התנהגות בלתי נסבלת...

שלום לרופאה ואשמח תייעצי לי מה לעשות ולאן לפנות ומימה לדעתך זה נובע. אכתוב בקצרה . נשואה מעל 20 שנה. איך אפשר להמשיך לחיות (כי אינני מסוגלת כבר לחיות כך....) עם בעל ש: אסור לטעות אצלו, אסור לשאול פעמיים אותו שאלה, אמורה לדעת כל מה שהוא יודע, וכד' - ולא - הוא מקרין כעס, זועף, ומתחיל לרדת עלי וזה לא בשליטתו. וזה כבר שנים על גבי שנים. הסברתי לו שכולנו בני-אדם, ומותר לנו לטעות פעם, או לא להבין, כל הזמן אני חייבת לרצותו - כי אחרת הוא נהיה מלא חימה. היום, כשהילדים מתחיל לפרוח מהקן - אני מתחילה להרגיש סלידה עזה כלפיו, כעס עצום, דיכאון, וכמה ששוחחתי איתו לא עוזר כלום, הוא ממשיך להיות אנטיפט אך בעל מפרנס , עוזר ואבא טוב. קשה לי מאד להשלים עם אופיו. נמנעת מלהיות במחיצתו בכדי לא להיפגע - האם זה נקרא חיים?. לא פעם יש לי רצון עז לעזבו- אך מהרבה סיבות אני לא מסוגלת להתגרש ממנו. לאן לפנות ואם אפשר לשנות אדם קשה ואנטיפט זה...שלא נדבר על זה שמילה חמה, מחמאה וכד' מעולם לא קיבלתי ממנו - רק מאחרים אני מקבלת. מה עושים ולאן לפנות? - שרית.

שרית שלום, ראשית - זו שאלה "קלאסית" לפורום פסיכיאטריה או פסיכולוגיה (אני לא אומרת שיש לך בעיה נפשית אבל שם יושבים היועצים המתאימים ביותר לנושא יחסים בין בני זוג). שנית - את נמצאת כעת במשבר משפחתי (ואולי כבר תקופה ממושכת), אבל עם עזיבת הילדים את ה"קן" העניין מתחזק. זו תקופה למחשבות על שינויי סגנון חיים, מציאת עניינים נוספים בחיים מלבד המשפחה (חוגים, התנדבות,טיולים ועוד), וכמובן יש מקום (אם תצליחי לשכנע את בן זוגך ואם גם הוא חושב שיש מקום לשיפור) ליעוץ זוגי.

שלום ד"ר הס. תחילה, תודה על תגובתך. שאלה נוספת בהקשר: מדוע כשיילדי עוזבים בקרוב את ה"קן" , שנאתי כלפיו התעצמה, יותר פגועה מתמיד, הרי הוא אותו בעל כפי שהיה בעבר?. פתאום אני מרגישה ריקנות לא נורמלית ופחד שארגיש יותר בצורה מוחשית שחיי הם בזבל.... יתכן ובעבר הייתי מאד טרודה בגידול יילדי??? (לציין שאני אמא משקיענית ביותר!!!!!!!!!), ומדוע לדעתך בעלי מלא חימה מתי שלא יודעים משהו או שלא יודעים מה שהוא בעצם יודע? , אם היה מורה - מזמן היו מעיפים אותו מביה"ס?. דיבורו תקיף מאד!!, האם זה משהו בגנים מהבית? האם זה בעייה במערכת העצבים? - תודה על תגובתך והתייחסותך אלי - שרית.