שאלה...

בשבועות האחרונים התחלתי להרגיש סחרחורות-כאילו אני לא יציבה ועומדת ליפול- בעיקר במעבר מתנוחה לתנוחה-כמו קימה מישיבה לעמידה,או, משכיבה לישיבה. אני מורה-ולפעמים כשאני כותבת על הלוח ופונה לכיתה-זה קורה גם אז וקצת מפחיד... רופא המשפחה אמר לי שייתכן שזה נובע מלחץ דם נמוך- במדידה היה לחץ הדם-80\110 למיטב ידיעתי-תקין. ישנם ימים בהם זה בסדר,אבל זה מצב חוזר ומתמשך. אני מרגישה נודניקית..וקצת מתביישת לנג'ס... האם יש לכם עיצה מועילה?

לעולם ואני מדגיש=לעולם לא נהיי נודניקית אצלי ,,,כי יש לי כבוד גדול למורות (בתור בן למורה גדולה שהלכה לעולמה בנובמבר אשתקד...32 שנים היא היתה מורה מחנכת ת.נ.צ.ב.ה.) משהוא מתרחש בגופך זה יכול להיות עומס גדול מידי בחייך זה יכול להיות הצטברות של עומס ודרישות מבית הספר לפני כשנתיים באה אלי למרפאה מטופלת שמקצועה מורה=היא ספרה לי (כן,על חשבון אלה שהמתינו בחוץ וקיטרו בצורה דיי אקטיבית) על הלחץ שהופעל עליה בבית הספר שאליו היא עברה כ"אתגר" ,על היחסים הטעונים שהיו לה עם המנהל על רקע דפוסי המחשבה השונים בינו לבינה, לאחר תקופה שלימה היא חזרה למרפאה כשהיא כבר אחרי תהליך של עזיבה של התפקיד וחזרה לתפקידה הקודם בבית ספר קונבנציונלי=רגועה ושלימה עם עצמה לסכום=יכול להיות שאת צריכה לעבור "דרך" מסלול של בירור ראשוני לבדוק אם קיימת בעייה כמו אנמיה או חוסר בויטאמין בי12 או חומצה פולית,או שקיימת בעייה בבלוטת התריס אחרי הבירור תצטרכי לשבת ולבדוק עם עצמך אם יש בסיס לטענה שלי שהסיבה לתלונות שלך נעוצה ב"עומס יתר" בכל מרה אשמח לתגובה שלך כאן ולהמשך דיאלוג

אז... חזרתי למערכת החינוך אחרי 7 שנים בהן תרתי וחיפשתי את עצמי בעבודות ובהרפתקאות שונות ומשונות. מתוך אידאל והכרה בכך שזה ייעודי בחיים ובדיוק מה שאני רוצה לעשות. אני רואה בעבודתי שליחות-מאוהבת בילדים ,סבלנית,סובלנית ומלאת רעיונות להורים המודאגים. המנהלת שלי-מוכנה למעשיי,מגבה אותי, ומסייעת בדרך כלל. מכיוון שכך,ומשום שהבנתי שחינוך והוראה הם דרך חיים אני לוקחת הכל בפרופורציות הנכונות-וחיה חיים מאושרים,עד כמה שניתן.לא דואגת,לא לוחצת ולא נלחצת.לא מהמנהלת ,לא מההורים-ובודאי שלא מהילדים-שלמדו להכיר אותי-ואני אותם.הלוואי שכל אחד היה נהנה מעבודתו כמוני.("חמסה"). אשמח-לקרוא את תגובתך ותודה על ההזדמנות...