שאלה: הי חברות ואודי,
כתבתי כבר הודעה בסופש, ככל שאני זוכרת היא דיברה על החושך שהולך ומסתבך, מסתבך והולך והולך והולך ומסתבך.
ביום חמישי בבוקר נשברתי.
ועם זאת - אתמול גיליתי חיפושית נדירה בגינה שלנו, ומאז שאחי חלה נותנת לשיער שלי לגדול חופשי.
בעוד כמה ימים פסח, שאני בוחרת שנים לחסוך אותו מעצמי.
ובמקביל כן אנסה לטפח משהו באחת הגינות.
עוד יום,
סוריקטה
תשובה: הי שוב,
אוסיף שאני מרגישה כעת כמו בתוך ניסוי חברתי, ניסוי בבני אדם, ואיני היחידה שזו תחושתה.
רמת החרדות והדריכות, היא, ככל הנראה, גבוהה בהרבה מתרחישי הסכנה סטטיסטית. כן, בדרך כלל זה עובד ככה. ובתוך כל זה יש התקלויות בין אישיות.
חשבתי כיצד אני שומרת על עצמי בתוך המצב. מיום חמישי בבוקר שקעתי בעצבות תהומית ואני מנסה לעבוד על המתחולל בראש כדי איכשהו להצליח לכייל או לחזור לסוג של מסילה מאוזנת יחסית.
לקחתי לי שקט. בלי לשאול אפחד ובלי לבקש רשות, היות שאנשים מסוימים נטו לא לכבד ואף לרמוס באופן חריף.
אתמול טיפלתי קצת קצת באדמה והיום אולי אזרע צמחים.
אף ששעון קיץ, היקיצות שלי מאד מאד מוקדמות.
הגוף והשרירים כאובים מאד ואין להם די זמן שיקום. לפחות צורכת, בין השאר, חלבונים ומגנזיום. גם שתיית מים חשובה.
בוקר
סוריקטה
