"בריחת שתן"

גמלתי את ביתי מטיטולים בגיל שנה ועשרה חדשים, (יום ולילה), מאז ועד היום, (הילדה בת חמש וחצי),לעולם לא ברח לה בשעות הלילה, (גם לאחר שתייה מרובה) ואילו בשעות היום, לא כל יום, התחתונים רטובים, לא מדובר בהשתנה ממש אלה בטיפות הראשונות, אני מודה, המצב מטריף אותי ואני "דואגת" להעביר את תחושותיי לילדה, אבל אני חסרת אונים והדבר מציק לי מאוד. ניסיתי את שיטות הפרסים למיניהן, שאף עזרו, אך רק לטווח קצר והילדה חזרה לסורה. רציתי לדעת מאיזה גיל זו נחשבת לבעיה דורשת התערבות ובאיזו התערבות לדעתך יש צורך. אודה על תשובתך.

דבר ראשון - אני אמא כמוך, ומנסה לתרום מניסיון ומתחושות שלי. מעניין שהבן שלי (4+), שנגמל בגיל יותר מאוחר מביתך, התחיל בשנה האחרונה עם התופעה הזאת, שלא היתה קיימת בשנה שעברה. לפעמים הוא ממש "רוקד" כדי להתאפק, וכשאני שואלת אותו אם הוא צריך לשרותים הוא טוען שהוא אוהב לרקוד. התופעה הזאת קיימת כנראה בגלל שהילדים בגיל הזה מתרכזים במשחק וכדומה, שמעניינים אותם מאוד, וחוששים להפסיד אותו. שיכנוע בעזרת ההיגיון לא עוזר. את בטח מרגישה שהעברת תחושותייך אל ביתך לא עוזרות, ויכולה גם להזיק - אולי היא תחליט שנוח לה ככה, ולא תרצה להיפטר מהבעיה, ואולי העובדה שאת "עושה" מהבעיה הזאת בעיה רצינית - עלולה לגרום לכך שהבעיה תתגבר. בכל מקרה, אולי כדאי לך לנסות דרך אחרת של התמודדות - למשל להזכיר לביתך שכאשר היא בשרותים ורואה שהתחתונים רטובים - שתמהר להחליף אותם בעצמה (תזכירי לה פעמים אחדות, ואח"כ תני לה להיזכר בזה לבד). כך היא תיקח אחריות על העניין (ובכלל, כדאי מאוד לא להפקיע אחריות ממנה - כך היא תהיה עצמאית, ואת תהיי פחות מתוסכלת..). יש להניח שממילא התופעה כנראה תעבור בגיל יותר מבוגר (נגיד 6-7). מקווה שעזרתי, תמר

לנעמה מצטרף לכל מילה של תמר בברכה ד"ר וינקר