבין מהיכן הסירוב שלו לדבר על הנושא נובע. אשמח לכול עצה. יש לציין שהדבר גורם לי לשקול ברצינות פרידה אבל אני אוהבת אותו כול כך חשוב לי לדעת להבין מאיפה הפחד בא
לשלי לדעתי כאשר המצב הנפשי לא טוב חשוב לטפל בזה כמו בכל העיה אחרת, אם החבר שלך לא מוכן לטפל במצב, אז השאלה היא מה יהיה, אני לא יודעת מה הבעיה שלו והאם החומרה היא כזאת שהוא לא מסוגל לעבוד, זאת אינפורמציה חשובה. אם החומרה היא כזאת שמפריעה לתיפקוד, והוא לא מוכן לטפל בזה, אז למרות אהבתך אני לא רואה איזה עתיד יהיה ליחסים בינכם. כאשר אדם לא עושה את מה שצריך על מנת לעזור לעצמו , גם את לא יכולה להציל אותו. אני שוב מדגישה שחסרים לי פרטים על חומרת המצב, במידה והוא לא מסוגל לתפקד, אני חושבת שאת צריכה להתנות את המשך הקשר בקבלת טיפול מתאים למצב אין טעם ברגע זה לדבר על חתונה, צריך לפני לטפל במצב הנפשי. עירית
קודם כול תודה שענית לי. חבר שלי במצב שהוא מתפקד מה שאני כן יכולה להוסיף על מנת שתביני את התמונה . הוא הולך לראיונות עבודה לומד ומנסה להצליח כמה שיותר לפני כול ראיון. התיסכול שלו מזה שהוא לא מצליח למצוא מעצם הדחייה ממקומות העבודה , יש לחבר שלי לדעתי בעיה עם דחיה שגורמת לו לכעס כול כך עמוק שהוא משתלט עליו הוא נכנס לתוך מצב שאי אפשר לדבר איתו רק עם עצמו , מגיב בצורה מאוד לא נעימה הוא נרגע אחרי שינה או מקלחת וחוזר להתנהג כרגיל . הוא מאוד בלחץ כול הזמן .. השאלה שלי .. א. איך אני יכולה לעזור לו ב. איך אני מבררת האם הנושא חתונה נובע בשל המצב בו הוא נתון כרגע בלי עבודה. או משהו בו שהוא לא מוכן לחתונה ? אשמח לתגובתך תודה איך להבין באמת מאיפה
חברתי כבת 40 מסודרת דווקא כלכלית בדירתה. לאחרונה אמרה לי שהיא בדיכאון והיא מרגישה כמו הומלסית. מה הכוונה מרגישה כמו הומלסית? (חברתי לא הגיבה). תודה רבה.
לגלית לדכאון יש היבטים רבים, אולי חברתך מתכוונת שהיא מרגיש לא מחוברת בודדה, תלושה. אם את רוצה לעזור לה , תדברי איתה ותגידי לה שאת רוצה להבין ולעזור אני מנחשת למה היא התכוונה, זה כמובן לא מקצועי, צריך להבין ממנה, במידה והיא באמת בדכאון כדאי לפנות לאיש מקצוע אפילו אפשר לרופא המשפחה, יש טיפול יעיל לדכאון וחבל לסבול. עירית
שלום לך עירית אקווה שתוכלי לעזור לי .. לאחרונה אני לא נמשך לחברה שלי אם זה מבחינת פיזית ומינית וגם אם זו מבחינה לדבר ולאהוב אחד את השני בכל זאת אני מרגיש טוב איתה בדרך כלל .. איך אפשר לחדש את המצב הזה ? בלדבר על זה ? יש דרך כל שהיא ???
לאסי אני לא יודעת בני כמה אתם וכמה זמן אתם ביחד, בדרך כלל בהתחלה יש יותר התלהבות אבל יש דרכים לשמור על משיכה במידה והיחסים טובים והיתה משיכה, תחשוב על יציאה מהשגרה לקיים יחסי מין במקום שונה מהרגיל, לעשות ביחד דברים שאתם אוהבים, אולי לצאת לנופש, טיול בטבע, ג'קוזי, ובבדאי אפשר להפעיל את הדימיון ולמצא עוד הרבה אפשרויות, שוב זה יעזור במידה והקשר בגדול מספק, אם תכתוב לי יותר פרטים אנסה להתיחס שוב בהתאם. בהצלחה עירית
יש משהו נקודתי אצל בעלי שקשה לי לקבל ולהתרגל ולהשלים עם זה. אני לא מרגישה טוב וכיף להיות איתו לצד אנשים, כי אז אני מרגישה מאד בודדה/אומללה. הוא לא מפסיק לדבר ולהביט אך ורק לאחרים ואלי הוא לא מעיף אפילו מבט לשנייה. גם כשאני שואלת אותו משהו, במקום מתוך נימוס להביט בי בעיניים- הוא מביט ומשיב לאחרים. נותן לי ההרגשה שאחרים יותר חשובים ממני, ויודע בגדול לתת לאחרים תשומת לב מירבית, ואני תמיד מרגישה לידו עזובה בנוכחות אנשים, כאילו אני אויר. וכשוחחתי איתו לא פעם, טוען שלא עושה זאת בכונה, אך זה כבר תקופה מאד ארוכה ועם השנים זה הולך ומפריע לי יותר ויותר. לכן אני מעדיפה כמה שפחות לבלות איתו לצד אנשים, כי נותן לי הרגשה שהוא השולט, הוא המדבר, הוא הדומיננטי, ואני המיותרת, כשאני מדברת הוא אפילו לא טורח להישיר בי מבט לעינים. חוץ מיזה הוא בעל שאוהב לעזור. מה אני עושה?? תודה רבה.
לשרית במידה והקושי הוא באמת רק נקודתי , ובעלך אומר שזה לא בכוונה, תיזמי שיחה איתו לא בשעה של כעס אלא בנחת תסבירי לו עד כמה זה מפריע לך, ותציעי לו שאם הוא אכן לא מרגיש בזה וזה לא בכוונה, את תעשי לו סימן שמוסכם בינכם כאשר זה קורה בחברה, ובעקבות הסימן אולי הוא יזכר להתיחס אליך. תספרי לי האם זה עובד. בהצלחה עירית
אולי רק כך הוא יבין . את צריכה לומר לו שאת נפגעת ולאיים עליו בניתוק הקשר . אולי הוא יבין.
שלום יש לי שאלה מיוחדת שמדאיגה אותי ומביכה אותי.....שאני וחברה שלי במגעים אינטימים אני אוהב שהיא משחקת לי אם התחתון ומכניסה לי אותו לחריץ של הישבן מותחת לי אותו למעלה והוא הופך להיות כמו חוטיני זה מדליק אותי......האם זה משהו לא נורמלי או סטיה לא נורמלית....אני מקווה שאני לא חוצפן כי זה שאלה קצת גסה אבל פשוט אני מודאג ואין לי למי ליפנות תודה וסליחה.
כל עוד זה נעים לשניכם ומקובל על שניכם, אין בזה שום סטייה. כאן זה לא אתר סקס אבל עניתי לך, כדי שלא תיהיה מוטרד. עירית
שלום, אני שייכת לקופ"ח 'כללית' ונודע לי שניתן כיום לעשות דברים דרך האינטרנט כמו קביעת תורים וכו' רק שאין לי מושג איך זה עובד. אשמח לקבל אינפורמציה בנידון.
