אישתי לא נימשכת/אוהבת אותי אז מה עושים

בן 35 נשוי מזה שבע שנים לאישה מדהימה יש לנו 3 ילדים מדהימים הבעיה החלה לפני כחודשים וחצי כאשר עברנו דירה ואז אישתי הודיעה לי כי היא כבר לא נימשכת אלי והיא לא אוהבת אותי ואז הוסיפה שהיא אוהבת אותי אבל כמו שאוהבים אח לא בעל מזה כשלושה חודשים אין לנו יחסים אינטימיים דבר שאותי מתסכל נורא (כל המצב לא רק המין) אני אוהב את אישתי אהבת אמת ללא פשרות וכל המצב הנוכחי הורג אותי מיום ליום יותר ויותר במיוחד שהיא מתרחקת ממני כל יום יותר אני לא מעוניין להרוס את המשפחה אבל ניראה לי שזה המוצא היחידי לצערי ולא לא היינו בטיפול זוגי אישתי לא מסכימה היא חושבת שזה לא יעזור ככל שאני מנסה לדחוף לשינוי לטענתה אני רק מרחיק אותה ולטענתה אין לה מישהו אחר דבר שמעודדים קל לי להאמין כי רוב היום היא עם הילדים ובחלק האחר היא בעבודה אבקש עזרה דחוף תודה רבה

אתה מתאר מצב מצער מאוד, שכיח מאוד, וכמובן- רק את הצד שלך. מן הסתם אם נצרף אותה לשיחה- ישמעו עוד קולות. אתה קושר מבחינת זמנים את הפסקת אהבתה אליך במעבר הדירה. לא פעם קניית דירה או מעבר מלווים בקשיים ואתגרים, כספיים ואחרים, שמציפים אל פני השטח כל מיני חשבונות ישנים. אני חושב שדבר אחד אתה יכול לשמוח- שאישתך אומרת לך במילים מה היא מרגישה כלפיך, ועם כל כמה שזה לא נעים, זה טוב יותר מאשר הסתרה ארוכת שנים.טוב גם שאתה מוכן לפנות לעזרה. זה צעד ראשון לשינוי. עברנו עכשיו את יום כיפור, שזה יום של חשבון נפש. יום שאדם אמור להיות גלוי עם עצמו (לפחות) ולומר לעצמו מה ואיך הוא מתנהג אל העולם ואל האנשים סביבו. אחד הדברים האפשריים, הוא לשבת עם אישתך כששניכם פנויים, בלי הילדים, בלי פלאפונים וטלוויזיה וקוצר זמן, ובקש ממנה ללמד אותך מה קורה. אל תפסיק אותה, אל תענה לה או תסביר לה למה אתה צודק/ היא טועה. רק תקשיב לה, בצורה שהיא תראה שאתה איתה. אתה יכול לרשום לעצמך הערות, אבל אל תפסיק אותה. גם אם היא טועה (לדעתך)- זה מה שהיא מרגישה. אינך יכול לשנות את אישתך. אתה יכול לשנות ולבדוק רק את עצמך. (יש משפט ישן שאומר שהאישה כל הזמן רוצה שבעלה ישתנה וזה לא קורה, והבעל כל הזמן רוצה שאישתו לא תשתנה- וגם זה לא קורה) יש לך אפשרות ללכת לייעוץ גם בגפך, ותוך כדי שיחות שם יעלו תכנים שיתנו בסיס לשינוי התנהגותך אתה בתוך הזוגיות שלכם והמשפחה שלכם, ולעיתים שינוי כזה, מביא לשינוי גם בצד השני.

