כשהרופא חולה

אני רוצה להעלות כאן נושא קצת שונה ורגיש.לאחרונה שמעתי שרופא המשפחה שלי חולה. לא סתם חולה אלא בסרטן (מעי הגס). אני מודאג ומרגיש לעזאזאל זה לא פייר! אני לא יודע מה מצבו ואני לא מרגיש נוח לשאול אותו. אני רק יודע שכל כמה שבועות הוא עובר טיפול כימותרפי ואז יש רופא מחליף. אני מרגיש מאוד לא נעים לבוא ולהתלונן על מיחוש או כאב קטן או כל דבר כשאני יודע שהוא זה שעכשיו חולה. אני עצמי מעל גיל 50 (הוא מתחת לגיל 40)והיה עכשיו שבוע מודעות לסרטן מעי גס. אני יודע שאני צריך להתייעץ איתו על איבחון מוקדם ובשום פנים לא יכול ... הייתי רוצה לשמוע ממך כרופאה מה את מציעה

יאוו!!לא היית מאמין שיכולה להופיע שאלה כזאת. אני בעצמי רופא משפחה .אנחנו משמשים כמשרתי צבור אבל, בסך הכל אנחנו "עשויים" מאותו חומר כמו המטופילם שלנו. לפי דבריך אני מבין שמערכת היחסים עם הרופא המטפל היא טובה וקשה למצוא עצמך פתאום עם שאלות "פתוחות". גם כאשר הרופא חולה ,כל זמן שהוא עובד,הוא מתפקד כרופא!!! וככזה הוא שם על מנת לתת מענה לבעיותיך הרפאיות. חשוב מאד לעשות בדיקות סינון לסרטן המעי הגס,וגם בדיקה לפרוסטטה לא מזיק לעשות.

אני חושבת שהרופא ישמח מאד אם המטופלים שלו, כקבוצה, יתייחסו למצבו ולהרגשתו. ייתכן שזה קצת מביך לבוא מול הרופא ולהגיד לו מה אתה מרגיש לגבי מחלתו, אבל אם קבוצה של מטופלים ישלחו לו מכתב, או פרחים הביתה כהערכה והבעת הזדהות זה ייתן לו הרגשה טובה. כל עוד הוא עובד, אין צורך לרחם או להחליט שלא נעים להתלונן על דברים קטנים. אני בטוחה שהליכה לעבודה היא חלק מתהליך הריפוי והחזרה לחיים הרגילים שלו וחשוב שתהיו שם איתו. יפה לראות שיש איכפתיות מצד המטופלים, ואני בטוחה שהוא מרגיש את האיכפתיות הזו גם אם אתם לא אומרים לו את זה ישירות. בעינין התיעצות על מודעות לאיתור מוקדם, אני בטוחה שאין בעיה לדבר איתו על זה וזה לא יביך אותו.