לחיה אין לי מושג איך זה עובד, אבל אפשר להתקשר למשרד של קופ"ח, הם בודאי ידעו להגיד לך. עירית
גם אני בכללית והעיניין מאוד פשוט. היכנסי לאתר שלהם, החדירי סיסמא וקוד ולפנייך יהיו פרוסים כל שעות הפעילות של הרופא המטפל לאורך כל השבוע (אחרי הפעם הראשונה האתר זוכר את הרופא המטפל ומעלה אותו אוטו'). כך 24 שעות ביממה את יכולה לתאם תור מתי שנוח לך. דרך אגב, ניתן לקבל עוד שירותים כמו תוצאות בדיקות וכו'. במקום לפרט לך עוד, צרפתי לך לינק של האתר, היכנסי ובידקי. רוב בריאות ואושר! http://www.clalit.org.il/he-IL
שלום רב דר אני בן 32 אין לי שום בעיה רפואית או טראומות כלליות בדרך כלל בריא . אני סובל מפחד צעום מאוד מאנשים שכינים שלנו הפחד גורם לי לדפיקות לב מאוצות ואפילו מרגיש שמתעלף מעוצמת הפחד . האנשים האלה אחד מהם הוא הייה בכיתה שלי כשהינו קטנים. וכול הזמן אחרי סיום יום לימודים חוסם לי את הכביש ומתחיל להפחיד ולאים עלי . עכשיו אנחנו גדולים אבל סובל מאוד מאוד מפחד עצום מהם ובעיקר הוא. אפילו אם אני שומיע כול רם אצלהם או רעשים כמעט קורס מרוב הפחד עד עכשיו זה מטריד אותי ומחמיר . מבקש עזרה דחופה והסבר וכיוון .
ליוסי נוצרה אצלך חרדה בעקבות אירועי העבר , כדאי להתייעץ אפשר לפתור את זה, כדאי לפנות למטפל בשיטה ההתנהגותית קוגנטיבית , אפשר להתייעץ בקופ"ח. הרעיון הוא להבין היכן זה התחיל ולהחשף לזה, כי היום המצב כבר שונה, לא לברוח מההתמודדות הזאת, מאחר וכך מונצח המצב. עירית
ביום ב' 21 למאי יתקיים טיול אופניים בפארק הירקון. נידרש ידע בסיסי ברכיבה, ינתנו אופניים וקסדה+ ביטוח. היוזמה נעשית בשיתוף עמותת שכולו טוב. המטרה היא ליצור קבוצה של רוכבים הנפגשת אחת לשבוע לרכיבה באיזור המגורים ואחת לחודש יציאה אל הטבע לרכיבה. אפשרי להצטרף אל הרכיבה ב 21 במאי גם באופן חד פעמי, רק כדי להתנסות. לרכיבה יתרונות רבים: פעילות גופנית היא טובה לנפש, מפגש חברתי, יציאה אל הטבע. כולם מוזמנים. לפרטים נוספים ניתן ליפנות אל יוני 052-5373861 להתראות
אני ממש ממליצה, פעילות גופנית זה דבר תורם, ובודאי שזה משולב גם בחלק החברתי מומלץ, כדאי לנסות. עירית
ככה סתם ? בלי כדורים ? שוק חשמלי ? איזה לובוטומי ?
שלום אני אם לילד בן שנה יש לי ילד אחד חמותי אמרה לי שבגלל הגבות הדקות שלו הוא לא יהיה כל כך חכם זו לפי דעתי סתם אמונה טפלה.. אבל המחשבה הזו לא מפסיקה להעסיק אותי ובזמן האחרון אני שמה לב יותר ויותר לילדים חכמים מאוד שאני מכירה ושיש להם גבות עבות מה עושים? האם יש אמת בדבריה? תודה רבה
לשרית זאת שטות אין בזה שמץ של אמת, השאלה היא מדוע את מאמינה לזה, הרי את יודעת שזה לא נכון. ואם זה הופך למחשבות טורדניות, אז ההתמודדות שלך היא עם מחשבות טורדניות , במידה וזה ממשיך להופיע כמחשבה מטרידה, תנסי להקצות זמן להשאר עם המחשבה ולאחר מכן להחליף אותה במחשבה נעימה עליה תחליטי מראש. הגישה היא שלא לחשוש מהמחשבה המטרידה ולא לברוח ממנה, קדם לקבל אותה כמחשבה מטרידה שאין בה נזק, ובמידה וזה ממשיך לתרגל אמירת די בצורה משכנעת ולתרגל גם החלפה במחשבה נעימה. עירית
ביתי בת ה-13 החלה לפתח מחשבות טורדניות בנושא אלוהים ומלאכים. הנושא "תוקע" אותה לא מעט ולעיתים לשעות (אם כי כמעט תמיד רק בבית) .חוששת מעונש על פגיעה באל וכו' (אנו חילונים יש לציין) . על פניו בבית הספר לא מבחינים בדבר. הנושא מקשה עליה את הלבוש, כניסה הביתה ,למיטה ורחצה ופגע גם ביחסיה עם חברותיה . הנ"ל מסרבת בתוקף להגיע לטיפול וטוענת שתוכל לטפל בכך עצמאית ...אך אנו בספק כמובן .שוחחנו איתה ארוכות (הנ"ל פיקחית במיוחד ומתנסחת באופן רהוט ) תוך הבעת יאוש ותוך נסיון לשכנצא אותה להתעלם מהחששות אך ללא הועיל . האם לקחת אותה בכוח לאבחון וטיפול?
אני מטופלת על ידי פסיכיאטר, אך אנני מרוצה מהטיפול. לצערי, אין רופאים מומחים בקופ"ח מכבי שבהם אני אוכל להעזר. אני אשמח לקבל ממך המלצה על רופא פסיכיאטר מומחה פרטי באיזור המרכ - שפלה אשר יסייע לי. אני סובלת בעיקר מעצבנות, קסיסת ציפורניים, חוסר שקט, אי נחת כבר תקופה ממושכת והטיפול שניתן לי עד היום לא מסייע לי.
לשירי אני מצטערת שלא עזרו לך, אבל ככל הידוע לי יש רופאים רבים במכבי שניתן לפנות אליהם, ויש לך אפשרות להחליף רופא, קשה להמליץ על רופאים מאחר וזה הרבה שאלה של כימיה, וגם אסור לנו להמליץ על רופא מסויים, שלא יחשבו שיש לנו רווח כל שהו מזה. אני מקווה שתמצאי את הטיפול המתאים עירית
בעלי אחרי צינתור, אני לא יודעת איך להתמודד יותר. כבר חצי שנה הוא אחרי והוא יושב בבית, בקושי עושה משהו, לוקח כדורים נכד כאבים, מסרב להרפות מהארוע לב שהיה לו. מבחינתו כל רגע זה יכול לקרות שוב והוא לא רוצה לעזור לזה לקרות כדבריו. אניט לגמרי איתו, אני פשוט רוצה שיירגע, שיחזור לו הביטחון בבריאותשלו, זה פשוט לא קורה...
זה מצב קשה לך אבל בעיקר לו. אני מכירה את המצב מקרוב. לנו הגיע נס מלמעלה. במקרה מישהו המליץ לנו באינטרנט על שירות חירום פרטי. אחרי בירור נרשמנו לשח"ל. מה הקשר את שואלת. הם מנהלים מעקב רפואי שוטף בעזרת מכשירים משוכללים למדידת אקג לחץ דם משקל ועוד והכול מרחוק. הוא הופך להיות אדון לעצמו, תמיד יודע מה המצב, תמיד יכול להתקשר ולשאול שאלות. שווה להתעניין. בבקשה: www.shahal.co.il רפואה שלמה.