מיותר לכתוב את כל המגילה שאתה כתבת שוב, אכתוב רק את השינויים... אני בן 27 ואני נשוי כ4 וחצי שנים, ומזה 4 חודשים שיום אחד אשתי "אכלה עלי סיבוב"... אני שונאת אותך, לא רוצה לחיות איתך, רוצה להתגרש, ככל שהזמן עובר אתה רק גורם שיהיה יותר גרוע, ככל שאתה מנסה יותר להתקרב אתה רק מרחיק... מיותר לאמר שאין יחסי מין מאותו הזמן... גם העצה של ד"ר אהוד, לשבת ולשמוע מה יש לה לומר לא היתה אפשרית משום שהיא לא רצתה לנדב טיפת מידע... יש לנו ילדה אחת בת 3 ב"ה... ההבדל היחיד היה שזה לא היה מעבר דירה, אלא שהיא לקחה תרופות פסיכיאטריות מזה כשנה וחצי, והחליפו לה את התרופה בדיוק באותו היום... כל זה היה (וזה אני כותב כדי שתבדוק אם זה יהיה טוב גם בשבילך...) עד חג הסוכות, (הבהרתי לה שאם אני עוזב את הבית אז אין לי שום קשר איתה, אני לא מרים טלפונים, אם היא רוצה לומר לי משהו שתשלח SMS, ואם רוצה שאענה לה משהו שתדבר עם צד שלישי...) שאז בעצם נשברתי מהדרישות שלה שאעזוב את הבית, ואחרי התייעצות החלטתי לעזוב את הבית עוד לפני החג, עם כל ה"אכזריות" שבדבר, ארזתי את הדברים שלי ויצאתי להורים שלי... שם גם נרגעתי נפשית מהמצב שהיה... אשתי עדיין חשבה אולי שאני קצת רגיש (אחרי חג ראשון שלחה לי הודעה שהיא בדרך הביתה אחרי שהחליטה להיות חג ראשון אצל חברה... ולמחרת שלחה לי הודעה שאולי אקח את הבת שלי להיות איתי בשבת כי קשה לה שהיא לא יודעת איפה אני וכו') ואני אחזור ברגע שתקרא לי, אבל אחרי שהבינה שטעתה, כי הייתי עקשן ולא עניתי, על אף שהיה מאוד קשה לי... (בערב חג אחרון פתאום הגעתי ליד הבית לקחת את הבת שלי לטייל, כך אפילו לא יכולה לומר שלא איכפת לי מהבת שלי...) אחר שבוע וחצי - כמה ימים אחרי החג מישהו אמר שאף פעם לא כדאי לנתק את הקשר לגמרי, ועוד כמה סיבות, התקשרתי ערב אחד ואמרתי לה שאני מרגיש שאני צריך לומר לה שאני נמצא ואם היא צריכה עזרה במשהו ספציפי שאני יכול לעזור אשמח לעזור... תשמע, שיחת הטלפון הזו הבהירה לי שהיא שבורה לגמרי! אחרי חצי דקה של שיחה היא התחילה לכעוס, לבכות ולהאשים (כמובן שהבהרתי לה שאני לא אשם בכלום אלא שלא היתה ברירה...) (עם זאת אני חייב לציין שהיא עולה חדשה ואין לה אף אחד בארץ, כך שיתכן שאם יש לה משפחה קרובה בארץ אז זה לא יהיה כל כך יעיל... והאמת היא שהשארתי אותה עם הרבה דברים שיהיה לה מאוד מאוד קשה להתמודד איתם לבד...), בקיצור, שאלתי אותה אם היא רוצה שאני אחזור, אמרה שלא מסכימה בשום אופן, אלא שהבת שלי שברה אותה והיא הסכימה שאחזור לכמה שעות בערב... הערב הזה גרר לילה... הלילה גרר שיחת בקר קשה ונוקבת, בין השאר גם שיחות טלפון לעובד סוציאלי ולרבנית שהיא חייבת להתגרש עכשיו... אלא שאחרי כן עוד ועוד דיבורים, והיא ראתה שגם לי הסיפור מאוד קשה... שאלתי אותה (כן, גם בכיתי בפניה...) לא מספיק קשה כך? צריך שיהיה יותר קשה שנתגרש? עוד ועוד והיא נרגעה טיפה... ואז אמרה, "טוב, בוא נסכם את הנושא, אנחנו ננסה להמשיך עוד פעם אחת, אם נצליח נצליח, ואם לא הולכים לבית דין" אמרתי "תשמעי, אני לא חוזר הביתה בשביל לחזור למצב שהיה לפני החג! אם זה הכיוון אני חוזר לבית של ההורים"... "טוב, אז נחזור למצב של לפני 4 חודשים, אבל אם לא הולך אנחנו הולכים לבית דין להתגרש" "אני מסכים לחזור רק אם את באמת רוצה לנסות, ולא בכאילו שאת רוצה, וגם בתנאי שאנחנו נקבע על מישהו שידריך אותנו איך להתקדם על מנת שלא נגיע למצב הזה שוב!" והיא הסכימה... והיא הסכימה באמת... תשמע אלון, היה צריך את המצב הזה שהיא תישבר כדי שתסכים לשמוע משהו, לפני החג בכלל לא היה שייך לדבר איתה על כזה דבר... וגם, סופר חשוב היה, לא לחזור בלי התנאים האלה... תראה, רק אחרי שבועיים אחרי שחזרתי היא הסכימה בתאוריה ללכת למקוה, כלומר, מאוד מפחדת (רק ה' יודע ממה...) מזה שאני אגע בה, רק לחשוב על זה זה מלחיץ אותה... פגישה עם העובד סוציאלי בנושא, הוסכם בינינו שהיא תעבור שיקום, ובינתיים לא יהיו בינינו יחסי מין, בשביל שהיא תהיה יותר רגועה, ככל הנראה זה מה שיותר מלחיץ אותה... אני אומר לך, זה צעד מאוד קשה ואני עושה אותו בתקוה שיהיה יותר טוב לשנינו, אני עכשיו הולך לקראת תקופה מאוד קשה, אבל אני אומר גם לך, לפעמים זה מה שצריך... תעשה כחכמתך, ותתפלל לה', תאמין לי, הוא החזיק אותי, כל יום הייתי מתפלל לה' "תעזור לי לעשות את הצעדים הנכונים, ותעזור לי לדעת שאני עושה את הצעדים הנכונים..." ותאמין לי, לא התאכזבתי, על כל צעד שעשיתי, יום יומיים אחרי זה הוכח לי שזה היה הצעד הנכון והעיתוי הנכון לעשות אותו... אחי! תהיה חזק! ותבשר לנו כאשר יהיו בשורות טובות! בהצלחה! מקווה שעזרתי...