שאלה: שלום אשמח לעצתך בני בן כמעט 3 (בסוף החודש) לפני קצת יותר משבועיים ראה בארון תחתונים וביקש ללבושאותם ולהוריד את החיתול ...כמובן שזרמנו איתו ...לקחנו אותו באופן יזום לשירותים והוא עשה מס פעמים בשירותים....נראה שהיה שמח ומרוצה . לאחר יומיים ועד היום הוא עושה רק על עצמו פיפי וקקי ...זה לא מפריע לו ...להישאר רטוב בפעמים שמפריע לו מבקש להחליף ולרוב מחליף כמעט בעצמו אנחנו זורמים איתו ממש....לפעמים מזכירים לו או מציעים פרס ...הוא הולך איתנו לשירותים מתיישב קם אומר שאין לו ועושה על עצמו הצענו להחזיר לו חיתול הוא מתנגד בתוקף וטוען שהוא גדול והוא רוצה רק תחתונים איך ממשיכים מפה? מה עלינו לעשות? האם הוא בכלל מבין או הבין את הקשר שבין פיפי/קקי לשירותים? הוא ילד רביעי ...כך שאחיו גדולים כבר . בנוסף הוא גם מאוד חכם ופיקח ומםותח מאוד מבחינה שפתית הסברנו שמי שרוצה תחתונים צריך לגשת לשירותים הוא אומר נכון...אני גדול ושוב ושוב....בכל מקום (הוא לא רץ לשירותים או עושה ליד....) נשמח לעזרתך ועצתך בעניין תודה מראש
תשובה: שלום רב אתל, גיל 3 הוא בהחלט גיל שבו הילד בשל לגמילה ואיזה יופי שהוא יזם, שאתם זרמתם איתו, וששמחתם איתו כשהוא הצליח. ועם זאת, זה תהליך ולמידה של מיומנות חדשה ולאחר יומיים של מאמץ גדול והצלחה אולי הוא קצת התעייף וחזר לאזור הנוחות. המטרה שלנו בגמילה היא ללמד את הילד לקחת אחריות על גופו ולעזור לו לרכוש מיומנות של שליטה על צרכיו. מכיוון שזה לוקח זמן, עלינו לעודד את הילד לא רק על הצלחות אלא גם על מאמץ, על התקדמות והשתדלות. העידוד על המאמץ חשוב כדי שהילד לא יתייאש מחוסר הצלחה או מקושי אלא שתהיה לו מוטיבציה להמשיך ולנסות עד שיצליח. הוא גם ירגיש שאתם מאמינים ביכולתו ויודעים שהוא זקוק לזמן ולסבלנות עד שהדברים יעלו על המסלול. הפספוסים הם חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה ובאמצעותם ילמד הילד להקשיב ולזהות את סימני הגוף, להתאמן ולהפנים מתי הזמן הנכון ללכת להתפנות, ללמוד להחזיק ולהתאפק עד שמגיעים לסיר. כשהילד מפספס גשו אליו ואמרו לו: "עשית פיפי/קקי, בוא נלך להחליף ולהתנקות". אל תשאירו ילד עם מכנסיים מלוכלכים ואל תחכו שהוא יבוא מיוזמתו. לוו אותו ללא הטפות מוסר ללא ביקורת, וללא שינוני מנטרות שהוא כבר מכיר ויודע בעל פה. מה שהוא זקוק מכם באותו הרגע זה לעידוד ולתגובה שלא תגרום לו להרגיש מאכזב ומאוכזב. כאשר הוא מצליח עודדו אותו, אך גם כאן עשו זאת באיזון. כי גם שמחה מוגזמת וחסרת פרופורציות עלולה לייצר אצל הילד לחץ להצליח ולהביא לתוצאה ההפוכה - חשש מכישלון, והימנעות, מתוך מחשבה שאולי לא יצליח שוב לייצר את אותן התוצאות. חשוב לשמוח בהצלחתו ולומר לו שבטח נעים לו מאוד לעשות בשירותים ושזו התנהגות בוגרת. המשיכו הלאה ואפשרו לו להמשיך להתנסות וללמוד ללא לחץ. דבר אחרון חשוב - עקביות: אל תיבהלו ותשנו את הדרך ואת התגובה שלכם בכל פעם שעולה קושי. עקביות משדרת המון אמונה בילד ובמסוגלות שלו להצליח, מונעת בלבול ובהלה ועוזרת לכם ולילדכם להבין שהכל עניין של זמן וסבלנות - בסוף הוא יצליח. מקווה שאחרי שבועיים את יכולה לראות ניצנים של התקדמות ושינוי. חשוב להיאחז בהם ולהאמין בו שהוא יהיה בסדר. בברכה, איילת אפשטיין - יועצת גמילה ומדריכת הורים, יועצת שינה ויועצת זוגית. 052-8575311