אני באמת מופתע, חשבתי שמדובר רק בשירות של אמבולנסים ולא הבנתי מה הם מציעים, זה ממש משנה את התמונה. תודה על המידע מילה. שוטטתי באתר שלהם ומצאתי שם סרטון מעניין, אני מצרף אותו בקישור: http://www.shahal.co.il/objects/telemedicine.wmv
למיה בעלך סובל מחרדה, וכדאי לטפל בזה, כי ככה זה לא חיים, וזה חבל. אפשר לפנות לפסיכיאטר או למטפל שעובד בשיטה ההתנהגותית קוגנטיבית. כמובן שיש להתייעץ עם רופא מה טוב בשבילו ועד כמה להיות פעיל, ואיזה פעילות טובה בשבילו, עד כמה שאני יודעת מומלץ ללכת ברגל ולחיות פחות או יותר באופן רגיל. אחרי התייעצות עם הרופא לחפש טיפול מתאים. עירית
למיה להערכתי בעלך סובל מחרדה, כדאי להתייעץ עם רופא איזה פעילות מומלצת וגם לגבי אורח חיים רצוי, ולאחר מכן לחפש טיפול מתאים, או בגישה ההתנהגותית קוגנטיבית או על ידי טיפול תרופתי . עירית
הסיפור שלי הוא כך ...היכרתי מישהי דרך חבר שהיא לא ממש נראית הכי טוב וזה קצת מפריע לי ..אבל מצד שני האופי שלה ממש מתאים לי גם מבחינת ראיה לעתיד ומחשבה נכונה ...היא בחורה כזאת עם אופי חזק שלא מתביישת ומדברת על הכל בקלילות ובכינות וזה ממש עושה לי טוב ..עד לרגע זה אני לא מרגיש כימיה כזאת שמושכת אותי אליהה השאלה שלי אלייך היא האם להמשיך ולדבר איתה ולא ממש להתייחס ליופי שלה בצורה עקרונית או להפסיק עם זה ..? בבקשה תעני לי ואהיה מודה לך מהלב..
לעמי האופי מאד חשוב, בודאי כאשר מדובר על קשר רציני, אבל מאחר ובקשר רומנטי יש גם צד המחייב משיכה, זה תלוי עד כמה אין כימייה מאחר והאופי שלה מוצא חן בעיניך אז יש טעם לנסות עוד קצת, בסופו של דבר תצטרך לבדוק האם יש משיכה כלשהי, אין בעיה להיות עם בחורה לא כל כך יפה, אם אתה יכול להרגיש שאתה רוצה להיות איתה פיזית. עירית
אני כל הזמן פוחדת שמדברים עלי ושאנשים נגדי ושאנשים חושבים שאני טפשה עוד ועוד מלא דוגמאות, מאז שאני זוכרת את עצמי אני כזאת. למשל עד אמצע-סוף כתה י' הייתי בטוחה שכל העולם מובנה בשבילי כדי שאני לא אזהה שאני משהי עם צרכים מיוחדים, לדוגמא חשבתי שבי"ס והישוב שאני גרה בו וכל מיני והתיכון, מובנים במיוחד עבורי כדי שאני לא אזהה שאני לא רגילה וכדי שאני אחשוב שאני נורמלית לחלוטין, למשל הציונים וכל מיני כאלו נותנים לי ציון מסוים ולא משקף (לדעתי) ולאחרים נותנים ציונים נגיד פחות גבוהים משלי כדי שאני אחשוב שאני נורמלית (לפני ט' היה זמן ארוך שחשדתי שמדובר בניסוי כלשהו [עלי בתור חריגה], נסיתי לצותת לאנשים כי הייתי בטוחה שהם מדברים עלי) ובכל מקרה הייתי בטוחה שכל הארץ בערך מובנת עבורי ובשביל שאני 'לא אגלה'. בכל מקרה אז מה שקרה לי בעבודה השנה זה ששוב היה לי כזה דבר והייתי בטוחה שהשרות לאומי הוא מסגרת 'מיוחדת' עבורי ושאני בעצם מוגבלת שבאה להשתקם ממקום השרות (אני עובדת עם אנשים מוגבלים: פיגור, נפשי, שיקומי) במקום להיות בת שרות ולעזור לאחרים. והייתה לי מין התפרצות כזאת על אחת העובדות (כאילו היא חושבת שאני אחת מהחוסים, מהמטופלים) בואי נגיד שבזמן שאני כותבת לך את השורות האלו אני עדין לא משוכנעת בעצמי שזה לא נכון מה שחשבתי אז ועכשיו. אני כותבת לך עכשיו כאילו אני כבר יודעת שחשבתי משהו שהוא לא נכון אבל אני לא מבינה את זה באמת, הבנת למה אני מתכוונת? יש לנו בישוב שתי אחיות עם פיגור מבוגרות ממני בכמה שנים, ואני כל הזמן חושבת ההאם רואים אותי כמו שרואים אותם?? אני לא מסוגלת לחשוב על זה בכלל אני מתמוטטת כשאני חושבת על זה ככה. אם זה רליש לנו בקביוץ שתי אחיות עם פיגור מבוגרות ממנו בכמה שנים, ואני כל הזמן חושבת ההאם רואים אותי כמו שרואים אותם?? אני לא מסוגלת לחשוב על זה בכלל אני מתמוטטת כשנאי חושבת על זה ככה. היייש לנו בקביוץ שתי אחיות עם פיגור מבוגרות ממנו בכמה שנים, ואני כל הזמן חושבת ההאם רואים אותי כמו שרואים אותם?? אני לא מסוגלת לחשוב על זה בכלל אני מתמוטטת כשנאי חושבת על זה ככה. תודה רבה על הקריאה ועל הפורום הזה בכלל, מרים
למרים נראה לי שאת סובלת מהמחשות והרגשות שמדברים עליך, ואת עסוקה במה חושבים עליך, מאחר וזה מפריע לך כדאי לפנות לרופא פסיכיאטר הוא בודאי יכול לעזור לך ואז תרגישי הרבה יותר טוב וחייך יהיו טובים יותר, אני מאד ממליצה לך לנסות טיפול כזה בדרך כלל זה טיפול על ידי תרופה שאת לוקחת ואחרי זמן מה מרגישים יותר טוב, רגשות ומחשבות הרדיפה יכולות לעבור עם טיפול מתאים. בהצלחה עירית
תודה רבה על התגובה! זאת בעיה נפוצה? את חושבת שזה יכול להחמיר? (זאת בעיה מתמשכת?) תודה רבה!
אישה הנשואה כ-30 שנה סובלת מחסך אדיר. אינה מסוגלת לפרק את החבילה.מאוהבת עד כלות נשמתה בגבר נשוי שנתן לה בעבר תשומת לב והיא יודעת שאין להם סיכוי יחדיו.... . לפתע באחד הימים קיבלה דלקת עיניים חריפה פלטה ואמרה לי:" חבל שלא התעוורתי הייתי נגעלת מהיסורים". מה דעתכם?
