לד"ר הס- התמודדות עם אובדן
דיון מתוך פורום רפואת משפחה
לד"ר הס שלום רב, אני בת 36.6 נשואה + 3. לפני שנתיים ו-3 חודשים חוויתי טראומה נוראית. בתי, שהיתה בת שנה וחצי, נפטרה באופן פתאומי בשינה (SIDS) ומאז קשה לי להתנתק מאותו מחזה שנגלה לעיני. כעבור כמה חודשים החלטתי להרות בפעם הרביעית, הריון שהיה בסיכון גבוה ותוך ידיעה שאאלץ לעבור ניתוח קיסרי שלישי. הייתי במעקב צמוד של הרופא המטפל שלי. כיום יש לי בן מתוק ומקסים, כמעט בן 11 חודשים, והוא ממלא את החלל שנוצר. מזה 4 שנים שאיני עובדת, ורק לאחרונה התחלתי לחשוב על מציאת מקום עבודה בגלל מצב כלכלי קשה אליו נקלעת וגם כדי לצאת קצת מהבית ולראות אנשים. יש לי עוד 2 ילדים בבית (בן 11 ובת 5.6). בעלי הוא המפרנס היחידי כרגע. אני בטוחה ויודעת שההחלטה על ילד נוסף היתה צעד ראשון בדרך להתגבר על הטראומה, אך כעת אני מוצאת את עצמי עובדת - בבית - מסביב לשעון, ובמיוחד בתקופת החופש הגדול וחודש המלחמה שהיתה אצלנו בצפון, ששלושת הילדים היו עמי בבית ולא היתה לי מנוחה ודאגתי לשלומם, ועוד אחרי מה שקרה לי, פחדתי ששוב יקרה משהו לא טוב. אני מרגישה שאני רוצה לעזור בכלכלת הבית, ומכמה ראיונות עבודה שעברתי, נוכחתי לדעת שאף בוס לא מוכן להעסיק אמא ל- 3 ילדים קטנים. אני לחוצה וקשה לי, אובדת עצות - האם הילדים צריכים שאמא תקבל אותם בחזרה מהגן/ בית ספר, או שעבודה רק תגרום לי ליותר לחץ ודאגות ופחות תשומת לב אליהם? וכיצד חוזרים שוב למעגל העבודה אחרי תקופה כל כך ארוכה ? אשמח לשמוע תגובה עניינית ממך בהקדם. תודה מראש, שרית
אני בטוחה שההחלטה לא קלה, אבל כל הכבוד על הרצון והיוזמה. אני די בטוחה שיש מקומות עבודה שמוכנים לקבל אמא בחצי משרה (כל מיני מוקדי שירות לקוחות למשל), או שיש אפשרות שתנסי לפתוח בבית משפחתון (אם יש לך סבלנות לילדים של אחרים, וככה תוכלי גם להיות בבית וגם להרוויח קצת כסף). לגבי ילדים שגדלים עם הורים עובדים - אני הייתי ילדה כזו ולא מרגישה שהחמצתי משהו בחיים ,וגם הילדים שלי גדלים ככה יופי. מי שמרגיש שהוא מחמיץ משהו זה אנחנו ההורים, אבל אני מבינה וגם הילדים מבינים שככה זה וכולם מתאימים את עצמם למצב. אני ספציפית לא הייתי מסוגלת להשאר בבית עם ילדים יותר ממספר ימים ברצף.
מנהל פורום רפואת משפחה
