קביעת רופא על מחלת פציינט ללא ידיעתו

האם יתכן, במקרים מסוימים, שרופא משפחה יפעל מאחורי גבו של הפציינט שלו ללא ידיעת הפציינט כמו למשל מחלת נפש שהוא החליט לגביה וכדומה. האם יעלה על הדעת שבמקרים מסוימים רופא משפחה יכתוב מכתבים בשם החולה ללא רשותו וללא שידע על כך דבר וחצי דבר? תודה על תשובה מנומקת

אם במהלך ביקור במרפאה אני מזהה מצב של חרדה אצל מטופל,והמטופל הגיע עם תלונות על כאבים בחזה ,אני יכול לתת מכתב הפניה לרופא מומחה (קרדיולוג) או למיון ובו אני יכול לרשום את מימצאי (אני רושם אותם כ"חשד לכאבים בחזה ממקור חרדתי") אם מתוך בדיקתי במרפאה אני מזהה קווים שיכולים להתאים למצב של דיכאון ,אני בהחלט יכול להסביר למטופל שלדעתי בבסיס של בעיותיו הגופניות קיים חלק דיכאוני ושבכל מקרה אני שולח אותו לביצוע בדיקות נוספות. בכל מקרה לא חושב שיצא לי אי פעם לרשום מיכתב בו אני רושם בעיות רפואיות בלא שהראיתי את המיכתב למטופל וקיבלתי את רשותו לפרטים המצוינים במיכתב.

חוק זכויות החולה דורש שקיפות מלאה בין פעילות הרופא למטופל. ולמטופל יש זכות מלאה לקבל את כל הפרטים הרפואיים הרשומים בתיקו. מספר הסתייגויות לנושא הן ראשית מצב של מחלת נפש שעלולה לסכן את המטופל או את הסובבים אותו - במקרה כזה רופא משפחה זכאי לפנות לפסיכיאטר מחוזי וזה מוציא, אם הנתונים שהוא קבל מצדיקים - הוראה לבדיקה כפויה או לאשפוז כפוי, וזה יכול להיות לא בידיעת המטופל. מקרים נוספים בהם הייתי פועלת שלא בידיעת המטופל הם למשל במקרים בהם מטופל מבוגר מבקש ממני לתת לו אישור לרשיון נהיגה כאשר אני חוששת שמדובר במצב בו לא מומלץ שיהיה לו רשיון כזה (אלכוהוליזם, תרופות מסכנות, מצב נפשי ועוד). במקרה כזה, אם לא אחתום לא על הרשיון, הוא ימצא רופא אחר שכן יחתום לו, אז לעיתים (נדירות ביותר), אני שולחת מכתב למכון לבטיחות בדרכים כדי שיזמן אותו לבדיקה, וזה לא בידיעתו (בעצם בסופו של דבר ייודע לו שאני שלחתי את המכתב אבל בפועל עשיתי את זה רק פעם אחת בכל הקריירה שלי). אפשרות אחרת היא כאשר משפחה של מטופל חושבת שלא כדאי לספק לו מידע על מחלתו הקשה בחשש שזה ידרדר יותר את מצבו. אלה מצבים לא שכיחים, וגם אז מופעל שיקול חזק מאד כדי לברר מה החשדות, מה עלול לגרום לאדם אם ידע על מצבו (בד"כ מדובר בחולים סופניים), וגם אז, אם החולה שואל מה יש לו, אני צריכה להיות גלויה ככל שניתן.