לסמדר נראה כי יסורי האהבה קשים, אולי מלווה דיכאון, צריך עוד פרטים כדי להבין יותר, אבל אין ספק שלהיות מאוהבים במשהו לא מושג זה קשה מאד, צריך יותר מידע על מנת להבין ממה זה נובע. עירית
שלום עירית.אני בנאדם רגיש,טוב לב,פחדן,ופרנואיד.....אני מאושר מהחיים אוהב את החיים יש לי משפחה חמה חברה שאני אוהב ואפילו מתכנן להתחתן בקרוב ולהקים ביית.....בשנים האחרונות אני מרבה לבדוק כמה פעמים אם נעלתי את הביית,סגרתי את האוטו,אם הרישיון נהיגה והויזה בארנק....בקיצור בודק דברים שכעיקרון חשוב אבל בצורה מאד מוגזמת......בחצי שנה האחרונה...התחילו אובססיות של פחד לפגוע באנשים שאני אוהב....אני יתן לך דוגמא נגיד שאני יושב אם החברה שלי לראות סרט....רצים לי משפטים רעים בראש ואיחולים מגעילים כמו "את סתם מגעילה"המשפט הזה רץ לי בראש אני מרגיש כהילו הוא עומד לצאת מהפה ואני מנסה להשתלט ולהחליף אותו ב....את הנסיכה שלי....אני מוטרד מאד ואני אוהב אותה וזה מתסכל אותי אני אפילו סיפרתי לה פחות או יותר את הבעיה היא הבינה.......אבל זה תמיד חוזר בעוצמות שונות....עירית האם זה חמור אני פוחד שבגלל שאני עסוק במלחמה אם האובססיות והמחשבות בסוף אני יפגע בה ויפלט לי איזה משפט מגעיל מאלה שרצים לי בראש...מה נראה לך שיש לי האם זה חמור....מה יש לי עירית תעזרי לי האם זה יכול להיות או להתפתח למחלת נפש לאן זה יכול להחמיר....האם זה יכול פתאום להעלם מה יש לי תעזרי לי אני מאושר בחיים האובססיות האלה זה כמו קרציה שלא עוזבת זה מתחיל להפחיד אותי...הבנתי ממך שאובססיות מחליפות חרדה ובעצם אין לי חרדות אבל יש אובססיות....אני הודה לך אם תעזרי לי ותעני לי תשובה מכל הלב מה קורה לי בראש?תודה וסליחה על האורך של ההודעה.
בהצלחה.
איזה אתר? http://www.mytherapy.co.il
http://www.mytherapy.co.il שיהיה לך המון בהצלחה!
האובססיות מחליפות את החרדות, זה מנגנון כזה שמוריד את החרדה על ידי הופעת סימפטומים כפייתיים, אתה לא משתגע, אלא סובל מהפרעה כפייתית, זה מאד לא נעים אבל לא מוןביל לשגעון וגם אין לי ספק שלא תבצע בפועל את מה שאתה חושב. אלה סתם מחשבות אובססיביות שנתקעות בראש בעיקר בגלל היותן מאיימות, הדרך לטפל בזה היא או תרופתית (תלוי כמה זה מציק לך), או בטיפול התנהגותי קוגנטיבי, או בשילוב של השניים. העיקרון המרכזי הוא כמו להזמין את המחשבות האלה, אפילו לקבוע שעה ביום שחושבים אותם בכוונה, לא לנסות לברוח מהם, ככל שמנסים לברוח המחשבות כאילו רודפות, אם מצליחים להתידד איתם ולהסכים שהם יבואו , העוצמה נחלשת, אבל כמובן שזה מאד קשה כי המחשבות האלה מאד לא נעימות לך, תחשוב על כך שמחשבה זה רק מחשבה אף אחד לא יושב בבית-סוהר בשל מחשבות, ואלה לא מחשבות שמובילות למעשים , אחרי שבאמת מזמינים אותן, אפשר גם ליצור מחשבה חלופית נעימה, ובשעה ביום שהחלטנו לחשוב אותן לחזור ולהזמין אותן. בנוסף תמשיך עם התוכנית שלך ובכל פעם תזכיר לעצמך שאלה סתם מחשבות , לא לתת למחשבות אלה להשפיע על התוכנית שלך בחיים. עירית
בסד 5109 לגברת דוקטור עירית וגנר שלום, בעלי כמעט 70 לא עובד כ6 שנים עקב פרקינסון סוכרת לחץ דם גבוה התקפי לב סטנטים בחזה אלצהיימר כאבי פרקים וכ וכ הוא ניצול שואה מוכר עי' הלשכה הוא עסוק כל השנים בחיטוט ואיסוף זבל בגדים יישנים ברזלים כלים למיניהם וכל הזמן חוזר והולך ומביא דברים מהזבל עקב חוליו וחוסר כוח הוא כבר לא מנסה לסדר שם דבר וחפצים בחדרו נערמים עד שכמעט לא ניתן לעבור וכך בחצר חוטי ברזל קומקומים יישנים לוסטרות ברזלים צינורות צמיגים יישנים תיקים שניזרקו נעליים יישנות וכ וכו ממה הוא סובל לדעתך והאם ניתן איך שהוא לרפא אותו ? בתודה ובברכה ממתינה לתשובה אורנה
לשלומי מצטערת על האיחור בתשובה, חשבתי שעניתי לך, ואני לא רואה את התשובה. אז אני עונה שנית, האובססיות הן אכן הפרעת חרדה, במקום שתרגיש את החרדה יש מנגנון כזה, הכפייתיות מחליפה את החרדה ואתה אומנם סובל מהכפייתיות אבל לא מרגיש את החרדה, במידה ותלחם באובססיות, למשל לא תבדוק דברים שוב ושוב למרות הדחף לעשות זאת אז תרגיש את החרדה אבל בהדרגה יש סיכוי שזה יפחת, גם המחשבות שאתה מתאר הם באותה קטגוריה של כפייתיות, אל תדאג אלה רק מחשבות, יש הבדל גדול בין מחשבות להתנהגות, ומחשבות כפייתיות לא מביאות להתנהג על פי המחשבה. אתה לא תחלה במחלת נפש, אבל אני מבינה שהתופעה מציקה לך. יש טיפול לאובססיות, במידה והסבל גדול כדאי לנסות, אפשר לקחת תרופה מסוג התרופות שעוזרות גם לחרדות ולדכאון, יש צורך במירשם רופא. אפשר לחפש מטפל בגישה ההתנהגותית קוגנטיבית, ואפשר לשלב בין השניים. כאמור זה תלוי במידת הסבל. לסיכום טוב שאתה נהנה מהחיים תמשיך לעשות הכל כולל לבלות ולפתח את הקשר עם החברה, וזאת ללא התחשבות באובססיות, ואם זה מציק מאד תטפל בזה. בהצלחה עירית
נשואה כ-30 שנה.עם הבהרה מצד הבעל שאינו מסוגל לקרוא בשמות חיבה, רק מראה בדרכים אחרות לעיתים רחוקות, הוא טיפוס סגור ואינו מקרין חום. מעולם לא כינה אותי בשם נוריתלה או דומה לזה. שלשום הסתגר באמבטיה והרים טלפון לידידתו מילדות, משהו דחף אותי להאזין למספר שניות מאחורי הדלת, ולפתע מה אני שומעת?"שריתורש מה העניינים"? פתאום הוא כן יכול לפנק במילות חיבה אחרות? היכן 30 שנה ועד היום, מאז נישואינו הוא מעולם לא פינק אותי במילים כי אמר לי שהוא לא מסוגל, וזה לא הוא?. אולי יראה בעיניך שטותי, אך בעיני הרגשתי כעין בגידה, ורמאות, איך מסוגלים לפנק אחרות ואותי לא? שאני אשתו?, אגב, עם אחרים הוא מסוגל לדבר שעות ויש לו יכולת הקשבה, ואיתי כעבור 5-10 דקות מקרין שהוא פתיל קצר, מהר שבע, זה ממש עצוב ומקומם. גם באירועים משפחתיים , אני לא מציקה לו, לא פטפטנית, הוא לפתע קם מכסאו והולך לחפש לדבר עם אחרים ואותי עוזב זמן רב לבד, ועיני רואות גברים ונשים יושבים אחד ליד השני ואני צריכה לשבת עזובה על הכסא. ודיברתי איתו לא פעם שזה פוגע בי, אני לא צריכה לשבת לבד, אני באתי איתו לבילוי לא לחפש לדבר עם אחרים. וגם כמה אפשר לשוחח עם אחרים, הרי הוא בעלי הוא אמור לכבדני. וזה ודפוס זה חוזר על עצמו מאירוע לאירוע שאני חוזרת עם דיכאון. אלא אם כן אני אענישו ואתן לו ללכת לבד לאירועים, אך בעצם אני גם מענישה את עצמי כי אני גם רוצה לענות. מה עושים? ומה יש לך לומר על הנושא הנ"ל? תודה רבה.
