שמחה מהירה מידי?

ד"ר הר שמש שלום שוב, מחר זה יומי האחרון עם סטרואידים :). בשלושה ימים האחרונים אני חושבת שישנה החמרה כלשהי. ראשית, הכאבי בטן חזרו (עדיין לא באותה עוצמה אבל בכל זאת...). שנית, אני כל הזמן עייפה. אתמול הייתי בחתונה של חברה קרובה, והיום אני מותשת- בקושי מצליחה לצאת מהמיטה. שלישית, אני סובלת מכאבי ראש- שממש מצריכים ממני לקחת אקמול. רביעית, אין לי תאבון (לא שזה רע) האם זה יכול להיות בגלל "הגמילה" מהסטרואידים? האם זה יכול להגרם מהאנטיביוטיקה? (התחלתי לקחת אתמול). האם זה יכול להיות פסיכולוגי (היו לי ימים לחוצים- ואני לא יכולה להפריד בי הנפש לגוף). אני לא רוצה לדבר עם הרופא, אני לא רוצה שהוא יעלה לי המינון סטרואידים (גם ככה אני מבואסת על הפנים שלי שהוא קורה להם: "Moon face"). יחד עם זאת, אני משתדלת לא להתבאס ולשמור על מצב רוח מורם. תודה על ההקשבה והעצות, ענת.

1. כן. 2 כן. 3. כן. כבר ביום הראשוןאמרתי לך על מעלות ומורדות אם ההרגשה הרעה החלה עם לקיחת הכדור האנטיביוטי אז ייתכן ומזה ההרעה, וכמובן המתח לקראת ההפסקה יכול להשפיע, ואולי גם החתונה אמש, שסיפקה לך זמן להביט ולשאול את עצמך "איפה היא ואיפה אני". לא אגיד לך מה לומר או לא לרופא. מאמין שאחרי הירידה, שוב יבוא השיפור, עם סטרואידים או בלעדיהם.

תודה רבה רבה אני מעריכה את תשובותייך ואת הזמן שאתה משקיע בי, זה אינו ברור מאליו. אני לא יודעת למה לשייך את ההחמרה. אייך אדע ממה היא נגרמת? -יש לך עיצות? אגב, האם אתה סבור שאם יש לי חום עליי לפנות לרופא באופן דחוף? (כמו שהרופא משפחה אמר?) או שאפשר להמתין מספר ימים ולראות לאן זה מתפתח. ההחמרה היא לא מאתמול (אתמול התחלתי עם האנטיביוטיקה) אלא מהשלושה הימים האחרונים. ההחמרה מתבטאת בכאבי בטן, שילשולים, כאבי גב (שזה מ"כליות") וכאבי ברכיים. אך עדיין אין זה ברמות שהיו לפני כן וזה אינו מלווה בחום, בנתיים. יכול להיות גם החחמרה מהדלקת בשתן/כליות, לדעתך? אני מרגישה ממש מותשת. היום כל היום הייתי במיטה ולא הייתי מסוגלת לצאת. זה קרה לי בעבר וזה תמיד אחרי שאני יוצאת לבלות או לעשות משהו שהוא מצריך יותר אנרגיה (ריקודים, טיולים וכו'...). שבוע שעבר הייתי בספא (ועשו לי מסאג') וגם זה התיש אותי. לגבי מה שאמרת מהבחינה הנפשית: "איפה היא ואיפה אני". בעקרון אני שמחה על המקום שלי בחיים. אני לומדת תואר שני, עובדת. ואני לא רואה שאני נמצאת במקום "פחות" יותר מחבריי. אודה ואומר שקשה לי יותר מבחינה זוגיות והתזכורת על "הבדידות". עברתי לא מזמן פרידה קשה, ואני מודעת לכך שהיא גרמה להתקף הקשה. עולות לי מחשבות. מי ירצה לצאת עם מוצר "פגום"? ומדוע מישהו צריך לסבול ולחיות איתי (אבל זה כמובן לא קשור להיבט הרופאי- מבחינת הרופאים). ושוב המון המון תודה