התנצלות+הבהרה

ד"ר הר-שמש שלום, קראתי עכשיו שוב את הודעתי (כתוגבה להודעתך) ואני חשה שלא הסברתי את עצמי נכון, ואולי משתמע מההודעה כי אני מזלזת בלקות שמיעה או לקות כלשהי שאיננה "מחלה". אז קודם כל אני יודעת שגם אנשים עם לקות (שמיעה, ראייה, שיתוק וכו') מתמודדים עם קשיים לא מעטים! ואולי אף עם קשיים שהם הרבה יותר גדולים מהקשיים שעימם אני מתמודדת. כנראה שאני לא מספיק "חזקה".תודה על הרצון לעזור ועל התמיכה. מקווה שעם הזמן הרגשתי תשתנה. אולי אני צריכה עוד זמן "לעכל ולעבד" את כל מה שקרה לי בחודשים האחרונים. בכל אופן, באם נעלבת או באם פגעתי באדם אחר אני מתנצלת. לא זו היתה הכוונה, וכאמור אני מעריכה מאוד את אותם האנשים שלמרות הקושי לחיות עם הלקות שלהם הם לא מוותרים לעצמם. בייחוד אנשים על לקות ויזואלית (להבדיל מלקות "נסתרת"), שלעיתים עלולה לגרום לתחושת בושה ואי נעימות שלא בצדק... כל הכבוד לך! אני מעריכה את זה שלא ויתרת לעצמך! והרוח הוא כולו שלח החולים. אין ספק כי אתה אדם בעל אישיות נדירה ומיוחדת, שלא "פוגשים" כל יום, וכולי מלאת הערכת אליך ואל פועלך. הרצון לעזור לאדם שאינך מכיר ופגשת, הוא נדיר ביותר. ואני שמחה שיצא לי "להכיר אותך.שוב מתנצלת אם הפגעת (סיפרת משהו אישי, ואני מעריכה אותך על השיתוף- בטוחה שזה לא היה פשוט...) אני ממש מרגישה, שזה לא הוגן לגבר להיות איתי, למה להכניס ראש בריא למיטה שהיא חולה? למה הוא צריך לסבול? האם לא היה לך מפריע שאחד מבני משפחתך יצא עם מישהי/ו שסובל ממחלה כרונית? האם אתה לא חושב שחייו יהיו קשים יותר, מאשר חיים עם אדם בריא? בכל אופן לגבי החום, את האמת לא מתחשק לי על כל חום מעל 38 לפנות לרופא. אני לא אוהבת להרגיש נודניק או היפוכונדרית. חוץ מי זה אני ממש מפחדת שיפנו אותי למיון, שונאת את המקום הזה. אגב, בפעם הקודמת שהיה לי חום כמעט 39- עם הדלקת ב"כליות" החום עבר לבד לאחר שלושה ימים.למה במידה ויהיה לי שוב חום, שהוא לא יעבור לבד? ושאלה לא קשורה- מה אני יכולה לעשות עם הכאבי גב (הייתי אומרת שהכאב מתמקד בין אמצע הגב לגב ההתחתון,ולעיתים כואב לי גם בגב העליון)אני ממש סובלת מהם בייחוד בלילות. אקמול ואדויל מקלים על לא עוזרים מספיק. האם הגיוני שעדיין יכאב לי מהכליות? (או שאולי זה מלחץ/ או מהמזגנים?) תודה על הכל ושוב מתנצלת, ענת.

הכאב גב הוא: בין אמצע הגב לגב ההתחתון נוטה לצדדים יותר - בעיקר בצד ימין..

בקר טוב. לא עלבת באיש ומטרת הבאת הדוגמה לא היתה על מנת לומר שמשהו אחד יותר מהשני, אלא לומר לך שמדידת שווייך אינה תלויה בראייתך את את עצמך כרגע, כשהיותך "בריאה ומושלמת" אך לפני זמן קצר היא מד ההשוואה שלך, אלא הדרך שבה יעריך או מעריך אותך אדם אחר בזמן כלשהוא בעתיד. אין ספק שהערכתך את עצמך (מחשבה שלך על עצמך) תוליך להרגשתך והיא שתוליך לפעולתך- ואיןמדובר פה במשהו אובייקטיבי. האם ליהלום יש ערך אובייקטיבי? האם יהלום שווה יותר מכוס מים לאדם צמא? האם ליפיפיה דוברת פוליזית ושקועה בעצמה וביופיה,יש ערך גבוה יותר מלאישה "חולה" דוברת עברית לגבר שצמא לחברה שתקשיב לו ותאהב אותו? לכל אדם יש את המדדים שלו שבהם הוא מעריך את עצמו ואת זולתו, והם אינם זהים ללו של זולתו. נסי למצוא את הספר "קולות האדמה" של יואנד טסה, כולל הסיפור "עץ חסר תועלת". נסי לקרוא שוב את "הברווזן המכוער" של אנדרסן, את "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל, נסי למצוא את תמונתו של סטיבן הוקינג ותקראי את תולדות מחלתו והישיגיו ואת מה שניבאו לו רופאיו. ה,מציאות" היא רק בראש של החושב והמתבונן. מה שתחשבי על עצמך זה מה שתרגישי על עצמך זה מה שתשדרי לעולם. לגבי החום- יש דברים מקובלים בעולם הרפואה המערבית. אחד מהם הוא חום >38 מעלות אצל אדם עם דיכוי חיסוני. הטענה שלך שהנה זה קרה כבר בעבר ולא נפגעתי, דומה לטענת מי שחצה ברמזור אדום וטוען- הנה לא נפגעתי. אולי האירוע הקודם היה אכן מהכיליה והותיר בה צלקת שאינה ידועה לך?? איני יכול לפטור אותך מחובת ההתייחסות הרצינית למצבך הבריאותי, והעובדה שאת "שונאת מיון" פירושה מבחינתי הוא שאת פוחדת ממה שזה מסמל עבורך ועבור בריאותך= איום עלייך. כי הרי את גם יכולה לראות את ההפניה למיון כמשהו מצויין ויופי שיש לך אפשרות להגיע בקלות למרכז רפואי שיאבחן ויפל בך, ואינך בעולם השלישי בו מתים או ניזוקים קשה פשוט משום שאין שום שרות רפואי. אז תזקפי את ראשך, תזכרי שערכך אינו תלוי במצבך הבריאותי/ תעסוקתי/ משפחתי... את אדם שחייו וקיומו שווים את שוויים.