לנורית זה באמת מאד מתסכל, במידה מסויימת אחרי 30 שנה אצל הרבה אנשים ההתלהבות יורדת, אבל את מתארת מצב די קיצוני, האם ניסית לדבר איתו על הרגשתך, אבל לא בשעת כעס ולא בצורה מאשימה אלא שתפי אותו באיך את מרגישה. אני לא יודעת האם הוא בוגד, ומה קורה למשל בנושא של יחסי מין בניכם, שגם שם יכול להיות ביטוי לחום ופינוק. כדאי לבדוק ואם זה לא עוזר בשום אופן אז להתייעץ עם איש מקצוע, אם הוא מוכן רצוי בזוג. עירית
שלום לך עירית. הכאב הנקודתי הוא: שאיך זה מיום נישואינו הוא מעולם לא אמר נוריתלה או נוריתוש או כל שם חיבה (פה זה העניין העקרוני לא מדוע לא מפנק אותי בשם), וגם הבהיר לי שהוא לא מסוגל בכלל לכנות בשמות חיבה וכך קיבלתי את זה והשלמתי והעיקר שהסתכלתי על הדברים החיוביים שבו. אך איך זה אחרי עשרות שנים של נישואים פתאום אוזני שומעות פינוקים לידידה שלו? אז מי יודע אולי כל השנים הוא כן יודע לפנק במילים אך את אחרות בלבד חוץ מאשתו שזאת אני?, דיברתי איתו, הוא מכחיש שכינה אותה בשם חיבה. לא נעים לו בטח להודות, הכי גרוע כואב לי ששיקר. ששאלתי אותו מדוע לאחרים אתה לא מקרין שאתה כבר חסר סבלנות, אתה לא פתיל קצר, ואיתי אתה כן? מה ענה? שלא נעים לי לאחרים לסגור אתה הפה ומתוך נימוס מקשיבים? אז עניתי: אז תתנהג עם אשתו כפי שאתה מתנהג עם אחרים בבקשה, האם אישה היא מובנת מאליו???? . האם זה מראה על סתם תינוקיות מצידי או אני בהחלט צודקת שמעולם לא פינק אותי בשמות ופתאום שמעתי שפינק מישהי כשהדלת היתה נעולה.?, בשאלתך לגבי היחסים המיניים- הם תקינים לחלוטין, בשאר הדברים הוא בסדר גמור, אולי אני רכושנית כלפיו, אובססיבית???? תודה על המענה שלך וחג שמח .
לנורית אני שמחה בשבילך שכל השאר בסדר, יש משהו מאד מתסכל שדווקא היכן שהכי חשוב אנשים לא משקיעים כי זה מובן מאליו, והיכן שפחות חשוב כי הוא לא חולק את חייו עם הידידה שם חשוב לעשות רושם. אבל כנראה שככה זה, וחשוב לזכור שיש הרבה טוב גם ביחסים שלכם, אפשר לנסות ליצור משהו רומנטי, אחר מהרגיל אולי זה יעשה שינוי קטן, אבל לא להתאכזב אם זה לא עובד. חג שמח עירית
רציתי לשאול איך בנאדם מפתח חרדה שמתחילה לגרום לאובססיות זה חייב להיות ארוע טראומתי מהעבר או שגם אדם שלא חווה טראומה יכול לפתח חרדה שמתחילה לגרום לאובססיות?ויחסית חרדה שהופכת לאובססיה זה משהו שיכול ממש להרוס את החיים או שכיום ניתן להתגבר על התופעה......אשמח אם תעני תודה רבה.
לאבי אובססיות מקורן בחרדה, זה לא חייב להיות קשור בעבר, לפעמים זאת נטייה, יש טיפול להפרעה, בתרופות או טיפול פסיכולוגי בגישה ההתנהגותית קוגנטיבית. אפשר לטפל בזה אז כדאי לך. בהצלחה עירית
עירית הבנתי מזה דחפים תודה על התשובה.....אם יש לי מין דחף להגיד משהו שאני לא רוצה הדחף הזה יכול לגרום לזה שאני יגיד את מה שאני לא רוצה?זה מה שמפחיד אותי.
לשרית השאלה כמה זה קרה ואם בכלל קרה, זה יכול להיות גם מין מחשבה כפייתית בגלל הצורך בשליטה. כוונתי שאם זה לא קורה אז זה רק פחד מפני אובדן שליטה. עירית
שאלתי על פרחי בך והבנתי שאני יכול לנסות רציתי לדעת איזה סוג של פרחי בך מתאימים לאובססיות וטורדנות כפייתית....והאם זה לא מזיק בכלל טבעי ללא תופעות לוואי ללא מרשם?תודה עירית.
לאלון בטוח שזה לא מזיק, אבל אתה צריך לשאול משהו שעוסק בנושא איזה טיפות לקחת. עירית
לפני כשנתיים וחצי אובחנתי כחולת מאניה דפרסיה ואושפזתי בבי"ח... נתנו לי תרופות שהוציאו אותי מהמצב המאני אבל הכניסו אותי לדכאון.. לא יכולתי עם הדכאון והפסקתי עם התרופות על דעת עצמי.. לאחר כחצי שנה יצאתי מהדכאון.. התחלתי להרגיש יותר טוב .. אבל אח"כ שוב נכנסתי למצב מאני.. והתחלתי שוב לקחת כדורים על דעת עצמי.. ושוב נכנסתי לדכאון.. שממנו אני לא מצליחה לצאת... בבוקר אני לא רוצה לקום מהמיטה.. אבל קמה בכוח.. יושנת הרבה שעות.. לא מצליחה לישון לילה ברציפות.. לא עוסקת בכלום אין לי חשק ללמוד או לעבוד.. לא מאמינה בעצמי.. . אין בטחון עצמי.. ויש בעיקר מחשבות על התאבדות.. לא יודעת מה לעשות.. התאבדות זה לא פתרון. .. אבל.. אני לא רואה עתיד.. אני חיה בלי לעשות כלום כל היום.. וזה מחרפן.. זה לא חיים.. אני רק רוצה כבר לצאת מהדכאון הזה שאני סובלת ממנו כבר שנה.. וזה נראה לי הרבה יותר זמן מזה.. לא אוכל להמשיך כך הרבה זמן.. ואני רק רואה עוד נסיון התאבדות בדרך.. (ניסיתי כבר להתאבד פעם אחת) בבקשה אם יש עצה.. אשמח לקבל אותה..
להדס מקווה שתקבלי את ההצעה שלי, חשוב למצא פסיכיאטר שאת סומכת עלין, לפעמים לוקח הרבה זמן לאזן את המצב, אבל תאמיני לי ראיתי הרבה אנשים שיצאו ממצב כזה והגיעו לאיזון, אז סבלנות, לחפש רופא, ולהשאיר מקום לתקווה, כי תאמיני לי יש תקווה, למרות שברגע זה קשה לראות אותה. עירית
היי עירית.רציתי לשאול מזה דחפים רגשיים,רגשות תוקפניים,פחד לפגוע באנשים שאנחנו אוהבים האם זה מתשתייך.....ואם לא איך את מגדירה את התופעה הזאת האם זה הפרעה נפשית ומה דרכי הטיפול.....תודה מראש.....כל הכבוד שאת עוזרת לאנשים.
