פרקינסון: השפעות גנטיות

מחקר ישראלי רחב היקף, שהוצג בשבוע שעבר בכינוס השנתי של איגוד הנוירולוגים בארץ, מאשש את קיומה של מוטציה גנטית יחודית התורמת להתפתחות מחלת הפרקינסון בקרב חולים ממוצא אשכנזי.

המחקר, בראשותם של פרופ' אבי אור-אורטרגר, מנהל המכון הגנטי, וד"ר ניר גלעדי, מנהל היחידה להפרעות תנועה ופרקינסון במרכז הרפואי תל-אביב, מחזק את תוצאותיו של מחקר אחר שנערך לפני מספר חודשים במרכז הרפואי "בית ישראל" בניו יורק (שתוצאותיו פורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine), לפיו חלק מחולי הפרקינסון היהודים ממוצא אשכנזי, נושאים מוטציה גנטית ספציפית אשר תורמת להתפתחות מחלתם.

לאחר פרסום תוצאות המחקר שבוצע בניו יורק על כ-100 חולים, החליט צוות החוקרים הישראלי לבדוק את תקפות הממצאים גם על האוכלוסייה בישראל. במחקר הישראלי, שכלל למעלה מ-450 חולי פרקינסון המטופלים ביחידה להפרעות תנועה במרכז הרפואי ת"א, ונמשך כ-8 חודשים, נמצא כי 15% מהחולים שנבדקו וכ-25% מאלה עם סיפור משפחתי, נושאים מוטציה ספציפית אשר תרמה להתפתחות מחלתם. מוטציה זו אותרה באחד מששת הגנים הידועים כקשורים להתפתחות מחלת הפרקינסון ששמו LRRK2. קיום המוטציה הספציפית G2019S בגן LRRK2 אצל חולה פרקינסון מעיד על קיומו של רקע גנטי, שעשוי להיות תורשתי/משפחתי, להתפתחות המחלה.

חשוב לציין כי המוטציה בגן LRRK2 התגלתה רק אצל חלק מהחולים, ומרבית החולים אינם נושאים אותה. לא ניתן להבדיל בעזרת סימני המחלה (צורת הביטוי הקליני של המחלה) בין נשאי המוטציה הגנטית ואלו שאינם נשאים. בדומה לתוצאות המחקר מניו-יורק, גם בישראל נמצאו אנשים בריאים בקבוצת הבקרה הנושאים את המוטציה ומכאן, העובדה שאדם בריא נושא את המוטציה בגן LRRK2 אינה בהכרח סימן לכך שהוא יפתח את המחלה.

לדברי ד"ר ניר גלעדי, מנהל היחידה להפרעות תנועה ופרקינסון, ופרופ' אבי אור-אורטרגר, מנהל המכון הגנטי במרכז הרפואי תל-אביב, "חשוב להדגיש כי על פי הידוע כיום, פחות משליש מנשאי המוטציה יחלו בסופו של דבר במחלה. עם זאת, מהווים ממצאי שני המחקרים מהארץ ומניו-יורק פתח של תקווה כי על בסיס המידע החדש ניתן יהיה בעתיד הלא רחוק להבין טוב יותר מדוע אדם מסוים חולה במחלה קשה זו, ואדם אחר, אף אם הוא נושא את המוטציה, אינו חולה ולא יחלה לעולם".

שני החוקרים הביעו את תקוותם כי על בסיס מחקרים אלו ומחקרים של קבוצות אחרות, החוקרות את הבסיס הגנטי למחלת הפרקינסון, ניתן יהיה לזהות בעתיד הלא רחוק את התפתחות המחלה עוד בשלביה המוקדמים, עוד לפני שהחולה מודע לכך, ואולי אף לעכב את התפתחותה ולהקטין את חומרתה.

מחלת הפרקינסון תוארה לראשונה ע"י ג'יימס פרקינסון בשנת 1817. המחלה מתבטאת ברעד במנוחה, איטיות, נוקשות שרירים ולאחר שנים של התקדמות המחלה, מופיע גם חוסר שווי משקל. הסימנים נגרמים מירידה בהפרשת חומר הנקרא 'דופמין' (dopamine), כתוצאה מפגיעה של המחלה באזור במוח המכונה 'החומר השחור' (substantia nigra). כאשר יש אובדן של מעל 80% מהתאים ב'חומר השחור' - יופיעו סימנים של מחלת הפרקינסון. שכיחות מחלת הפרקינסון באוכלוסיה הינה 1% מעל גיל 65, והיא שכיחה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים.

כ-50% מחולי הפרקינסון סובלים מדיכאון, אשר אף עלול להקדים את הסימפטומים המוטוריים של המחלה. רבים מהחולים מדווחים כי המחלה גובה מחירים כלכליים ומשפחתיים כבדים: לאחר 5 שנות מחלה, כ-25% מהחולים אינם מסוגלים להמשיך בעבודתם כתוצאה מביטויים פיזיים ונפשיים של המחלה. לאחר 9 שנות מחלה, עולה נתון זה ל-80%. התלות הפיזית הגוברת בסיוע מצד הסובבים אותך, בשילוב התסמינים הפסיכיאטרים (דיכאון, הפרעות שינה ועוד) מעמידה משפחות רבות במבחן הישרדות. ניתן לחיות עם פרקינסון אפילו שני עשורים וסיבת המוות השכיחה היא ממחלות או פגיעות משניות כמו דלקת ריאות או חבלה מנפילות.

עד כה נעשו מחקרים רבים במטרה לחפש את הקשר בין הופעת המחלה לבין גורמים סביבתיים, אולם עדיין לא ידוע הגורם למחלה.

בואו לדבר על זה בפורום נוירולוגיה.