שינוי אורח חיים בגיל 50+

לאחרונה נתקלתי בהרבה אנשים שאני מכירה ש"נשבר להם" מהעבודה ופרשו או עזבו והחליטו לשנות כיוון (אני בת 57). מה קורה אחרי גיל 50 שפתאום "נשבר מהכל" ? זה לא קרה רק לי שמעתי מהרבה אנשים שהחלו לאבד סבלנות בעבודה, נמאס להם מהאנשים סביבם ורצו שינוי כיוון. האם זה קשור להורמונים מסוימים או משהו טבעי. משהו כמו "לשבור את השגרה לגמרי". (אולי זה שעון הזמן שאוזל?) הרצון לעשות חיים לפני שיהיה מאוחר מידי ? נא תשובתך בתודה דבי י.

זה לא קשור להורמונים אלא קשור כיום לעובדה שהחיים לא נגמרים בגיל 40 או 50 או אפילו לא 60, וגיל הפרישה הוא רק נקודה בזמן וממש לא מסמל את סוף החיים, ואנשים היום מאריכים חיים עד 80 ו-90 ורבים גם בבריאות טובה, כך שבהחלט לגיטימי לעשות "סוויצ'" ב"אמצע החיים" ולנסות דברים אחרים או חדשים. האמת, כשאני חושבת על זה שיש לי יותר מ 25 שנה עד הפנסיה אני נכנסת לי לדכאון קל... בעיקרון, מי שיכול להרשות לעצמו לא להתקע בעבודה אחת, ויכול לפרנס את עצמו ואת משפחתו וגם לעשות חיים - אני ממש מקנאה בו.

לפעמים יש פה שאלות נהדרות,, החוק קבע שגיל 66 נחשב קשיש,,,,אז מה יעשה גבר מלא חיים, מפרנס,מטייל,מקיים מערכת חיים חברתית ומינית מלאה,,,לא ייכנס לדיכאון קל?? לפחות תאורתית ,בגיל חמשים +/- אדם עוצר שנייה ומסתכל לצדדים ורואה את מה שבנה. לפעמים זה מספק ולפעמים לא,,,ואז מתחילות לצוץ שאלות פתוחות,,,, אני צריך ל"ברוח" לעבודה,,שלא יגידו שהמקצוע שלי "לא חשוב מספיק לחברה (המורים)"