שרית תודה, דחפים, זה משהו שדוחף לעשות לא מה שאנחנו רוצים, או תכננו, זה יכול להיות דחף להגיד משהו תוקפני, להתנהג בתוקפנות או כל דחף אחר. אם את רוצה תשובה יותר ספציפית אז תכתבי לי יותר פרטים. עירית
עירית יש לי כל מיני מחשבות מטרידות יכול להיות בגלל שאני נכנס לפורום ושואל יותר מידי שאלות ומחכה לתשובות אני מלחיץ את עצמי עוד יותר וזה גורם למחשבות להתחזק או שלהפף זה יכול רק לעזור?
לאדיר אתה צודק לא צריך לשאול הרבה, אלא להחליט שמחשבות זה בסדר שיהיו, לא יקרה לך מזה כלום, לא לברוח מהמחשבות. עירית
שלום רציתי לדעת אם פרחי בך יכולות לעקל על חרדות וטורדנות כפייתית?
לאלון פרחי בך עוזרים בצורה מתונה, זה תלוי בעוצמת הבעייה וזה גם אינדיבידואלי. אפשר לנסות זה בודאי לא מזיק.אם זה לא עוזר אפשר לעבור לפיתרון אחר. עירית
מדובר בילדה בת 11 שסובלת מכאבי ראש וסחרחורות [בנסיעה זה כמעט תמיד]האם כדאי לנסות פרחי באך?? אבא מודאג
האם הם יכולים לעזור לתוכי שמורט נוצוות ,תודה
בעל שהוא קצת מעל 45 אמור להגיע הביתה בשעה 3 אחה"צ. אני מגיעה בשעה 5. הוא חוזר כעבור 3-4 שעות בטענה שהוא לא אוהב למצוא בית ריק ממילא אני לא בבית. הוא חוזר שעה אחרי מבלי לקבל אף תמורה על כך. אומר שמעביר את הזמן בפטפוטים עם עובדים/ות וגולש קצת באינטרנט. לי באיזשהו מקום זה מפריע. הוא בעל שעוזר בבית ואבא נפלא. האם להניח לו לעשות כרצונו למרות שזה מאד כואב לי ושיחזור באיחור?, האם יש סיבה לחשוד???. כשהוא חוזר מעבודתו, מדבר איתי כ-5 דקות, אחר צונח על מיטתו רואה טלויזיה ונרדם, וכך זה יום יום. תודה.
גם בעלי היה כך עד שהבנתי שיש לו מישהיא
לעטרת השאלה היא האם הבעיה היא האיחור, או שיש בעייה של חוסר תיקשורת תשומת לב וכו', כדי לדעת האם זה מדאיג, אני מבינה שאת שואלת האם יש בגידה אולי? צריך לראות סימנים נוספים חוץ מהאיחור, בעיקר האם זאת התנהגות שהיתה תמיד או שמשהו השתנה, כמה זמן אתם נשואים וכו' תכתבי לי יותר פרטים ואני אנסה שוב להבין יותר. עירית
נשואים 28 שנים. האיחור מפריע לי. מה פתאום גבר נשאר 3-4 שעות אחרי הזמן בחינם במקום עבודתו. שאלתי אותו אם אין לך לחץ בעבודה מה אתה שם? ענה: "קצת מפטפט עם העובדים/ות, גולש קצת באינטרנט, מעביר את הזמן עד שאת חוזרת מהעבודה.". נורא מוזר בעיני, וקשה לי לקבל את זה. הוא טוען שלא נעים לו למצוא בית ריק בזמן שחוזר מהעבודה וממילא אני באותו זמן לא בבית. נכון שעם אחרים הוא מרבה בדיבור ואיתי ממעט, אולי עם אחרים יש לו שפה משותפת? לא יודעת.יתכן. כשהוא חוזר מעבודתו, מדבר איתי כ-5 דקות, ואחר שוכב במיטה ורואה טלויזיה. אי אפשר להגיד שלא מעניק לי אהבה, הוא אוהב מאד לעזור לי בבית ואבא נפלא.אך אני לא שקטה עם זה שהוא נשאר בערך 3 שעות אחרי הזמן במקום עבודתו בלי שום תמורה. הוא אמר לי בטון תקיף: "אל תדאגי אין לי שום פילגש". הגבתי: "לא אמרתי לך את זה, אך קשה לי להשלים שאתה נשאר אחרי הזמן". תגובתו: "אין לי מה לעשות כשאף אחד לא בבית". האם לקבל את מה שאומר, או שזה תרוץ מטומטם.?. חשבתי אולי כאילו להתנקם בו, ולהתחיל ללכת בערב לכל מיני חוגים ולחזור מאוחר הביתה, הבעייה שאני חוזרת גמורה מהעבודה. מה דעתך, האם לבלוע מים ולתת לו לחזור מתי שרוצה העיקר שהוא עוזר,דואג ואבא נפלא או לעשות לו פרצוף כשחוזר מאוחר, כי אני רואה שממילא זה לא עוזר, אני חסרת אונים. תודה על העיצה, אני במצוקה.
שלום עירית.יש לי אובססיה לבדוק אם הביית נעול כמה פעמים........לבדוק אם המפתחות של האוטו במקום שלהם אם הויזה בארנק ואני חוזר על הבדיקות הללו כמה פעמים......בחודשים האחרונים פיתחתי עוד אובססיה.....שאני שולח הודעות sms לחברה שלי אני בודק כמה פעמים וקורא את ההודעה כמה פעמים בחשש שאולי רשמתי משהו שיפגע בה למרות שאני יודע שאני לא יעשה את זה וזה סתם בראש שלי.....והאובססיה החדשה שבזמן האחרון תוקפת אותי זה פחד מלפלוט משפטים מעליבים או איזו קללה לחברה שלי ולאנשים שאני אוהב.....מהדהדים לי בראש משפטים שיכולים לפגוע ולהעליב.....ואני מרגיש מין דחף לא מוסבר והרגשה שאני עומד להגיד את זה.....למרות שאני בטוח שאני לא יעשה זה ואני יודע שזה מחשבות לא הגיוניות.....אמרו לי שזה יכול להיות דחפים ורגשות תוקפניים.......חשוב לציין שהתגברתי על כל האובססיות אני כבר לא בודק דברים פעמיים.....אבל האובססיה של פחד לפלוט משפטים או לבדוק אם לא רשמתי בהודעה משהו מעליב לחברה שלי שולטים כרגע במוח שלי......מה נראה לך שיש לי מה הבעיה שלי?מה הטיפול המתאים?והאם זה קשור לחוסר ביטחון עצמי וחרדה חברתית.......בתודה מראש...שמואל...
לשמואל שלום אובססיות נובעות מחרדה, לא כל כך חשוב מה הנושא המנגנון דומה, במקום לחוות את החרדה יש מנגנון כזה פמפנה את החרדה לאובססיות ואז פחות חשים את החרדה. תלוי כמה הסימפטום מפריע לך, במידה והאינטנסיביות גדולה והתכיפות כזאת שמפריעה בחיים , ניתן לטפל בתופעה באמצעות טיפות התנהגותי קוגנטיבי אות טיפול תרופתי. במידה וזה לא מאד מפריע , תגיד לעצמך שזה מנגנון שבא על מנת להפחית חרדה, לא צריך לעשות סיפור גדול מהתוכן, ובעיקר לא לברוח מהמחשבות אלא להתיידד איתן. בהצלחה עירית
שלום לך קודם את לא לבד יש ולא מעט היום במצבך,לפני הכול לשאול עם עדיין אהבה קיימת ולפני שעושים צעדים לעשות נכון וטוב שהילדים לא יפגעו ריגשית אשמח לומר לחזק ולהיות לעזר יאיר [email protected]
שמחתי לתשובתך אבל יש לי בוגרים ואני לבד כול הזמן ומריגשה בודדה בעולם ואין מי שיואב ויחבק אותי בזמן הזה אף אחד
לא יודעת כיצד לעודד או לעזור לבני שסובל מסכיזופרנייה..והתחיל עכשיו רק בנטילת תרופות..ממש לא יודעת למי לפנות...אולי יש איזו שהיא תמיכה טלפונית.כך שאוכל להסביר את עצמי יותר טוב.. תודה מראש...
