שאלה
דיון מתוך פורום רפואת משפחה
עברתי משבר קטן אבל בעל חשיבות רגשית גדולה (לא פרידה מחבר). המשבר היה חודשים והשיא לפני שבוע. במשך החודש האחרון בגלל העצבות ,החששות והתהיות הרגשתי שהתיאבון יורד לי. בהתחלה הייתי עושה לעצמי "הקלות" ולא מסיימת את האוכל (זורקת חתיכה לא משמעותית מהלחם). וכשהבעיה האישית (המשבר) החמירה הרגשתי לא מסוגלת לאכול בכלל ואם הייתי אוכלת היה לוקח לי בין שעה לשעתיים ובמאמץ רב. היום בבוקר אפילו כמעט הקאתי מהלחם. היום גם עשיתי צעד משמעותי לתקן את העוול שנעשה לי וכשאכן הצלחתי, התיאבון חזר לי ולא היו שום בחילות וסיימתי את האוכל תוך דקות ספורות. מאד נבהלתי מהמצב כי הדבר האחרון שאני רוצה זה לפתח הפרעות אכילה ותכננתי לקבוע תור לרופאה בדחיפות. השאלה היא , האם במקרה מסוג זה יש טעם לפנות לרופא שיפתור את הבעיה ולא באמצעות פסיכולוג? האם רופא יכול לפתור את הבעיה באמצעות טיפול כלשהוא?
מה שאת מתארת זה בהחלט תהליך נורמטיבי והתנהגות "טבעית" בזמן משבר. דיכאון בהחלט יכול להתבטא בירידה בתיאבון, והעובדה שהמשבר הגיע לרגיעה או לפתרון גורמת לכך שהתאבון חוזר. ייתכן שבהתחלה הגוף יעשה "השלמות" לתקופה של החסר, אבל אם תהיי מודעת למה שאת אוכלת ולכמויות, תוכלי למנוע מצב של עליה חדה במשקל כעת. אם את עדיין מרגישה צורך לדבר, וזה בהחלט טבעי, ניתן לגשת לרופא המשפחה ולתאר את המצב שעברת. רופא המשפחה קשוב גם למצוקות נפשיות ויוכל לכוון אותך באשר להמשך דרכך. אם הרופא ירגיש שיש מקום גם להתייעצות עם גורם בבריאות הנפש, אני מציעה שתקבלי את הצעתו.
מנהל פורום רפואת משפחה
