ד"ר שי - המשך

ד"ר שי שלום, ביקשת שאפרט על מצבי הרגשי. ובכן, זה סיפור ארוך ועצוב, שמלווה אותי כבר שנתיים. זר לא יוכל להבין זאת. היום לפני שנתיים איבדתי בת קטנה (בגיל שנה וחצי) באופן פתאומי (היא היתה הילדה השלישית במשפחה), ואת הסיבה למוות לא רצינו לדעת, אבל הרופאים קבעו SIDS למרות הגיל. ההתמודדות שלי כאמא וכאשה היתה קשה, וכמעט שקעתי לתוך תהום, כי הרגשתי שלא עשיתי די כדי לשמור עליה וזו אשמתי. ההלם היה גדול. הייתי צריכה להתמודד עם עוד 2 ילדים בבית (הבן הגדול סובל מ- ADHD ומחרדות, והבת הקטנה יותר חיפשה את אחותה כל הזמן), ולהתמודד עם הסביבה, שתמיד מעלה ספקולציות ומחפשת להציק. אותה תקופה גם לא עבדתי, עזבתי מקום עבודה לאחר הלידה שלה עקב בעיות רפואיות שלי, ופתאום מצאתי את עצמי לבד בבית ריק. מיד עלתה בי המחשבה שכדי לרפא את הפצע ולמלא את החלל שנוצר - להכנס להריון. לאחר 3 הריונות קשים (כולל HELLP CYND אחרי הלידה השניה) אף רופא לא רצה לקחת סיכון לגבי וניסיתי להתאושש ע"י מציאת עבודה. לא הצלחתי במשך מס' חודשים לחזור לשוק העבודה, ואז פניתי לרופא מומחה בסיכוני הריון. לאחר סדרה של בדיקות - הוא אישר לי שאני יכולה להרות, רק שאאלץ להיות במעקב צמוד במח' סיכוני הריון. כל ההריון הזה התמודדתי איתו לבד. באשפוזים שהיו לי - תמיד הגעתי לחדר לידה לבד (בעל בעבודה, סבתא משגיחה על הילדים) והיו כמובן פחדים לגבי מצבי הבריאותי. כולם במשפחה לא שמחו על ההריון, אבל אני נלחמתי עליו בכל מחיר. לפני 7 חודשים ילדתי בן בריא בשבוע 36 בניתוח קיסרי שלישי, ובמהלך האשפוז היו לי מחשבות על הילדה הקטנה שאיננה, ועל והחיים החדשים שנוצרו, ובכיתי המון. אין לי מצב רוח לאחרונה: יש לי בעיות כלכליות, בעיות עם התנהגות הילדים הגדולים יותר, והבעיות הרפואיות שלי שהתחילו עם קבלת המחזור הראשון לאחר הלידה - והכל כרוך בריצות לרופאים ולבדיקות שונות. אני מרגישה שחוקה, כי אין לי רגע מנוחה, וההתעסקות עם הילדים מוציאה ממני הרבה אנרגיות. גם כאבי הבטן והדימומים מחלישים אותי. אני מתוסכלת ואין לי חשק לכלום - הכל סובב סביב הבית. אין לי משפחה תומכת - תרתי משמע, ובסופו של דבר כל ההתמודדות עם המציאות היומיומית מוטלת עלי, כאמא וכרעיה. דברים השתנו במהלך השנתיים האלה, ואני מנסה לאגור כוחות ולהיות חזקה, אך כמה גוף של בן אדם יכול לעמוד בעומס שכזה ? יש לי הרגשה שהגוף שלי השתנה לאחר 4 הריונות קשים כולל ניתוחים קיסריים, עובדה שהתחילו לצוץ בעיות גניקולוגיות שלא היו קודם או בעבר. אני מקווה ששפכתי אור לגבי מה שקורה לי, ומקווה שלא שיעממתי אותך. אשמח לשמוע תגובתך בהקדם, ואם תוכל להתייחס למצבי הרגשי הנוכחי. תודה מראש, בוכה הרבה, רננה

אני מודע לזה שהעומס הנפשי עלייך קשה מנשוא ואני מודע לחלוטין שכמו שניחשתי חלק גדול מהעומס קשור לתפקודך כאישה שמסוגלת להרות ולהביא ילדים עשית הכל חוץ מלשעמם אותי נתת לי כבוד גדול ואמון מלא בכך ששיתפת אותי בבעיותייך האינטימיות ביותר אינני יודע אם ההחלטה להביא ילד לעולם וזו עמ"נ למלא את החלל שהשאיר האובדן של ילדתך היתה נכונה כי אין דבר שיוכל להחזיר חיים והכאב גדול וגדול התסכול ולא יעזור שאומר לך מיליון פעם שלא יכולת לעשות דבר למנוע את המוות של ביתך וגם אם היה משהוא שיכול היה להעשות=הרי מה שקרה כבר קרה אני חייב להפסיק עכשיו אבל אני אחזור ואמשיך בגדול מה שאת צריכה זה איזושהיא מערכת שתעזור לסדר את החלקים בפסיפס של חייך אפשר לעשות זאת לבד אבל זה נורא קשה ודווקא בגלל זה את חייבת לעשות סדר ולנפות דברים שאין לך שליטה עליהם ולהשאיר דברים שיש לך שליטה עליהם ורק כשתוכלי לעמוד בזה תוכלי בעצם להשקיע את האנרגייה האחת שיש לך בדברים שעליהם יש לך שליטה =כ אנרגייה יש רק אחת ורבים הדברים שאין לך שליטה עליהם ולכן מראש אין לך סכוי לשנותם כך שהמאמצים והאנרגייה מבוזבזים בלאו הכי וזהו זה ===בעצם אין לי מה להוסיף רק שאת אישה גיבורה ןחייבת להמשיך

ד"ר שי, שוב שלום, מעולם לא שיתפתי מישהו זר בדברים אישיים שלי, ועוד בפורום באינטרנט. אני באמת צריכה לעשות סדר בבלגן, וייקח לי קצת (הרבה) זמן לצאת מזה, כי כנראה החיים לימדו אותי ומלמדים אותי שלא הכל ורוד, והריי עמדתי במבחנים גדולים וקשים בחיי הקצרים. אני יודעת בלבי שהייתי אמיצה וגיבורה לעבור הריון קשה ובעייתי, והכל היה בידי האל ובידי הרופאים המסורים שטיפלו בי ולא נתנו לי להישבר באמצע. תודה שוב על תשובתך - אתה נשמע אדם מקסים, וישיר בתשובותיך. לא יפריע לך אם מדי פעם, כשמשהו יעיק עלי, אפנה אליך שוב ? אם לא תשכח אותי עד אז ! זהו לבינתיים, ואשמח לשמוע תגובה. רננה, אשה חזקה ושורדת.