חרדה

שלום אני בת 44 , בריאה, רק סובלת כל הזמן מלחצים בראש, בעית של חוסר יציבות(שה כבר כמה שנים) עברתי לאורך השנים כל מיני בדיקות כולל CT וMRI שלא גילו דבר. לפני כ3 חודשים היה לי ארוע חד פעמי של הבזקים וטשטוש ראיה שבעקבותיו עברתי שוב סדרה של בדיקות כדי לשלול קריש דם שאולי גרם לזה. כל הבדיקות יצאו תקינות כולל שוב CT מוח, דופלר קרוטיס, אקו לב, בדיקות דם שונות לבדיקת קרישיות דם, הכל תקין. אבל מאז אני פשוט בחרדה גדולה. כל מחוש , כל כאב, כל טשטוש לו קטן בראיה, אני מיד חושבת שמגיע ארוע מוחי. מאז, אני סובלת מהרבה מאודד תופעות , כגון נימולים בידיים וברגליים, כאבי ראש, חוסר יציבות, לחץ בראש, אפילו לפעמים לחץ בראש מלווה בזרמים בידיים ועוד ועוד.... מאז אותו ארוע לפני כמה חודשים, בגלל מילה אחת של רופא שהעלה את האפשרות שזה היה ארוע חולף של קריש דם במוח, ולמרות שכל הבדיקות לא אישרו זאת, אני כל הזמן בציפיה חלילה , לארוע גדול יותר. אבל שוב , הבעיה היא שאני מרגישה כל מיני תופעות. איך אני יכולה לדעת אם כל התופעות הן תופעות של מתח וחרדה או שהן תופעות אמיתיות המבשרות שבכל זאת משהו באמת לא בסדר אצלי? אלו בדיקות עוד עלי לעבור כדי להסיר דאגה מראשי? כי זה פשוט בלתי נסבל, אני פשוט סובלת: לא עובר יום בלי תופעת מדאיגה, אין לי כבר מצב רוח לכלום, אני כל הזמן רוצה רק לישון. אני לא מתפקדת לא בבית, בקושי בעבודה, הפסקתי כל הפעילויות שהיו לי אחרי העבודה כי אין לי כוחות, לא פיזיים ול נפשיים. אני מרגישה באפיסת כוחות. סליחה על אורך ההודעה אבל אנא, תעזרו לי. תודה

מה שאת מתארת נשמע לי 97% חרדה ו 3% אירוע ראשוני לא ברור שגרם לכך שתהיי בחרדה. עברת כבר את כל הבדיקות שבעולם, ועדיין, שום דבר לא ישכנע אותך שמה שאת חווה זה בעצם הפחד מהבלתי ידוע. לדעתי את צריכה עזרה, ובעיקר לצורך הורדת סף החרדה ושינוי אורח מחשבה. צאי מהנחה שאין לנו מושג מה הולך בקופסה השחורה שנקראת המוח שלך. כל ההדמיות שלנו כיום מראות שהכל תקין. ככל הנראה הכל תקין, אבל, רפואה והחיים אינם תעודת ביטוח. יותר הגיוני יהיה שמרוב חרדה תחצי את הכביש בלי להסתכל ימינה ושמאלה וחס וחלילה תפגעי ממכונית חולפת. לכן - את צריכה למצוא דרכים לצאת מהלחץ ולהפנות את המשאבים שלך לדרכים לצורך המשך החיים שלך. מצאי לך תחביב, צאי לחופשה, התנערי מהחרדות. מכיון שאין מה לעשות עם האינפורמציה שיש לנו ואין לנו כרגע דרך לחזות מה יהיה מחר/בעוד שבועיים/בעוד שנתיים, נסי לחשוב אופטימי, נסי לעבור לפסים אחרים במקום להתחפר בבירורים וברופאים. אני מקווה שלאט לאט תצליחי להסיט את המחשבות לכיוונים חיוביים ותראי שיש גם דברים אחרים מעבר לחדר של הרופא ולחדרי הבדיקות האינסופיים. אשמח לשמוע דיווח על התקדמות.