בונבוניירה יש תמיכה לחולי הנפש ומשפתותיהם בעמותת אנוש, יש מרכזי ייעוץ ניתן לפנות לטלפןו 03-5400672 - מרכז אנוש,אנוש מספקת שירותי שיקום בכל רחבי הארץ בכל תחומי החיים. מרכזי ייעוץ למשפחות: מרכזי הייעוץ אשדוד 08-8551225, ירושלים - 02-6522147, נתניה 09-8335042, חיפה 04-8642644. עירית
אני נשואה 22 שנה ולאחרונה בעלי בוגד בי והחליט שככה הוא רוצה שין לו כלום אלי יותר או שאני יתגרש או שכול אחד יעשה את החיים שלו הוא יוצא מבלה חברה פה ושם ואני כולי אכולה עברתי הרבה משבריים קשים בחיי יש לי שני ילדים בוגרים בבית ואני לא יודעת מה לעשות עם לאזוב אין לי לאן ועם להתגרש אז גם מימה החיה אנה עיזרו לי
אני מקווה שמה שאני אומר יעזור קצת למרות החוסר ניסיון שלי. דבר ראשון, לפי דעתי את צריכה להתגרש ממנו...כי אין שום סיבה מוצדקת שתמשיכי לחיות חיים שגורמים לך סבל לצידו של בן אדם שפוגע בך. אני מבינה את הפחד שלך להיות לבד..אבל את לא תשארי לבד..יש משפחה ויש חברים וכמובן שיש לך את הילדים שלך שאני בטוחה שייתמכו בך.חוץ מזה תהליך הגירושין כולל חלוקת רכוש וכסף ככה שוודאי לא ישאירו אותך חסרת כל. ואני אחזור ואומר..אם המצב שאת נמצאת בו גורם לך לסבל..יש לך דרך לצאת ממנו לחיים מאושרים..זה מלחיץ ותהליך ארוך וקשה..אבל אחרי שתראי איך החיים שלך משתנים את תהיי מאושרת.סמכי עליי. אם יש מישהו בעולם שאת צריכה לחיות בשבילו..זו את:]
כשגבר הגר בסמוך לביתי שנינו באותו גיל (45) נשואים. בכדי לגרום לי להביט בו כדי שיאמר לי שלום הוא חדל מלהשתמש בשמי, הוא החל לשרוק, ואז באופן אוטומט אני מסובבת את ראשי לשמע השריקות, ושוב זה אותו אדם רק בכדי לומר לי שלום. מה שריקות אמורות להביע הרי אני לא בני 16???. תודה.
לחווי זאת שאלה טובה, אולי זה הסגנון שלו, אולי את מעניינת אותו. השאלה הכי מעניינת היא למה זה חשוב, האם לך יש יחס מיוחד אליו, האם השריקות מפריעות לך, אם את מרגישה מספיק בוןחה תשאלי אותו. עירית
שלום רב. פשוט כי עד כמה שאני מכירה, מעולם לא תפשתי אותו שנוהג כך לנשים/בחורות. לי מעולם לא שרקו אלא רק קראו בשמי, אני באותו רגע משום מה מרגישה זולה, כמו אחת מהרחוב. ואנו אחרי הכל אנשים לא צעירים כל כך, ודי אינטלגנטים.תקני אותי אם אני טועה ואולי לא אמורה להרגיש כך.מצד שני, בשנות ה-50 זו היתה דרך חיזור של נערים. אני מופתעת שבגיל הזה שורקים רק בכדי להסב את תשומת ליבי לומר שלום????. אולי אני לא מבינה למרות "גילי המופלג" את עולם הגברים. אולי משום שלא היה לי בעבר ניסיון עשיר עם גברים. כלל וכלל לא!!! . במידה וזה ימשיך ולא אהסס, אשאל אותו מדוע הוא נוהג לשרוק לאחרונה?, אך בכל זאת מה לדעתך זה יכול להביע? רב תודות לך - חווי.
שלום אני אמא לילד מקסים שהוא בן 16 לאחורנה גילו אצלו קיבנת קלה הרופא אמר לו שהוא כלומר בני אחראי לגיבנת כי הוא לא ישב נכון במשך תקופה ארוכה ולכן יש לו גיבנת .מאז בני כל היום אוכל את עצמו כועס על עצמו כי לפני זה לא הייתה לו גיבנת אני לא יודעת איך להרגיע אותו בבקשה עם תוכל ללת לי עצה אשמח מאוד
לאמא מודאגת הייתי מנסה לא לעשות מזה סיפור וגם לא להדגיש את אחריותו לנושא, לא לתת הרגשה שמשהו מאד השתנה, במקביל אפשר ורצוי להתייעץ האם יש התעמלות מתאימה על מנת לשפר את העניין ולא לאפשר למצב להחמיר, ולתת לבן הרגשה שהנה הוא עושה משהו חשוב לשיפור המצב, ובכך לתת לו שליטה על ההמשך. בנוסף השאלה היא האם את מודאגת גם זה חשוב מה את מעבירה לו. עירית
פיתחתי אובססיה פחד מעיוורון האם כתוצאה מהמחשבות הללו זה יכול להתממש או שזה סתם בראש שלי........במשפט אחד פחד ומחשבות על עי וורון יכולות לגרום לעיוו רו ן תודה רבה.
לאביב פחד מעיוורון, כמו גם מכל דבר אחר, לא גורם לדבר להתרחש, זאת מחשבה כפייתית,מטרידה, הדרך היא בכוונה לחשוב על זה לרשום את זה אפילו להקליט אותך אומר את זה ולשמוע עד שזה הופך למשעמם . בהצלחה עירית
איננו מכירות באופן אישי, אך מאוד הצטערתי לשמוע, הלוואי ויש באפשרותך להתחרט...
אני לא יודעת למי אני כותבת אבל תודה על התמיכה עירית
כותבת לך עו"ס בארגון, רכזת דיור מוגן. בכל מקרה שיהיה בהצלחה! נ.ב כתבתי לך לא מזמן תחת השם סקפטית.
אודה באם תגיבי להמשך תשובתי אליך ב-25.2- רב תודות לך מקרב לב - שולמית.
