שאלה לצוות הרופאים

שלום אני בת 50 איבדתי את בעלי באופן מפתיע מדום לב לפני שנתיים עברתי חוויה לא נעימה ניסיתי להחיות אותו עד שהאמבולנס הגיע אך לשווא מת בידיים גבר בריא לחלוטין חיה בפחדים אבל .מתגברת בעזרת רסיטל כעת מה שמפריע לי ככה בתי התחילה לעבוד בבית חולים במחלקה אונקולוגית בתור עובדת סואצילית מחלקה קשה מאוד קיבלה מספר מטופלים לפני שהיא התחילה לעבוד ביקשתי ממנה שלא תספר לי על המקרים שהיא פוגשת אולי אני לא נורמלית פחדנית גדולה אבל היא מתעצבת עלי כל יום מחדש האם אני באמת ביקשתי משהו קשה? אני מבינה מצד אחד אותה שהיא רוצה לשתף מישהו אבל קשה לי עם זה אמרתי לה שתספר לבעלה והיא לא כל כך אוהבת את זה אני מצטערת שאני פונה אליכם בשאלה שכזאת בכל אופן רק בריאות

איך להתחיל ואיך לגמור להגיב על גלויי הדעת שלך את נוגעת ללבי כשבודקים אם רופא או אחות אשמים במות מטופל או בבעייה אחרת שנגרמה לו ,באה השאלה המכרעת ששואלים=האם בעל המקצוע עשה את המקסימום במסגרת האמצעים ו/או הידע שמצופים מאדם ברמתו (כולל הפנייה לרופא מומחה יותר במידה שהוא חושד כמשהו שאינו בתחום יכולתו??,, האדם הממוצע היה מתחיל להיכנס למצוקה ומאבד את הצפון ולכן ההתמודדות שלך עם מצבו של בעלך היתה יוצאת מן הכלל אני אומר את זה משום שמעבר ליגון שלך על אובדן בעלך ומעבר להרגשת הפספוס שאולי יש לך ,,,בתאכלס עשית מעל ומעבר למה שיכולת לעשות כאדם פרטי שאינו מקורב לרפואה ולכן לפחות מהבחינה הזאת את יכולה "לישון עם מצפון שקט בלילה" --------------------------------------------------------- עד כאן את ועכשיו ביתך ביתך מגלה כלפייך פתיחות מדהימה ומראה שאיתך "יש לה שפה משותפת" מצב זה הוא בבחינת מתנה מדהימה שהיא מעניקה לך את תסגרי בפניה את הדלת=את צריכה לעשות הפרדה בין רגשותייך ובין הפתיחות שלך כלפיה היא זקוקה לך כי התחילה מסלול קשה מאד בתחום שיותר מכל תחום אחר ברפואה נוגע בשאלות של חיים ומוות אני חושב שאת צריכה להאזין לה,אני חושב שאת צריכה לבקש ממנה להקשיב למצוקותייך,אני חושב שהיה כיף לו הייתם יכולות להגיע אפילו למצב (אם אתן זקוקות לכך) של לבכות ביחד על אובדן היקר לכן מכל

לדוקטור מזור היקר תודה שהקדשתה לי מזמנך היה מרגש אני אשתדל לפעול כפי שהצעת לי רק בריאות לך ולמשפחה