תודה

ושוב תודה, אני לא נוטה לראות את עצמי כחולה, אלא יותר כמכה שקיבלתי, אך בקרוב אני אשכח ממנה (מקווה). אולי בעתיד אקבל את זה שאני חולה (לא יודעת). לגבי התייעצות עם רופא המשפחה, פניתי אלייך מכיוון שאתה כלכך אדיב בתשובותייך, וכל כך מבין ואתה פשוט עושה לי טוב ומרגיע אותי. כמו שאמרתי אני מעריכה את רופא המשפחה שלי מאוד, אך הזמינות שלו היא אפסית, וגם שאני אצלו אין לו כמעט זמן לשוחח עימי (אז אני מוותרת כבר). אגב, בפעם הארחרונה שהייתי אצלו הוא אמר לי "אני לא בטוח שיש לך את המחלה הנוראית הזו"- אמנם זה נפלט לו והוא ישר "תיקן" את הטעות. וכמובן שאני מבינה שבסופו של דבר כלונו בני אדם- והוא לא התכוון לומר זאת. אבל מצד שני הנזק נעשה, כי זה לא סתם נפלט לו. בנוסף, ראיתי שיש תרופות קלות יותר ומכיוון שהאבחנה אצלי אינה חד משמעית, לא מתחשק לי להתחיל עם תרופות "כבדות". כן, אני לא מתביישת לומר אני חוששת (קראתי על אימורן באינטרנט והיא נשמעת תרופה לא פשוטה). ברור לי שלא נותנים את זה סתם, אבל חשבתי להתחיל מתרופה פשוטה יותר. אני לא עורכת משא ומתן - אלא מנסה להבין את מצבי וכיצד זה יפגע בי בעתיד. את הסטרואידים, הייתי אמורה לקחת חודש 20 מ"ג. 3 ימים 15 מ"ג, 3 ימים 10 מ"ג, שלושה ימים 5 מ"ג וזהו. אך להפך הרופא החליט שזה מהיר מידיי. ולכן התוכנית החדשה היא: לסיים בעוד כשבוע עם 20 מ"ג. אח"כ שבועיים 15 מ"ג. אח"כ שבועיים 10 מ"ג. ולאחר מכן אני יורדת ב- 2.5 מ"ג כל שבועיים (בחישוב מהיר עוד חודשיים וחצי). כאשר נאמר לי שאם אני מתחילה לחוות שוב חזרה של התסמינים, יהיה עליי להתקשר לרופא ולעלות במינון. וכפי שרשמת לי לסטרואידים יש השפעה שלילית לטווח הארוך, ולכן אני לא ששה לקחת אותם כל כך הרבה זמן. בכל אופן תודה,ומתנצלת על ריבוי השאלות. חבל שרופאי אינם זמינים ו"מקשיבים" כמוך.

הרעיון הוא להגמל מהסטרואידים, באופן שבו ציינתי לך למעלה. ולהתחיל לקחת אימורן 100 מ"ג כל יום (הרופא אמר שזה יהיה במינימום שנה). ממה שהבנתי מהרופא אני לא ארד במינון של האימורן- רק של הסטרואידים.