שאלה לדוקטור הר שמש

אני הרבה פעמים מדברת לעצמי. כאילו מדברת עם מישהו מסויים אבל אין באמת מישהו ליידי. זה כמו שנגיד מתרגלים לפני שיחה חשובה, מה אני הולכת לומר ודברים כאלה.. רק שאצלי זה קורה הרבה פעמים בלי קשר. זה ברחוב בעיקר קורה. רציתי לדעת למה זה קורה? זה אומר שמשהו לא בסדר? חוץ מזה זה ממש מוזר שרואים אותי מדברת לעצמי ברחוב. אבל זה נחמד. ככה לא משעמם לי. בפן היותר עמוק, זה מעיד על משהו?

ממש שאלה חמודה ושונה ממה שבדרך כלל עולה פה, וגם אם אין לי הסבר עמוק, אשמח לחשוב בקול רם ביני לביני, ובינך. ראשית- שפר עלייך מזלך שאת בדור הזה, כי עם כל ה-BLUETHHTH והאוזניות המון אנשים מדברים עם עצמם לכאורה, ברחוב, ואת פחות שונה מאשר לפני 15 שנה נניח. שנית- מאחר ואיני יודע עלייך ועל הרקע שלך דבר- כמובן שאיני יכול לדון על הפן העמוק של הרגלך לדבר עם עצמך בקול רם. איני יכול לחשוב על משהו "לא בסדר" בהרגל זה שלך, שלפי תיאורך ממש אינך סובלת ממנו, אלא רק חוששת להראות משונה ליד אחרים. איני יודע כיצד התחיל הרגל זה- האם היה איזה גורם מעורר, האם היתה תקופה שלא היה לך ממש עם מי לדבר והתחלת לשוחח עם עצמך, איני יודע מה משמר את ההרגל הזה (כנראה הוא משרת אותך ונעים לך), ואיני יודע מהו אותו "שעמום" שאת חשה אם אינך מדברת עם עצמך בקול רם. אני מניח שאם לא תטרידי עצמך בהרגל זה ובמוזרות שלו, זה או יעבור מעצמו יום אחד, או שתחיי איתו בשלום ותפסיקי לראות בזה משהו חריג. אני מניח שעם התבגרותך יעסיקו אותך דברים רבים, פחות תלכי "סתם כך" ברחוב, ודברים אחרים יעסיקו אותך. לא כתבת דבר מה קורה איתך מבחינה חברתית- מקובלת? יש חברים וחברות? פעילה. נמנעת?... לסיכום- איני יכול למצוא כל פגם במה שתיארת