לשולמית הגבתי צמוד להודעה הקודמת עירית
שלום, יש לי אחות שעושה צרות צרורות למשפחה, כיום אני בת 34 והיא בת 50 אבל עוד בהיותי ילדה סבלתי ממנה רבות. היא החליטה שאני מזוהמת ומכוערת ולכן יש להתרחק ממני והרחיקה את ילדיה ממני. בכל פעם שהורי ניסו לברר את העניינים איתה לא רק לגבי אלא לגבי שאר התנהגותה היא הגיבה בצורה דרמטית באיומים שאם שוב יבואו אליה בטענות לא יראו את ילדיה יותר, ופרצה בבכי ובצעקות. הורי מרחמים עליה, והרגשתי שפשוט נוצלתי כל פעם שהיא הזדקקה לעזרה רצתי לעזור לה לייעץ ומה לא. והיא המשיכה להפיץ עלי שמועות ולהרחיק כמובן אנשים במשפחה שיש לה השפעה עליהם וכמובן שהם חסרי השכלה. כיוון שמוצאי הוא מעדות המזרח אז התנהגותה נראית בסדר. היא מעולם לא פנתה לייעוץ פסיכולוגי , אני יודעת שהיא סובלת מחרדות רבות, היא למשל חוששת לעלות לבד במעלית וכו'. כואב לי שע"י מניפולציות כגון אלו ע"י סחטנות רגשית, ומכיוון שהורי גם מבוגרים כעת הם נכנעים להתנהגות הזו. ומאפשרים לה לנהוג ככל העולה על רוחה. היא למשל ביקשה מהורי לא לבקר אותה מפני שאין לה זמן תביני האישה לא עובדת ובנותיה מעל גיל 20. היא טוענת שמכיוון שהיא מסוכסכת עם משפחתו של בעלה , אז החליטה שגם משפחתו שלבעלה לא יבקרו וגם הורי לא יבקרו. אך היא עדיין מנצלת את הורי ומגיעה ומבקשת מהם לארח אותה ולהזמין אותה לארוחות הורי מעל גיל 70 . היא עוד ביקשה מהורי שאחשוב שאני בת יחידה ואין לי אחים . וכך אתנהג. ביום הולדת של בני בן השנה הזמנתי אותה לביתי ניסיתי לדבר איתה והיא התחילה לצרוח ולקלל בני הקטן התחיל לפחד ולבכות , אך זה לא הפריעה לה להמשיך לצרוח ולתרוק את הדלת בחוזקה. מאז החלטתי להפסיק את הקשר איתה. אבל כואב לי מאוד שיש לה יכולת להשפיע על אנשים חלשים ולהתנהג בצורה מופרעת כזו בלי לשלם את המגיעה לה. בבקשה עזרי לי. תודה לך.
להילה אני יכולה להבין את הקושי שלך, זאת אחותך זה משפחה קרובה. אבל את מבינה שיש לה בעיות, וזה עשוי קצת להגן עליך, את יכולה לחשוב על זה שהיא עושה את מעשיה מתוך קושי ובעייה. אני חושבת שאת גם צריכה למצא דרך להגן על עצמך את לא צריכה לקבל צעקות ועוד ליד בנך. את חושבת שהיא לא משלמת את המגיעה לה, אבל אני יכולה להבטיח לך שאדם שמתנהג כך בודאי סובל, אז אני לא יודעת מה זה בדיוק לשלם, אבל ברור לי שהיא סובלת, ואת חייבת להגן על עצמך שתסבלי פחות. חבל שהיא לא רוצה לטפל בעצמה, יש טיפולים שהיו בודאי עוזרים לה, אבל שוב זאת לא הבעייה שלך, במידה והיא היתה מסכימה אפשר היה לעזור לה, ומכוון שהיא לא רוצה, אז תעזרי לעצמך ותשמרי על עצמך. עירית
ניסיתי וניסיתי, אבל הדרך היחידה שבה טוב לי זה לבד. ואני שלמה עם זה. אין לי חברים. אני סטודנטית בת 27 וגרה לבד. כל סביבת בני אדם גורמת לי לאיבוד אנרגיה מאסיבי, שאחריו לא רק שאני מרגישה רע, אלא גם צריכה לישון. אני ישנה אחרי יום לימודים איזה שעתיים שלוש, רק כדי להירגע מכל האנשים שראיתי. הייתי בטיפול פסיכולוגי ארוך (טיפול פסיכותרפיסטי של שיחות), במשך 5 שנים, ללא כל הצלחה. ניסיתי גם להחליף מטפלת, אך ראיתי שהטיפול לא מוביל לשום התקדמות, להפך. אני חזרתי לנקודת ההתחלה - שטוב לי לבד, מאשר בסביבת אנשים. הבעיה מתחילה בתקופת הבחינות. עכשיו לאחר חודש של חופשת בחינות, אני תשושה לחלוטין ממחשבות טורדניות כי אין לי עם מי לדבר. אני נוטה לפנות לחפש סטוצים כדי להעיר את עצמי מהאדישות הזאת שעוטפת אותי ושאני שוקעת בה. ואין לי פיתרון לתקופה הזאת, שבה אני יוצאת משליטה עצמית. יש לציין שאני אובחנתי לפני שנתיים כחולה בדיכאון קליני, ולוקחת תרופות שעוזרות לי בדרך-כלל, אך לא במצבים של חופשת בחינות שבהם פיסית אין לי אף אחד לדבר איתו, ודי ברור לי למה אני מטפסת על קירות מרוב עצבים. אני די מיואשת באופן כללי, כי בעצם ככה ימשיכו להיראות החיים שלי, שלא היו שונים במיוחד ממצב זה עד גיל 23. בין גיל 23-25, ניסיתי שוב להכניס אנשים לחיי, אבל באמת שניסיתי ולשווא. אין שום קומפלקס של חברות או ידידות עם בני אדם, שלא גורמת לי להרגיש רע בנוכחות האדם השני, כתוצאה מכך שאני די מעלימה את עצמי בנוכחות אחרים, ורק מרצה את רצונם, כדי שיהיו בחברתי. אני טיפוס שמתמזג בקלות, ומאבד את עצמו בקלות בסביבת אנשים. אני לא מפסיקה לחשוב, אם זה הסוף? אם יש לי את התשובות לכל השאלות? אם ככה יראו חיי, ואיך לחיות חיים ללא דיבורים במשך שבועות? כאמור אני לא עובדת, כי אין לי אנרגיה גם ללמוד וגם לעבוד. בדיוק כמו שאין לי אנרגיה גם ללמוד וגם להוציא על התיידדות עם אנשים, שמעייפת אותי מאוד. אני טיפוס עם מחשבות אובדניות. וגם ניסיתי בעבר להתאבד. אבל התרופות מונעות ממני לגלוש לתחום הזה, למרות שזה בלתי נמנע בתקופת הבחינות והחופש מהמסגרת נטול כל גבולות וסדר. אני בעצם לא מצפה שתתני לי פה איזו נוסחת קסם, כי אני יודעת שאין לך, פשוט אין לי עם מי לחלוק את הכאב שרובץ עכשיו וגורם לי לסבל.
אוסנת זה בסדר גמור שאת כותבת לי ואני גם קראתי והשתדלתי להבין כמה זה קשה, אולי את יכולה למצא חברים לכתיבה, אולי זה פחות קשה, אני מתכוונת דרך האינטרנט, ומי יודע אולי לאט לאט גם תיפגשי עם מי מהם. וזה במקביל לתרופות שחשוב לקחת, אני מאד מקווה שזה יעזור , את גם יכולה לכתוב לי. עירית
קראתי את מה שרשמת, ולא יכולתי שלא לראות חלקים ממני ,משתקפים מתוך המסך. אחריי שגרתי עם שותפים בשנים האחרונות,הגעתי לתובנה שהאנרגייה שהם גוזלים ממני,היא כלכך גדולה,והתוצר הלוואי שלה הוא שהרגש אצלי משתנה,ואני נהייה יותר עצוב. אני לא חושב שלגור לבד זה חיסרון,ההפך. אני רק רואה את כל היתרונות שבכך-יותר זמן להשקיע בלימודים,בהתפתחות הנפש שלי. רציתי לכתוב עוד ועוד ,אבל נראה לי שהמגילה שאמורים לקרוא מחר,לא מספיק גדולה בשביל להכיל את כל המשפטים. אני כלכך מזדהה איתך,והייתי שמח אם יכולנו להמשיך לדבר ,בMAIL? ממני השפן של אנרגייזר.
